ההילה שנקשרה סביב ראשו של בנימין נתניהו כגואל ישראל מפני האיום האיראני מגלה את השאיפה של ישראלים רבים לגאולה משיחית. במאמר שפרסם ב"זמן ישראל" הראה שלום ירושלמי, כי ראש הממשלה הועלה לדרגת שליח האל בעיני שותפיו ותומכיו, אך גם מי שאינם כאלה התייחסו אליו בעקבות ההתקפה על איראן במונחים דומים.

נתניהו עצמו היטיב להגדיר עצמו כמשיח שראוי לשים בו את מבטחנו. במהלך אירוע שנערך לא מזמן בכפר חב"ד האריך בזיכרונותיו מפגישות אצל הרבי מלך המשיח, ולקראת סיום נאומו אמר ש"מחל זה ראשי תיבות של: משיח חייב לבוא".

נתניהו היטיב להגדיר עצמו כמשיח שראוי לשים בו את מבטחנו. באירוע שנערך לא מזמן בכפר חב"ד האריך בזיכרונותיו מפגישות אצל הרבי מלך המשיח, ולקראת סיום נאומו אמר ש"מחל זה ראשי תיבות של: משיח חייב לבוא"

כאשר נשאל בריאיון שנתן לשבועון "בית משיח", המשתייך לפלג המשיחיסטי של חב"ד, כיצד הוא מכין את העולם לקראת ביאת המשיח – ענה שהוא פועל לשם כך כמיטב יכולתו. בהמשך הריאיון אמר כך:

"בוודאי שאם איראן תצטייד ביכולת לייצר פצצות גרעין, זה יהיה איום ראשון במעלה. אין יום שאני אינני פועל להרחיק את הסכנה הזו מעל ראשנו".

עטיפת הספר של אולגה טוקרצ'וק "ספרי יעקב"

נזכרתי בדברים הללו בעת קריאת ספרה עב הכרס של כלת פרס נובל הפולניה אולגה טוקרצ'וק "ספרי יעקב", המזהיר מפני קשירת הילה משיחית לראשם של מנהיגים, בעיקר כאשר הם מעודדים זאת בעצמם.

הספר, בתרגומה של מרים בורנשטיין, מביא את סיפור חייו של יעקב פרנק, משיח השקר מהמאה השמונה עשרה. המחברת משלבת בספר דמויות אמיתיות כמו הרב השבתאי אלישע שור, מנאמניו של יעקב פרנק, ואירועים היסטוריים כמו שריפת התלמוד בקמניץ-פודולסקי ב-1757, בעקבות ויכוח בין חסידי יעקב פרנק והרבנים שרדפו אותם, עם מיתוסים פרי הדמיון שנותנים לסיפור משמעות הן ביחס לתקופתו והן ביחס לתקופתנו.

*  *  *

יעקב פרנק היה משיח שקר שהקצין מאוד את השבתאות. הכת שהוא הקים והיו לה מאמינים בטורקיה, במדינות הבלקן, בפולין ובמדינות אחרות באירופה – כפרה באופן קיצוני במצוות היהדות, ניהלה אורגיות והתנצרה. הוא עצמו היה בלשונו של גרשום שלום, "ספק רמאי ספק מנוול".

לכת של פרנק היו מאמינים בטורקיה, במדינות הבלקן, בפולין ובעוד מדינות באירופה, והיא כפרה באופן קיצוני במצוות היהדות, ניהלה אורגיות והתנצרה. הוא עצמו היה, בלשונו גרשום שלום, "ספק רמאי ספק מנוול"

אבל סיפור חייו של פרנק מבהיר את התפקיד שהוא מילא בחיי היהודים במאה השמונה עשרה. הוא נתן להם תקווה שהמשיח שכה ייחלו לבואו לא יגיע בקץ הימים אלא מסתובב כבר עכשיו אי שם באיזמיר, בסלוניקי, בעיירות פולין, ובגרמניה.

טוקרצ'וק מלמדת אותנו מה מצמיח משיח: לא החוכמה שלו – פרנק תמיד התגאה בבורותו – אלא שילוב של כריזמה, פראות וזרות שהדגיש באמצעות הלבוש הטורקי שלו, כושר מופלא לספר סיפורים ולתאר חלומות, והמעמד שלו כקדוש מעונה.

השאלה הנשאלת היא מה הביא סופרת צעירה, לא יהודייה, לחקור במשך שבע שנים ביסודיות רבה את הקבלה והשבתאות ולכתוב סאגה ענקית על הפרנקיסטים?

את התשובה ניתן למצוא בנאום שנשאה טוקרצ'וק בטקס שבו הוענק לה פרס נובל ב-2019. הנאום מגלה את המודעות של הסופרת הנפלאה, שהיא גם פסיכולוגית יונגיאנית ופעילה פוליטית הפועלת נגד אנטישמיות, נגד פגיעה במהגרים, נגד פגיעה בבעלי חיים ובעת ביקורה בארץ אף הגיעה להפגנה בקפלן, למציאות שבה אנחנו חיים כיום.

טוקרצ'וק דיברה על עולם שאיבד את דרכו. אנחנו מוצפים במידע, אמרה, אבל המידע הזה משמש גופים פוליטיים ומסחריים למניפולציה של ההמונים. השקר הפך לנשק השמדה המוני והמנהיגים שלנו, במקום להשתמש במידע לניהול רציונלי של מדינות, מתנהגים בטירוף.

טוקרצ'וק מלמדת מה מצמיח משיח: לא חוכמתו – פרנק התגאה בבורותו – אלא שילוב של כריזמה, פראות וזרות שהדגיש בלבושו הטורקי, כושר מופלא לספר סיפורים ולתאר חלומות, ומעמדו כקדוש מעונה

באמצעות סיפורו של יעקב פרנק מתארת אפוא טוקרצ'וק את הציפייה שלנו בני ובנות האדם למשיח שיגאל אותנו מייסורינו אך קוראת שלא לחפש את הגאולה בדמותם של מנהיגים מאחזי עיניים, אלא בהשתחררות מן התרבות שהביאה עלינו את ההרס והטירוף. בעיקר היא מזהירה אותנו ממשיחי שקר.

פרופסור אמריטוס מיכאל קרן שימש מרצה למדע המדינה באוניברסיטת ת"א ובאוניברסיטת קלגרי בקנדה ומרצה כיום במכללה האקדמית גליל מערבי. תחום התמחותו העיקרי הוא היחסים בין אינטלקטואלים ופוליטיקה. בין ספריו, "בן גוריון והאינטלקטואלים: עוצמה דעת וכריזמה"; "העט והחרב: לבטיה של האינטליגנציה הישראלית"; "מקצוענים נגד פופוליזם: ממשלת פרס 1984-86", "פרקליט אחר: ביוגרפיה של אמנון זכרוני"; "ספרות פוליטית במאה העשרים", "מציאות ובדיון בחילופי האלף", ועוד. בקרוב ייצא לאור "התפסן בקפה טעמון: דן עומר ומלחמת התרבות בישראל".