לאחר שמלאו 600 יום לטבח, לאחר כל ההפגנות הספונטניות והמאורגנות, לאחר שהתרגלנו לתסריט המחאה הקבוע (בערב בכיכר עם דגלים, זמבורות או צפצפות, ודוברים הזועקים "בושה, בושה"), חודרת ההכרה שעברה שנה וכי עוד מעט תחלוף שנה נוספת – ושום דבר לא השתנה.

לא כל החטופים חזרו, חלקם עדיין מעונים במנהרות. שיקום המדינה כולה, תהליך ההחלמה שלנו כחברה – לא יכול להיעשות כל עוד המלחמה נמשכת. אך את המדינה ממשיכה להוביל חבורה של משיחיים.

חודרת ההכרה שעברה שנה ועוד מעט תחלוף שנה נוספת, ושום דבר לא השתנה. לא כל החטופים חזרו ושיקום המדינה כולה, תהליך ההחלמה שלנו כחברה – לא יכול להיעשות כל עוד המלחמה נמשכת

ביום הזה ניתן לומר כי שעת השי"ן קרבה. אט אט אנו מפנימים את אמירתו של אלברט איינשטיין: "אי שפיות היא לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". ולכן התוכנית הסדורה כבר על השולחן.

מאחורי היוזמה, תחת הכותרת "המצור", נמצא את ראשי המחאה, בכירים לשעבר במערכת הביטחון העומדים מאחורי ההפגנות מאז תחילת המהפכה המשטרית, הארגונים האזרחיים, והאיש שיזם את המחאה ברחוב עזה 35 (ביתו של העומד בראש המדינה), שמי עטר. אל"מ במילואים, לוחם שאיבד את עינו במלחמת יום הכיפורים, ומוביל את לוחמי 73 בהפגנות.

במאמר מוסגר, סגן ניצב עמית פולק, מפקד משטרת חדרה, הואשם בימים אלה בתקיפה, דחיפה וחניקה של עטר ושל מפגינים אחרים, כשלוחמי כיפור ביקשו להציב טנק מקרטון בחצר ביתו הפרטי של עטר.

על פי דף הפעולה שהוכן, יחל מצור 24/7 על ביתו של בנימין נתניהו, כשפעילים ישהו במקום במשמרות כדי להבטיח מצור הדוק הרמטית. בכל משמרת יהיו כ-2000 פעילים נחושים.

המארגנים לא מתעלמים מהאפשרות שאנשי כוחות הביטחון יבקשו לפנות אותם בכוח. אם השוטרים יגיעו רכובים על סוסים, ההנחיה היא לשכב על הרצפה, כי סוסים מאולפים לא דורכים על אנשים ששוכבים על הרצפה. אם יגיעו מכתזיות, גם אז ההנחיה היא לשכב על הרצפה, וכך הזרמים האדירים של המכתזיות לא יפגעו במוחים.

על פי דף הפעולה שהוכן, יחל מצור 24/7 על ביתו של בנימין נתניהו, כשפעילים ישהו במקום במשמרות כדי להבטיח מצור הדוק הרמטית. בכל משמרת יהיו כ-2000 פעילים נחושים, הנערכים גם לניסיונות פינוי בכוח

במקרה של פינוי פיזי של המפגינים, הם נקראים שוב לשכב. כדי לפנות מפגין השרוע אפרקדן על הרצפה, יש צורך בארבעה שוטרים. כדי לפנות 2000 מפגינים יהיה צורך במספר עצום של שוטרים ושוטרות.

אם יוחלט על שימוש בבואש (הריח הנוראי שלא עוזב את הבגדים והגוף שבועות ארוכים), תוגש מיד תלונה במשטרה. ההנחיות הברורות על פי דין הן שאין להשתמש בבואש בשטח בנוי. רחוב עזה בירושלים הוא שטח בנוי.

המארגנים לא מעלים על הדעת שיטות פינוי כמו באמצעות כדורי גומי. ירי כדורי גומי נגד מפגינים שיושבים על הקרקע הוא בלתי חוקי בעליל.

סגר כזה, לדעת המארגנים, לא יאפשר לו לצאת מביתו.

