במשך חמישה חודשים היה נראה כי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שואף בבירור לקידום הסכם שיפתור את סוגיית תוכנית הגרעין של איראן. מאז תחילת כהונתו השנייה בינואר, שלח טראמפ נציגים אמריקאים לחמש פגישות עם מקביליהם האיראנים, שהתקיימו בעומאן או באיטליה.

באפריל הוא אומנם הציב לאיראן אולטימטום של 60 יום, אך עיתונאים ופרשנים נטו להתעלם ממנו, וסיווגו אותו כרעש רקע טראמפי, בדומה לאיומי המכסים, שהתעדכנו והשתנו. בכל אופן, הקונצנזוס היה – ונשאר – שטראמפ רוצה עסקה.

התקיפות האמריקאיות על מתקני הגרעין בפורדו, נתנז ואספהאן טלטלו את הקונצנזוס הזה – וסביר להניח שגם חסמו את האפשרות להמשך המשא והמתן. אז מה השתנה, ולמה דווקא עכשיו?

סביר יותר להניח שטראמפ הצטרף לעימות עם איראן בעקבות ההצלחות הצבאיות המרשימות של ישראל, שכנוע אפקטיבי מצדה שהתבסס על אותן הצלחות, וקריאה שגויה של עלי חמינאי את כוונות ארה"ב

יש כמובן כמה הסברים אפשריים. ההסבר הישיר ביותר הוא זה שסיפר לי בכיר בממשל טראמפ בארוחת ערב צוננת במהלך כהונתו הראשונה: "טראמפ מתכוון למה שהוא אומר, ואומר מה שהוא מתכוון". כלומר, כשהסתיימו 60 הימים – תוכנית הגרעין של איראן הייתה במוקד הכוונות.

אבל ההסבר הזה נשמע פשוט מדי. הגיאופוליטיקה נוטה להיות מורכבת יותר ותלויה בנסיבות, הרבה יותר מהתדמית הקשוחה שטראמפ ותומכיו אוהבים לשדר. למרות הדימוי שלו כמקבל החלטות נחוש, טראמפ נוטה לשנות את דעתו לעתים תכופות, עד כדי כך שנולד עליו המונח: TACO – Trump Always Chickens Out ("טראמפ תמיד משתפן").

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נואם לאומה אחרי התקיפה האמריקאית באיראן. מאחורי הנשיא: שר ההגנה <span class="mw-page-title-main">פיט הגסת'</span>, שר החוץ מרקו רוביו וסגן הנשיא ג'יי די ואנס. 22 ביוני 2025 (צילום: Carlos Barria/Pool via AP)

סביר יותר להניח שטראמפ הצטרף לעימות עם איראן בעקבות ההצלחות הצבאיות המרשימות של ישראל, שכנוע אפקטיבי מצדה שהתבסס על אותן הצלחות, וקריאה שגויה של עלי חמינאי את כוונות ארה"ב. גם בטהרן, כך נראה, האמינו ב־TACO.

אין צורך להיות פרשן צבאי כדי להבין עד כמה מרשימה המערכה הישראלית מול איראן. הישראלים שילבו תעוזה, מודיעין יוצא דופן וטכנולוגיה מתקדמת, יחד עם הפגנת יכולת מרשימה מצד טייסיהם.

כל הסתייגות שאולי עוד הייתה לטראמפ כלפי מבצע "עם כלביא" התפוגגה ברגע שהתברר כי ישראל השיגה שליטה בשמי איראן וחיסלה דמויות מפתח בקרב ההנהגה הצבאית והמדעית של המדינה

כל הסתייגות שאולי עוד הייתה לטראמפ כלפי מבצע "עם כלביא" התפוגגה ברגע שהתברר כי ישראל השיגה שליטה בשמי איראן וחיסלה דמויות מפתח בקרב ההנהגה הצבאית והמדעית של המדינה.

בבוקר שלאחר תחילת התקיפות הישראליות, טראמפ החל לייחס לעצמו את הקרדיט על המבצע, ואף רמז כי היה שותף לו לכל אורכו, כולל בפוסטים ברשתות החברתיות שבהם הצהיר ש"אנחנו" שולטים בשמי איראן. טראמפ אוהב מנצחים – וישראל, יש לומר, בעטה לאיראן בישבן. אז הוא הצטרף לחגיגה.

להבות העולות ממתקן אחסון נפט לאחר שככל הנראה נפגע מתקיפה ישראלית בטהרן, איראן, 15 ביוני 2025 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

במקביל להפגנת הכוח של ישראל, נשאו פרי גם מאמציה הדיפלומטיים ארוכי השנים לשכנע את הנשיא כי תקיפת תוכנית הגרעין של איראן משרתת את האינטרס האמריקאי. חשוב לומר זאת בזהירות.

לא מעט אנשים – כולל כאלה שאמורים לדעת טוב יותר, אך כנראה שלא – טענו שראש הממשלה בנימין נתניהו גורר את ארה"ב למלחמה. הצהרות מהסוג הזה מעוררות חרדה עמוקה בקרב יהודים אמריקאים רבים, בלי קשר לעמדותיהם בנוגע לישראל או למלחמה הנוכחית.

ישראל זוכה לביקורת רבה, ובתוך גל ההאשמות שוכחים העיתונאים, הפרשנים ונבחרי הציבור עיקרון בסיסי במדיניות החוץ של איראן – עיקרון שעליו השקיעה הנהגתה מיליארדי דולרים: השמדת ישראל

הסיבה פשוטה: הן מהדהדות את הדימוי האנטישמי הוותיק של "היהודי שמושך בחוטים" – מוטיב שחוזר שוב ושוב לאורך מאות שנות שנאה. לטעון אחרת זה לעוות את המציאות.

