הבעיה העיקרית של ניסיון ההפיכה המשטרית וההשתלטות של ממשלת השבעה באוקטובר על שומרי הסף, על מערכת החקיקה, בתי המשפט, היועמ"שים וכל הניסיונות לזרוע חוקים שימקשו כל ניסיון להחליף אותם בשלטון – היא שכל השיטות הללו כבר נוסו במדינות אחרות ונכשלו.

ואם בכל זאת עלה לשלטון כוח אנטי-דמוקרטי – המדינה נכשלה, התפוררה, הפכה לענייה, מוקצית בעולם ושנואה על אזרחיה שלה.

אבל הנה שיטה אחת המוכרת מעולם הפשיעה הפלילית. בישראל היא כרגע השיטה שמנהלת לכאורה את המדינה – סחיטה באיומים.

במקומות בהם עלה לשלטון כוח אנטי-דמוקרטי – המדינה נכשלה, התפוררה, הפכה לענייה, מוקצית בעולם ושנואה על אזרחיה. אבל הנה שיטה אחת המוכרת מעולם הפשיעה הפלילית – סחיטה באיומים

סעיף 428 לחוק העונשין מגדיר מהי סחיטה באיומים. בהתאם לסעיף זה, סחיטה באיומים היא:
• מי שעושה הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו.
• סחיטה באיומים היא עבירה פלילית שעונשה הוא 7 שנות מאסר.
• אם האדם שכלפיו הופעלה סחיטה באיומים נכנע לאיום וביצע את המעשה שהתבקש לעשות תחת האיום, העונש הצפוי לאדם המאיים הוא עד 9 שנות מאסר.

ובכן לא צריך להרחיק עם הגדרות כדי להבין שממשלת ישראל מתנהלת לכאורה מאז בחירתה בנובמבר 2022 תחת סחיטה באיומים.

לא. אלה לא איומים פוליטיים רגילים שבהם למשל משתמשים החרדים מאז שהם לשון מאזניים ומצליחים לגרום לממשלות הרוב החילוני, לעצור תחבורה בשבת, לשלוט בחיי האישות של כל החילונים ולגלגל תקציבי עתק למוסדות דת וישיבות.
הסחיטה הזו כבר לא נחשבת אפילו בישראל של בנימין נתניהו לחריג.

אלא שהממשלה הזו במהלכיה החורבניים – הפיכה משטרית, מחדל טבח חמאס והמלחמה האין-סופית, יוצרת לכאורה, כך נראה, סחיטה באיומים ממשית, פלילית, פיזית על משפחות החטופים והחטופים, על חיילי צה"ל המשרתים בעזה ולמעשה גם בתוכה מצד קבוצה קיצונית על הממשלה עצמה.

כלומר, שרי ממשלה מסוימים, ממפלגות קטנות שמייצגות רק מיעוט בעם, סוחטים באיומים שרי ממשלה אחרים וראש ממשלה, המייצגים את רוב הבוחרים, כדי לכפות באיומים את רצונם ודרכם על הממשלה ובאמצעותה על כלל האזרחים, על גורל החטופים, החיילים ובני משפחותיהם.

שרי ממשלה מסוימים ממפלגות שמייצגות רק מיעוט בעם, סוחטים באיומים שרי ממשלה ואת רה"מ המייצגים את רוב הבוחרים, כדי לכפות באיומים את רצונם ודרכם על הממשלה ובאמצעותה על כלל האזרחים

בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר דורשים ומאיימים לאורך כל המלחמה, שאם תיחתם עסקת שבויים ואם תיעצר המלחמה הם יפרקו את הממשלה.
הם לא מנסים לשכנע ולהביא להצבעה דמוקרטית את עמדתם במליאת הממשלה, אלא פשוט מאיימים שאם עמדתם לא תתקבל אין ממשלה.

האיום הזה גוזר מוות על החטופים, שכן הממשלה לא מקבלת החלטה על עסקה לשחרורם, והאיום הזה גורם להרג חיילים מיותר, כיוון שהמלחמה נמשכת למרות שהרמטכ"לים (הקודם והנוכחי) הודיעו שמטרות המלחמה מוצו והושגו וכי יש ללכת לעסקה.

הסחיטה הזו אינה רק לצורך הישגים פוליטיים ותקציבים מגזריים, היא סחיטה שעולה יומיום בחיי אדם.

כתוצאה מהסחיטה הזו, ראש הממשלה שחושש לתפקידו (ולגורל משפטו ולחקירות בהם מעורבים אנשיו בפרשיות קטארגייט והמסמכים לבילד) נכנע ומטרפד שוב ושוב עסקאות חטופים.

הוא נכנע לסחיטה וגורר את המלחמה לעוד ועוד סיסמאות על ניצחון מוחלט, גירוש, פירוז, הגלית מנהיגים, פירוק חמאס מנשקו, עיר הומניטרית, ציר מורג כסלע קיומנו ועוד ועוד, העיקר לא להגיע להסכם עם האויב שהוא חמאס. האויב שבכוחו להחזיר את החטופים ולסיים את המלחמה.

