במשך עשורים, שתי המפלגות הגדולות בארצות הברית – מפלגת הימין הרפובליקאית ומפלגת המרכז-שמאל הדמוקרטית – תמכו בברית בין ארה"ב לישראל ובסיוע האמריקאי למדינה. למעשה, התמיכה בישראל הייתה אחד הדברים היחידים ששתי המפלגות הסכימו עליו.
אבל כיום, התמיכה בשתי המפלגות מתרופפת בו-זמנית, במהירות מדאיגה. ההסכם בין איראן לארה"ב שאמור להיחתם מחר (שישי, 19.6) חושף את השבר הזה בפני העולם. גם בעלי ברית נאמנים של ישראל בארה"ב מרגישים שלא הצליחו להשפיע על העסקה, שמסכנת את ישראל מאוד.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוציר 5: בניית תוכניות צבאיות אופרטיביות, המיועדות להכריע מלחמה בכל חזית אפשרית, בתוך שבועות ספורים עד חודשים בודדים. זאת בעזרת שימוש נרחב במעשים צבאיים לא-חוקיים, כדוגמת הפצצה נרחבת מאוד של אזרחים, הכנסת גז רעיל למנהרות האויב, ואף גירוש אוכלוסייה בכפייה. הכל אפשרי והכל מותר, כל עוד יתבצע מהר. ממש ממש מהר.
אחד הדברים החשובים ביותר שלמדנו מהמלחמה הנוכחית – זה שמעשה רע מאוד במשך שבוע, הרבה פחות מזיק לנו מאשר מעשה בינוני במשך שנה. הנזק האמיתי הוא לא כותרת דרמטית בבי.בי.סי: "ישראל הרסה את חאן יונס!". הנזק האמיתי הוא אלפי כותרות "קטנות" על כך שעוד עיתונאי נהרג בלבנון. אבא עם שתי בנות נהרג בעזה. אלפי כתבות שפשוט מתישות את דעת הקהל הבינלאומית ומסיתות אותו אט אט נגדנו. להמחשה: אם היינו דוחסים את כל הכותרות הקטנות של השנתיים האחרונות לכותרת אחת או שתיים – דהיינו, אם היינו הורגים את כל ה-70 אלף בתוך שבוע בלבד – אז מצבנו הבינלאומי כעת היה הרבה יותר טוב, וגם סביר להניח שהיינו מנצחים במלחמה.
לסיכום: דעת הקהל הבינלאומית לא משתנה בלילה אחד. זה לוקח מספר חודשים. ולכן אם נצליח לעשות דברים מאוד מהר, הם פשוט יעברו מתחת לרדאר של דעת הקהל. ועד שיתחילו לחלק פלאיירים באוניברסיטת קולומביה, כבר לא תהיה עזה וגם לא לבנון. ואחרי שנתיים איש לא יזכור זאת ולא יתעניין.