השופט בנימין הלוי קבע בשנת 1957, במשפט מבצעי טבח כפר קאסם, עיקרון יסוד בדמוקרטיה הישראלית: פקודה בלתי חוקית בעליל היא כזו שאי החוקיות שלה "יתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה".

על חיילי צה"ל לסרב לציית לפקודות שאי חוקיותן מתנוסס כדגל שחור מעליהן, וכשהחיילים מצייתים להן – הם נושאים באחריות פלילית מלאה לכך. כיום אנו עומדים בפני מציאות דומה, אך הפעם לא רק בפקודה בודדת אלא במלחמה שלמה.

ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.

ההישג ההונגרי האדיר של הבסת ויקטור אורבן ברוב כה גדול, וקבלת הדין הדמוקרטית של הרודן בהתייחסותו לתוצאות בחירת העם – הם משב רוח ענק להצלחת מחנה התקווה בבחירות בישראל בעוד חצי שנה.

טבעי הוא, שבצד השמחה וההתרגשות הגדולים, רבים.ות מפרסמים ודנים בלקחים, מסקנות, המלצות, השוואות, אסטרטגיות, ההגנה על ההליך הדמוקרטי ועוד. הגם שחייבים להזכיר שלכל עם יש את ה-DNA, הנסיבות, האפיונים והתנאים הייחודיים שלו, הרי שלמידה הדדית ושאיבת רעיונות ויישומם היא מפרה. 

ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.

הדבר האחרון שמותר לעשות כשמבקשים לבקר רעיון, עמדה, מדיניות, של מאן דהו, הוא לדון בו אד-הומינם, כלומר לבקר את הכותב/ת באופן אישי, במקום לדון בדעות כשלעצמן. במקרה של ד"ר עינת וילף כן צריך לנהוג כך, מכיוון שמה שהיא עושה באחרונה מבטא תופעה רחבה ומכוערת.

ההסבר פשוט.

יורם פרי הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. סוציולוג פוליטי, שפרסם עשרות מאמרים ושישה ספרים, בעיקר על יחסי חברה-צבא, צבא-פוליטיקה, תקשורת ודמוקרטיה. רבים מהם זכו בפרסים בינלאומיים בעלי יוקרה, בין השאר ספרו "רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל". בעבר הקים ועמד בראש מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל-אביב.

בתודעה הקולקטיבית שלנו, דיקטטורה עולה תמיד באלימות: הפיכה צבאית, טנקים ברחובות או השתלטות חמושה על בנייני הממשל. אלא שההיסטוריה המודרנית מלמדת אותנו שעלינו לחפש במקומות אחרים, סמויים מן העין אך הרסניים בהרבה.

בעשורים האחרונים הציגו תיאורטיקנים כמו פרופ' קים ליין שפלי (Kim Lane Scheppele) תזה חדשנית ומדאיגה: "רודנות בחסות החוק" (Autocratic Legalism). זוהי שיטה מתוחכמת שבה מנהיגים פופוליסטים, שנבחרו בהליך דמוקרטי למהדרין, מרוקנים את הדמוקרטיה מתוכנה לא באמצעות שבירת החוק, אלא באמצעות שימוש ציני בכלים שהם חוקיים ולגיטימיים.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.