האיום בפירוק הממשלה גוזר מוות על החטופים, שכן הממשלה לא מקבלת החלטה על עסקה לשחרורם. הוא גורם להרג חיילים מיותר, כי המלחמה נמשכת למרות שהרמטכ"לים הודיעו שמטרותיה מוצו

גרוע מכך. ישיבות הממשלה מתנהלות למעשה תחת סחיטה באיומים. אין דיון אמיתי דמוקרטי, חופשי ועצמאי. שרים לא מביעים את דעתם בחופשיות פן תתפרק הממשלה או שראש הממשלה ישתיק אותם או יפטר אותם אם חלילה יעמדו על דעתם אל מול הסוחטים.

כך למעשה הופכת הדמוקרטיה כולה לנתונה לסחיטה באיומים. שום החלטה שהממשלה מקבלת אינה החלטה לטובת אזרחי המדינה לפי רצון הרוב או לטובת אינטרס לאומי כלשהו שמשקף את רצון רוב העם, אלא רק לטובת דרישת הסוחטים.

ובכן האם זה דומה לאיום בנשק ולדרישת פרוטקשן מצד כנופיות פושעים כלפי בעלי עסקים או חקלאים?
מדוע לא בעצם.

קורבנות הסחיטה הפלילית משלמים בכספם או נפגעים פיזית ממעשי רצח אכזריים או שהעסק שלהם בוער לפתע אם לא שילמו פרוטקשן לסוחט.
הרי ראינו כולנו את האוטובוסים הבוערים בחניונים בצפון, את הנזקים לחקלאים שסירבו לשלם ואת הרציחות במגזר הערבי נגד מי שלא היה מוכן לשלם לסוחטים.

קורבנות הסחיטה המתרחשת בממשלה משלמים גם הם בחייהם. חיילים נהרגים בקרבות הנמשכים ללא צורך, חטופים נרצחים או מתים בעינויים בשבי, יישובים שלמים ועסקים רבים שננטשו במלחמה לא משוקמים כיוון שתקציבים לא מועברים על ידי הסוחטים עצמם, שמעבירים את התקציבים פשוט ישירות למגזר של הסוחטים.

קורבנות הסחיטה הפלילית משלמים בכספם או נפגעים פיזית ממעשי רצח אכזריים או שהעסק שלהם בוער לפתע אם לא שילמו פרוטקשן לסוחט. גם קורבנות הסחיטה המתרחשת בממשלה משלמים בחייהם

ראש הממשלה הוא ראש וראשון לנסחטים. הוא מצוי בניגוד עניינים כמעט בכל דבר ועניין הקשור לתפקידו בשל מעשיו ומחדליו (תיקי האלפים, פרשת קטארגייט והמסמכים המודלפים ועוד), ובנוסף לכך הוא אינו מקבל החלטות על סיום המלחמה, על (אי) הקמת ועדת חקירה ממלכתית ועל עסקת חטופים, כיוון שהסוחטים אותו מתנגדים לכל המהלכים הללו.

אז מה ההבדל?
מדוע בן גביר וסמוטריץ' לא מואשמים בסחיטה באיומים ועומדים לדין? הרי למשפט הזה, אם יתקיים אי פעם, יש מאות אלפי עדים ואלפי קורבנות.

אבל הסחיטה באיומים של שני הסוחטים לעיל, היא רק חלק מפרשת הסחיטה שתחתיה מתנהלת ממשלת ישראל.

נראה שבנימין נתניהו עצמו, כדי להיחלץ ממשפטו, להימנע מהקמת ועדת חקירה ממלכתית ולהימנע מהליכה לבחירות שבהן הוא צפוי להפסיד על פי הסקרים שנערכו בשנה ושמונה חודשים שחלפו – מנסה כעת לסחוט את מי שמעמידים אותו לדין. האיום שהוא מחזיק בו נגדם, לכאורה, הוא המשך המלחמה וטרפוד עסקת החטופים. זה נשק שמכוון לראשם של חיילי צה"ל והחטופים.

נראה שנתניהו, המחזיק בכל הסמכויות לקבל החלטות שיצילו את חיי החטופים, קושר בין גורלם לגורלו האישי. שומרי הסף עומדים מול דילמה אכזרית – לבטל את המשפט שלו או שלא ישוחררו החטופים ולא תסתיים המלחמה. לצורך זה גויס גם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ והוא אף איים שאם לא יבוטל המשפט ייפגע הסיוע הביטחוני האמריקאי.

נראה שנתניהו, המחזיק בכל הסמכויות לקבל החלטות שיצילו את חיי החטופים, קושר בין גורלם לגורלו האישי. שומרי הסף עומדים מול דילמה אכזרית – לבטל את משפטו או שלא ישוחררו החטופים ולא תסתיים המלחמה

עכשיו יושבים השניים הללו בבית הלבן וממציאים שמות למהלכי הסחיטה לכאורה – עסקה חלקית, ציר מורג, ערבות לאי חידוש המלחמה ועוד.

למעשה בפועל מדינת ישראל ואזרחיה נסחטים באיומים מצד ממשלתה ובסיוע נשיא ארה"ב.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.