נתניהו ויועציו פעלו כפי שכל מדינה אחרת הייתה פועלת תחת איום חמור: הם פנו לעזרה מבעל ברית חזק וגדול ממנה בהרבה. ישראל זוכה לביקורת רבה, ובתוך גל ההאשמות שוכחים העיתונאים, הפרשנים ונבחרי הציבור עיקרון בסיסי במדיניות החוץ של איראן – עיקרון שעליו השקיעה הנהגתה מיליארדי דולרים: השמדת ישראל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ בחדר הסגלגל בבית הלבן, 7 באפריל 2025 (צילום: Kevin Dietsch/Getty Images via AFP)

במסגרת הטענות שלפיהן נתניהו מנצל את טראמפ, מתפספסת העובדה הבסיסית: לאיראן יש תוכנית גרעין מפותחת – והיא צברה חומר בקיע בכמות גדולה בהרבה מזו הנדרשת לצרכים אזרחיים. טהרן גם מימנה וחימשה את חזבאללה, חמאס, החות'ים והמיליציות העיראקיות – כולם כלים במאמציה לחיסולה של ישראל.

לפני אוקטובר 2023, רבים בישראל האמינו שניתן להרתיע את איראן ואת שלוחיה. אבל מסע ההרג של חמאס בדרום טרף את הקלפים. כעת, ישראל מאמינה לאיראן ולבעלות בריתה כשהן אומרות שהן רוצות להשמיד אותה.

בהתחשב בפוטנציאל של איראן לממש את איומיה אם תהפוך את תוכנית הגרעין שלה לצבאית – מהלך שלפי המודיעין הישראלי כבר החל – לא נראה שנתניהו נהג במניפולטיביות

בהתחשב בפוטנציאל של איראן לממש את איומיה אם תהפוך את תוכנית הגרעין שלה לצבאית – מהלך שלפי המודיעין הישראלי כבר החל – לא נראה שנתניהו נהג במניפולטיביות, אלא בהיגיון בריא כשהפנה את מבטו לוושינגטון. כל ראש ממשלה ישראלי היה נוהג כך.

זה כמובן לא פוטר את נתניהו מביקורת: במשך שנים הוא התריע בפני הממשלים האמריקאיים שהאיראנים קרובים לפצצה, עד שלעתים נראה כמי שצועק "זאב, זאב". אבל בשבועות האחרונים נראתה ההתקדמות האיראנית דחופה מספיק כדי שיתאפשר לנתניהו להציג בפני טראמפ את עמדתו, שלפיה מדובר במהלך שמשרת גם את האינטרס האמריקאי – ויינתן האור הירוק לתקיפות האוויריות.

בנימין נתניהו נואם באו"ם נגד הסכם הגרעין עם איראן, 27 בספטמבר 2012 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)

נשיא ארה"ב הוא אדם עצמאי. כמו קודמיו, הוא היה יכול לסרב – אך בחר שלא. מפתה לומר שזה היה רגע FAFO ("מי שמתעסק מתרסק") של חמינאי. הוא אתגר את טראמפ כשסירב להפסיק את העשרת האורניום, והיה עליו להבין שיהיו לכך השלכות.

אך חמינאי ויועציו – כמו פרשנים רבים אחרים – לא האמינו שטראמפ יורה על תקיפה. בשל אווירת החשיבה האחידה, שהתפשטה מוושינגטון לטהרן, הפך חמינאי חסין לכל פשרה. גם לאחר שבוע של הפצצות ישראליות, הדרישות של טהרן נותרו כשהיו

נראה שהאיראנים הניחו שטראמפ עדיין מעוניין בהסכם, ושבסופו של דבר יכפה על הישראלים לחדול. משם, כך תכננו, יוכלו להמשיך לנהל את המו"מ כפי שעשו בעבר

נראה שהאיראנים הניחו שטראמפ עדיין מעוניין בהסכם, ושבסופו של דבר יכפה על הישראלים לחדול. משם, כך תכננו, יוכלו להמשיך לנהל את המשא ומתן כפי שעשו בעבר: לשחוק את הצד האמריקאי, ולבסוף להגיע להסכם שיאפשר להם להמשיך להעשיר אורניום, תוך כדי קידום שקט של תוכנית ההתחמשות.

בנקודה זו, לדידם, הדינמיקה של ההסכם תיכנס לפעולה, והגורמים בוושינגטון שחתמו עליו יגנו עליו בכל מחיר. אבל טראמפ הגיע למסקנה שונה: הוא העריך שתקיפה אמריקאית עשויה להשמיד את התוכנית האיראנית או להעניק לו יתרון משמעותי במשא ומתן הבא.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וצוותו בחדר המצב במהלך התקיפה האמריקאית באיראן, 22 ביוני 2025 (צילום: הבית הלבן)

ייתכן, כמובן, שטראמפ שגה בהערכתו. דיווחים ראשוניים מצביעים על כך שהנזק לתוכנית האיראנית נמוך מכפי שתיאר בנאומו. אם הדיווחים הללו נכונים, תיאלץ וושינגטון להתמודד עם איראן נחושה, שמאיצה את המרוץ לפצצה.

המשמעות, ככל הנראה, היא שארה"ב תיאלץ להישאר במזרח התיכון עם כוחות משמעותיים למשך זמן רב כדי להרתיע ולרסן את האיראנים. הרתעה וריסון אינם בהכרח תוצאה רעה, אבל ייתכן שדווקא משם טראמפ היה צריך להתחיל.

סטיבן א' קוק הוא בעל טור ב־Foreign Policy ועמית בכיר ללימודי המזרח התיכון ואפריקה במועצה ליחסי חוץ. ספרו האחרון: "The End of Ambition".