לפני כשנה הגיעו מתנחלי חברון באישון לילה עם כלים הנדסיים והתקינו גג בצדה היהודי של מערת המכפלה. העבודות נעשו ללא תיאום עם הווקף ועם עיריית חברון, שהיא זו שמנהלת את המתחם. אך המתנחלים כן עדכנו את מח"ט הגזרה באותה תקופה, אל"מ ישי רוזיליו. תגובות תקיפות של ירדן והפלסטינים העירו את הדרג המדיני, ששלח את אלוף הפיקוד אבי בלוט לחקור את האירוע. בסופו של האירוע הגג פורק.

השבוע פורסמה בישראל היום ידיעה, שאם היא נכונה מלמדת שממשלת ישראל ניצלה את הכאוס כדי למחוק את המושג סטטוס קוו מהלקסיקון של חברון,  ומעתה לא יזדקקו יותר מתנחלי חברון לטובות אישיות מקצינים כמו רוזיליו, ויוכלו להקים את הגג ועוד שורה ארוכה של פעולות שהם רוצים לבצע במתחם בקלות. יש לקוות שכמו בסיפור הקירוי, מישהו בדרג המדיני יתעורר.

על פי פרסומים, ממשלת ישראל ניצלה את הכאוס כדי למחוק את המושג סטטוס קוו מהלקסיקון של חברון,  ומעתה מתנחלי חברון לא יזדקקו לטובות אישיות מקצינים כדי לבצע פעולות במתחם מערת המכפלה

בידיעה שפורסמה השבוע בעיתון נכתב, כי העברת המתחם מניהול עיריית חברון למועצה הדתית קריית ארבע, התאפשרה לאחר עבודת מטה במנהל האזרחי, שבזכותה "נפתרה מניעה משפטית". הידיעה לא מספרת מה היה ההיגיון המשפטי שסייע לסלק את המניעה מהדרך, אבל אם היא נכונה, עקרונות המשפט כבר לא עומדים כמכשול בפני מתנחלי חברון. כשמתחילים להפר את הסטטוס קוו, זו בדיוק הדרך: לא בנחישות – אלא בטפטוף.

הגג הוא לא הפעולה הישראלית הראשונה שהפרה את הסטטוס קוו במתחם. לפני כשלוש שנים, גם באישון לילה, החלה ישראל להקים במתחם מעלית להנגשת המערה לנכים. ההנגשה לא באמת עניינה את מי שבנה את המעלית – הרי בתוך המתחם קיימים עדיין שורה של מכשולים שאדם בכיסא גלגלים אינו יכול לעבור ללא סיוע. מה שעניין את ישראל היה לשנות את המציאות במתחם ולקבוע עובדות בניגוד לעמדת עיריית חברון, שהמתחם מופקד בידיה והתנגדה לכך.

תקדים הוא הצעד הראשון בדרך למדרון, והמדרון הוא באמת חלקלק. לא רק הנגשת המתחם באמצעות מעלית דרשו מתנחלי חברון. יש והיו להם עוד ועוד דרישות. פעם זה היה קירוי, ופעם שירותים, וכל שינוי היה "אלמנטרי", וכל צעד "טכני", כל פעולה הייתה "לטובת הציבור", אך יחד הם היו אמורים ליצור מהלך ברור – החלשה שיטתית של יכולתה של עיריית חברון לנהל את המתחם. כעת, לאחר ש"המניעה הוסרה" מתנחלי חברון מיהרו לסמן טריטוריה.

הצעד הראשון כבר יצא לדרך. אולי הם למדו מחברו הטוב ביותר של האדם איך לסמן טריטוריה, או שאולי פשוט היה קשה להם להתאפק, בכל זאת כמעט שישים שנה, אבל השבוע לפי הידיעה בישראל היום כבר הוקמו שירותים למרגלות המתחם. טפטופים כבר אמרנו?

ובהקשר הזה צריך להגיד עוד דבר. בין מערת המכפלה להר הבית יש קשר הדוק. שינוי חד-צדדי באחד מהם יוצר לגיטימציה וקרקע לשינויים גם בשני. הדרישה של פעילי המקדש לשירותים בהר הבית עלתה כבר לפני כשנתיים – כי דרישות "פשוטות" כאלו הן בדיוק הדרך הטובה ביותר לערער על ההסדרים הקיימים, ואחרי בניית המעלית עלו דרישות להנגשת הר הבית, וכבר אפשר לנחש מי ידרוש עכשיו "פתרון משפטי" לניהול ההר.

דרישות "פשוטות" כאלו הן בדיוק הדרך הטובה ביותר לערער על ההסדרים הקיימים, ואחרי בניית המעלית עלו דרישות להנגשת הר הבית, וכבר אפשר לנחש מי ידרוש עכשיו "פתרון משפטי" לניהול ההר

מערת המכפלה היא אחד המקומות הרגישים ביותר בגדה המערבית. מהלך חד-צדדי שם הוא לא רק פעולה מקומית – הוא מהדהד באזור כולו. מה שנותר לשאול הוא – אם אפשר פשוט "לפתור" מניעות משפטיות, מה יעצור את המתנחלים לדרוש מהממשלה להסיר כל מניעה משפטית אחרת שעומדת בדרכם? אם להתרשם מהעובדה שהמהלך קיבל בינתיים אור ירוק רק בעיתון, יש לעצור את השינויים המתוכננים בדיוק כפי שהקירוי נעצר לפני כשנה.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".