הפגנה נגד טראמפ וארה"ב באיראן, מאי 2019 (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)
AP Photo/Ebrahim Noroozi

פרשנות התמנון האיראני כבר מוכן ליום פקודה

איראן הרשמית ממשיכה לנסות להציל את מה שנשאר מהסכם הגרעין ● אבל מאחורי הקלעים היא מבססת את רשת הטרור והריגול הבינלאומית שלה ● אם ישראל או ארה"ב יתקפו את מתקני הגרעין שלה, נרגיש זאת היטב גם בגבול עם סוריה ולבנון

בהערכת המצב שהוצגה לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בימים האחרונים, נפרס בהרחבה החומר המודיעיני שהצטבר על שולחנו של שר ההגנה שלו, פטריק שנהאן, באשר לכוונות האיראניות לפגוע בכוחות אמריקאים ובבעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון.

את המידע הזה שומרת ארצות הברית קרוב מאד לחזה. ספק אם הוא הוצג במלואו לשותפות האחרות במטה נאט״ו בבריסל שלשום, בפגישה עם שר החוץ האמריקאי מייק פומפאו.

פטריק שנהאן במפגש עם אנשי צבא אמריקאים (צילום: AP Photo/Robert Burns)
שר ההגנה האמריקאי פטריק שנהאן במפגש עם אנשי צבא אמריקאים (צילום: AP Photo/Robert Burns)

עד כמה חמורים הדברים, ניתן להתרשם מציטוט של אחד הנוכחים בעיתון ״ניו יורק טיימס״ הבוקר: "התכניות שהוצגו בהערכת המצב מוכיחות עד כמה איראן הפכה להיות מסוכנת".

אין ספק שהאיומים האמריקאים ותגבור הכוחות במפרץ הפרסי הם בבחינת מהלך מרתיע של ארצות הברית. וושינגטון מבינה שהחומר המודיעיני שבידיה הוא אולי מדויק, אבל בהחלט חלקי. לא בכדי, מרבים בישראל להשתמש במושג "תמנון איראני", בהקשר של מעורבות משמרות המהפכה באזור.

ארבעה מוקדים במזרח התיכון

כיום פרוסה איראן בגלוי בארבעה מוקדים במזרח התיכון: לבנון, תימן, סוריה ועיראק. בכל אחת מהזירות הללו מרבה לבקר הגנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח ״קודס״ במשמרות המהפכה, האחראי על הפעילות הצבאית מחוץ לתחומי איראן.

השלטונות בערב הסעודית אמנם לא מיהרו להפנות אצבע מאשימה לעבר איראן כאשר התגלה הנזק שנגרם למכליות הנפט סמוך למיצר הורמוז, אבל הכתובת הייתה ברורה: זו לא הפעם הראשונה שערב הסעודית מרגישה את נחת זרועה של איראן בפעילות "מתחת לרדאר".

בשנתיים האחרונות ירו המורדים החותים בתימן עשרות טילים לטווח בינוני וקצר לעבר מטרות בערב הסעודית, כולל לעבר הבירה ריאד. כל הטילים היו מתוצרת איראנית. בז׳רגון המקצועי מכנים את המדיניות הזו ״פרוקסי״, פעולה דרך שליח.

לכן, לא מן הנמנע שאיראן החליטה להפעיל תשתית רדומה שהקימה בשטח ערב הסעודית, בחלקים הנושקים למפרץ הפרסי. באזורים הללו נמצא המיעוט השיעי שחי בממלכה, ונמצא באופן תדיר מעקב.

גונן שגב. חלק מהאסטרטגיה האיראנית (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
גונן שגב. חלק מהאסטרטגיה האיראנית (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

כאמור, לערב הסעודית וארצות הברית ברור כי מי שעומד מאחורי הנזק לספינות במפרץ הפרסי היא איראן, שלאחרונה בחרה להעלות את הטון, אולי לנוכח המשבר הכלכלי המתגבר אצלה.

האיראנים הולכים על הסף, כך היה וכך יהיה כיאה לשחקני שחמט מיומנים. הם מנסים לשבש את חופש השיט במיצרי הורמוז, עורק מרכזי בתעבורת דלק גולמי לשווקים בעולם. אין עוררין שהנזק לספינות הוא מינורי.

