במהלך עבודתי מול מדינות ברית המועצות לשעבר, אספתי לי כמה בובות מעץ צבוע, המכונות בבושקות. למי שלא מכיר – הן חצויות באמצע ונפתחות כדי לגלות עוד בובה, יותר קטנה, ועוד אחת, בדרך כלל נחמש או שש, כשהקטנה בהן שלמה ולא נפתחת. כמו כל פריט לא שימושי שעומד כבר שנים על מדף בבית, לא שמתי לב אליהן, עד שלאחרונה קלטתי שיש להן תפקיד, כסמל. הכיצד?

שאלו אותי מה דעתי על הישגי המלחמה. לכאורה שאלה פשוטה, אך לא כך. פתאום קלטתי שהמלחמות שלנו כמוהן כבובות קינון, אחת בתוך השנייה. בנוסף למלחמה הבלתי נגמרת בטרור (ופתרונה כידוע הרחבת ההתיישבות בשטחים, כאילו זו איננה משמרת ומעמיקה את הסכסוך). אנחנו עדיין בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", זו שמנסים להלביש עליה דמות אחרת, "מלחמת התקומה", אבל רובנו מזהים כמלחמת "השבעה באוקטובר".

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

יום הולדתו של המוזיקאי קובי אשרת, מלחין "הללויה", שחל השבוע (15 ביולי), הוא הזדמנות לעמוד מעט על הייחודיות שבדמותו ובאופי יצירתו.

דומה כי לא היה גיבור מוזיקלי גדול יותר עבור ילדי שנות ה-70 וה-80 מאשר המלחין קובי אשרת. הוא ליווה אותנו עוד בשחור-לבן בתכניות הטלוויזיה "ראש כרוב", "הצריף של תמרי", ו"קרוסלה".

ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.

יש לנו בת נכת צה"ל 100+.

בזמנו היא התגוררה בבית שלידנו ביישוב יד-חנה, כשעדיין היה קיבוץ. אחר-כך הקיבוץ עבר הפרטה ושינוי סיווג ונעשינו סוג של כפר קהילתי, ובנינו לנו בית חדש.