את הפיוט המצמרר "ונתנה תוקף" מקובל להשמיע בימים הנוראים, ימי הדין שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ועניינו, בין השאר, באפסות האדם הניצב מול אלוהיו: אותו אל שיכריע מי לקיצו ומי לא, מי באש ומי במים, מי בחרב ומי ברעב, מי יינצל ומי יתייסר. מי יחיה ומי ימות.

כבר עת ארוכה, בוודאי החל מהשבעה באוקטובר 2023, מצויים כולנו בימים נוראים. אך את ההחלטות על חיינו ומותנו לא האל מקבל אלא ממשלה הנושאת לשווא את שמו. ולא לפי חובותינו או זכויותינו פועלת היא, בוודאי לא לפי חובותיה וסמכויותיה, אלא לפי שיקולים פוליטיים שדבר אין להם עם דין וצדק, אחריות ומוסר, ציונות ויהדות.

החל מה-7/10 2023, כולנו בימים נוראים. אך את ההחלטות על חיינו ומותנו לא האל מקבל אלא ממשלה הנושאת לשווא את שמו. הפועלת לא לפי חובותינו או זכויותינו, חובותיה וסמכויותיה – אלא לפי שיקולים פוליטיים

הממשלה היא זו שהחליטה כי חמאס חזק ומזויין הוא דווקא נכס. עבורה. היא זו שהחליטה כי חלק מגדודי הדרום יאבטחו סוכות בחווארה ולא את יישובי העוטף. היא זו שקבעה ממי יילקחו נשקים (אנשי כיתות כוננות ביישובי עוטף עזה) בעוד היא מחלקת אלפי רובים ואקדחים לאלימים שבתומכיה.

הממשלה היא זו שהחליטה לשחרר פורעים יהודים ממעצר ולאפשר ל"נערי הגבעות", כשמם המכובס, לבצע פוגרומים ביישובים פלסטיניים. הממשלה היא שאחראית להפקרה מכוונת של האוכלוסייה הערבית לארגוני הפשיעה המתעצמים ולמותם של מאות אזרחים מתוכה.

הממשלה היא זו שהחליטה מי יאובטח מכל עבר (ראש הממשלה ובני משפחתו, בארץ ובחו"ל) ומי יופקר לגורלו (שרי ביטחון לשעבר). הממשלה היא זו שהחליטה מי יישלח פעם אחר פעם לשדה הקרב (או לכלא) ומי יופטר. מי לשירות ומי להשתמטות.

לא היה כל מקום או צורך בהחלטות כאלה. ביכולת המדינה, ובראש ובראשונה מחובתה להגן על אזרחיה היהודים והערבים, על תושבי ישראל ועל תושבי השטחים, על ההתנחלויות ועל הקיבוצים.

ביכולת המדינה להקל על העומס הקטלני על לוחמי הסדיר והמילואים ולהטיל – ולו חלק קטן ממנו – גם על מצביעי המפלגות האנטי ציוניות.

הממשלה היא זו שהחליטה מי יאובטח מכל עבר (משפחת רה"מ, בארץ ובחו"ל) ומי יופקר לגורלו (שרי ביטחון לשעבר). הממשלה היא שהחליטה מי יישלח פעם אחר פעם לשדה הקרב (או לכלא) ומי יופטר

אך למי שאמר שממשלה (ממשלתו, שרידותו) חשובה יותר מכמה טייסות, אין כל בעיה לשלוח אל מותם, ללא נקיפות מצפון (נקי, כזכור), לא רק פלסטינים אלא אף חיילים ואזרחים ישראלים – כדי להבטיח את שלטונו.

כך וביתר שאת אף בעניין החטופים, אלה שאותם הפקירה ממשלת ישראל בשבעה באוקטובר ומקפידה להפקיר מאז: לאש ולחרב, לרעב ולצמא, לייסורים ולמוות.

לא הייתה כל מניעה להשיב אלינו את החטופים בהסכם זה מכבר. הייתה גם הייתה חובה כזאת. אין כל מניעה להשיבם אלינו גם כיום, לפחות את אלה מהם שנותרו בחיים, כנגד כל הסיכויים.

אך זו האחראית לכל שעה ודקה מ-641 הימים שהם מוחזקים במנהרות החמאס, מסרבת לשחרר את כולם ועומדת על שחרורם בפעימות. גם אם בינתיים יחדלו לב אחד או כמה מלפעום.

זו שבגינה ותחת משמרתה שוב הועלו יהודים באש, זאת הפעם על אדמתם, עומדת גם על סלקציה: היא זו שתכריע מי יחיה ומי ימות. איזו משפחה תשב עם יקיריה ואיזו משפחה תשב עליהם שבעה; מי ישוב בעוד שבוע או שבועיים אם ישחק לו המזל ומי בעוד חודש או חודשיים אם בכלל.

הממשלה האחראית לכל שעה ודקה מ-641 הימים שהם מוחזקים במנהרות החמאס, מסרבת לשחרר את כולם ועומדת על שחרורם בפעימות. גם אם בינתיים יחדלו לב אחד או כמה מלפעום

ואנחנו? אנחנו שותקים ומשותקים, אילמים ונעלמים. ימי פומפי האחרונים.

ימים נוראים.

ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.