כלומר, מישהו ביקש להעביר מסר מרתיע שעיקרו: אתם חשופים. לכולם ברור שמי שחיבל בספינה יכול היה גם להטביע אותה, אבל בחר שלא.

דרך נוספת של האיראנים להציק לארצות הברית היא בהגברת קצב שיגורי הטילים של החותים לעבר אתרים בערב הסעודית. הטילים האיראנים כבר שם, הפעלה מוגברת או מוגבלת זה רק עניין של החלטה, לא של יכולת.

החזית שמעניינת את הישראלים

מה באשר לזרוע הלבנונית/סורית? ספק אם בצוק העתים במשבר הנוכחי, תבקש איראן לפגוע בישראל דרך חיזבאללה או בעזרת אחת המיליציות השיעיות שהוצבו על ידה בסוריה. כל אחת מהפעולות הללו יכולה להיתקל בתגובה חריפה של ישראל. הגורמים המרסנים במקרה הזה חזקים מאד.

את הקלף הלבנוני איראן שומרת ליום פקודה, אם וכאשר מישהו יחליט לתקוף את מתקני הגרעין שלה. פעולה מהשטח הסורי תכניס את איראן למתח לא רצוי עם הרוסים ומי שיכול לשלם את המחיר על כך הוא נשיא סוריה באשר אל-אסד, שיאבד נכסים בתקיפה ישראלית.

זרוע אסטרטגית נוספת שעומדת לרשות האיראנים היא רשת תאים רדומים שהוקמו בעולם, בשיתוף עם ארגון חיזבאללה הלבנוני. הרשת הזו פרוסה בדרום אמריקה, מרכז אמריקה (ונצואלה), חלקים נרחבים באפריקה (וכך גויס השר לשעבר גונן שגב בניגריה), וחלקה גם באירופה.

הנחת היסוד של ארגוני הביון בעולם היא שכל שגרירות איראנית מהווה בסיס פעולה/הפעלה של משמרות המהפכה.

אנשי חזבאללה צועדים בלבנון ב-2016. איום רדום למחצה (צילום: AP Photo/Mohammed Zaatari)
אנשי חזבאללה צועדים בלבנון ב-2016. איום רדום למחצה (צילום: AP Photo/Mohammed Zaatari)

הדוגמה הטרייה ביותר היא מעצרו בגרמניה של "דיפלומט" איראני שהוצב בשגרירות באוסטריה. אותו פעיל נעצר ביולי 2018, עם מטעני חבלה שהיו מיועדים לחולייה איראנית/בלגית. המטרה שנבחרה אז הייתה כינוס גדול של האופוזיציה האיראנית בפריז.

ההערכה כיום היא כי איראן, בשלב הזה של המשבר, לא תמהר להוציא לפועל פיגוע באירופה. טהרן צריכה בימים אלה את צרפת, גרמניה ובריטניה כגורם ממתן ומתווך מול ארצות הברית בעניין הסכם הגרעין.

גם כך נראה שהתגובה הנחרצת של אירופה על הודעת הנסיגה האיראנית החלקית מהסכם הגרעין, הפתיעה את שלטון האייתולות.

מי מקבל את ההחלטות?

בהבנת הגורמים המרסנים את הפעילות האיראנית נשאלת השאלה, מי באמת מקבל שם את ההחלטות האסטרטגיות? המנהיג העליון עלי חמניאי? או שמא זה מפקד גיס "קודס" סולימאני? או מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי? ובהקשר הזה, גם לא ברור עד כמה נשמעת דעתם של המתונים/רפורמיסטיים כמו הנשיא חסן רוחאני ושר החוץ מוחמד זריף.

לכן, כשמביטים לעת עתה על התמנון האיראני, נראה כי השיטה שנבחרה – פעולה מתחת לרדאר בשטח הריבוני של ערב הסעודית – היא בבחינת הפתרון המושלם להעברת המסר מבלי לשלם מחיר מיידי.

עוד 672 מילים
סגירה