קריאת הציטוטים של הבן של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, בקולו ובחשבון ה-X שלו, מצביעה על אדם שבינו לבין ערכים דמוקרטיים אין דבר וחצי דבר. להיפך. בתוקף מעמדו המיוחד כבנו של, ובתפקידו הלא רשמי במערך המדיה שמקדם את אביו בנימין נתניהו, הוא מנצל את תפוצת דעותיו כדי לרסק את הדמוקרטיה, כדי לפגוע בשומרי הסף, כדי להשפיל וכדי להסית נגד מתנגדים פוליטיים של אביו.

יאיר נתניהו מנצל את הביולוגיה הטבעית – היותו יוצא חלציו של ראש הממשלה, כדי להפיק מעמד פוליטי ציבורי שאיש לא נתן לו ומבלי שנבחר. העמדות הללו שהוא מבטא, כפי שהוכח בהמשך בהתבטאויותיו של נתניהו האב עצמו, הן הן הדיפסטייט שמנהל את ממשלת ישראל.

יאיר נתניהו מנצל את היותו יוצא חלציו של רה"מ כדי להפיק מעמד פוליטי ציבורי שאיש לא נתן לו ומבלי שנבחר. העמדות שהוא מבטא, כפי שהוכח בהתבטאויות נתניהו האב עצמו, הן הדיפסטייט שמנהל את ישראל

נתניהו האב, במשך שנים, מתנער לכאורה מדברי הבלע של בנו, בטענה שהוא אדם עצמאי ובוגר וזכותו להתבטא כרצונו. אבל כשתאוריות אשמת שב"כ והרמטכ"ל בטבח השבעה באוקטובר יוצאות בלילה מהמקלדת של הבן ובמקביל גם מהמקלדת של האב, וכאשר תאוריית הדיפסטייט יוצאת מגרונו של האב לאחר שהבן כבר השמיע אותה במגוון כלי תקשורת, ברור שהידיים ידי הבן והקול קול האב ולהיפך. השניים מתנהלים בעצם כאדם אחד.

האב הוא ראש ממשלה, והבן חי ופועל בתוך ראשו של ראש הממשלה, ומשפיע על כל החלטה, על כל בחירה.

כשיאיר נתניהו מאשים את שופטי בג"ץ שהם "כמו באיראן מועצה שלא נבחרה שולטת בממשלה", והאב במקביל מפר החלטות בג"ץ בעניין הדחת ראש שב"כ רונן בר ובעניין מינוי דוד זיני לראש שב"כ תוך ניגוד עניינים חריף – ברור שמדובר באותו אדם, שמבצע פיגוע דו-ראשי בדמוקרטיה. שמו של האיש בעל שני הראשים שמבצע זאת הוא בנימין יאיר נתניהו.

כאשר הבן מקבל דרכון דיפלומטי בהחלטת שר החוץ לשעבר אלי כהן בממשלה שמינה האב, ברור שהשר חושב כי הבן הוא בעל תפקיד שלטוני שמזכה אותו בכך.

כאשר ועדת שרים לנושא אבטחת סמלי שלטון, בראשות האב בנימין, מחליטה לאבטח את הבן שאינו נושא שום תפקיד רשמי ואינו סמל שלטוני, ברור שחברי הוועדה חושבים שהם דואגים לשלומו של חלק מגופו של ראש הממשלה.

נתניהו האב, במשך שנים, מתנער לכאורה מדברי הבלע של בנו, בטענה שהוא אדם עצמאי ובוגר וזכותו להתבטא כרצונו. אבל במקרים רבים ברור שהידיים ידי הבן והקול קול האב ולהיפך, וכי הבן משפיע על החלטות האב

אפשר היה לעקוב כאן אחרי התפרצויות הזעם והתיעוב, הקללות והקונספירציות שמפריח הבן שוב ושוב ושוב, לכאורה כאדם עצמאי, אלא שמייד ממול עומדים דברי האב בבית המשפט, או בנאומיו ובהצהרותיו – ומאששים את היות השניים יישות שלטונית אחת מתואמת. בשר ודם ועמדות ותודעה וקול.

בנימין ויאיר נתניהו הם רפליקציות.
עותקים של אותו מוצר.

לכן כשהאחד פוגע בדמוקרטיה בשיקוליו כראש ממשלה ומטרפד עסקאות או מאשים את שר הביטחון ואת ראש שב"כ בפגיעה בביטחון המדינה, והשני מצדיק ותומך ומגבה, ברור שהפגיעה היא דו-ראשית.

כשהאחד מכתיב כנראה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ את סיפור "באגס באני" ממשפט האלפים של השני, והנשיא העסוק ביותר בעולם, מצטט דווקא את הביטויים הללו שהבן פרסם – ברור שמדובר בייצוג של אותו נאשם, הדואג כעת לנסות להיחלץ ממשפטו באמצעות לחץ על השופטים והפרקליטות.

לכן אי אפשר יותר להפריד בין שני הראשים.

אם האחד זומן לעדות בפרשת הדרכונים, מדוע השני לא זומן? ואם יונתן אוריך ושרוליק איינהורן, החשודים בפרשיות המסמכים וקטארגייט, קשורים ללשכת הראש וקשורים לבן – מדוע הבן והאב לא מוזמנים לחקירה או לפחות למתן עדות פתוחה?

כשהאחד פוגע בדמוקרטיה בשיקוליו כראש ממשלה ומטרפד עסקאות או מאשים את שר הביטחון ואת ראש שב"כ בפגיעה בביטחון המדינה, והשני מצדיק ותומך ומגבה, ברור שהפגיעה היא דו-ראשית

האם הקשר הדו-ראשי הזה נעלם מעיני המשטרה והפרקליטות, או ששניהם מקבלים הנחות בסגנון אותו פסק דין של ה-11:0 בבית המשפט העליון?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.