יש גם תסריט שבו הנאשם יבקש מאנשי האבטחה לצאת באמצעות מסוק: "זה יהיה ניצחון ענק", טוען עטר, "כשנראה את תמונות הרודן מבקש להימלט מביתו באמצעות מסוק. תמונות כאלה שיפורסמו בעולם כולו, ינכיחו את העובדה שהוא נמלט מעמו, ראש ממשלה שנרדף ע"י עמו".

כדי לגייס את המפגינים מכל הארץ נוחתים בימים אלה על שולחנות פעילים דפי ההתחייבות תחת הכותרת "המצור". עטר נפגש איתם לשיחות אישיות וקורא להם להיפגש לשיחות אישיות עם חברים, אנשי אמון שייפגשו גם הם בפעילות שרשרת, תוך יצירת מחויבות אישית לתהליך.

במקרה של פינוי פיזי של המפגינים, הם נקראים שוב לשכב. כדי לפנות מפגין השרוע אפרקדן על הרצפה, יש צורך בארבעה שוטרים. כדי לפנות 2000 מפגינים יהיה צורך במספר עצום של שוטרים ושוטרות

לפני יישום התוכנית, קיימו המארגנים שיחות עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים, כדי לעמוד על נקודות התורפה של האיש שעדיין עומד בראש הממשלה: "תהליכים ארוכים, ללא הכרעות, הם ההתנהלות המובהקת שלו", מפרט עטר. "עד כה הוא מנצח בכולם ואנחנו מפסידים. נקודת תורפה אחת יש לו, הרעיה, יחד עם הבן. את השניים האלה אין לו סיכוי לנצח. היא, תחת מצור מתמשך תצא מדעתה, תוציא אותו מדעתו, תשבש את חשיבתו והוא ימעד בענק. הוא יקבל החלטה או סדרה של החלטות, שיבעירו את סנטימנט הזעם של רוב הציבור כלפיו באופן אישי. המצור על ביתו הוא הפעולה הפיזית המוחשית ביותר עליו אישית, על עורו. ולתחושה בעור יש ביטוי נפשי. עוצמת הפגיעה תהיה כעוצמת הצריבה. וככל שהצריבה חזקה ומתמשכת יותר – הכאב משבש יותר".

יש לציין כי גם היום נתניהו כמעט לא נע בחופשיות. הוא ספון בביתו, בלשכה, בבית המשפט, יוצא למעט מאוד סיורים, ובחלק גדול מהם הוא מבטל את השתתפותו מחשש לזעם הציבור. כמו למשל בגביע המדינה בכדורגל. זה עבד בארצות אחרות ובדיקטטורות אחרות, מדגיש עטר.

עטיפת הספר "איך רודנים נופלים ואיך מדינות שורדות"

מרסל דירסוס, ד"ר למדעי המדינה ומחבר הספר החדש והמדובר "איך רודנים נופלים ואיך מדינות שורדות" (How Tyrants Fall: And How Nations Survive), אמר באחרונה בראיון לכלכליסט:

"רציתי לכתוב חיסון לעגמומיות ולחוסר התקווה ולומר: 'היי, אומנם המצב ממש קשוח, ויש מחירים כבדים לשלם, אבל אפשר להפיל את האנשים האלה, הדברים יכולים להשתפר, הפוטנציאל קיים'".

אחת ממסקנות הספר היא, שהרודנים נרדפים ונדרשים באופן מתמיד "לנהל" את האליטות הפוליטיות והצבאיות במדינתם כדי שאלה לא יבגדו בהם. בשל כך הם תקועים בלופ של חוק שימור הדיקטטורה, ודי בהחלטה שגויה אחת כדי שיאבדו את השלטון ובמקרים מסוימים גם את חייהם.

"רודנים הם הרבה יותר פגיעים מכפי שהם נראים", טוען דירסוס. "ובשנים האחרונות בזבזנו הרבה יותר מדי זמן בדיבור על השבריריות של הדמוקרטיות, ולא מספיק על השבריריות ועל החולשות של דיקטטורות".

אחת ממסקנות הספר של דירסוס היא, שהרודנים נרדפים ונדרשים באופן מתמיד "לנהל" את האליטות הפוליטיות והצבאיות במדינתם כדי שלא יבגדו בהם. לכן הם תקועים בלופ של שימור הדיקטטורה

אז אנחנו כאן לפני המבחן הגדול של המרי האזרחי הישראלי – ערוכים ומוכנים לצאת לדרך.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.