מתישהו באמצע הלילה, תמר התעוררה עם הידיעה שפטריות ממולאות לא יעבדו. אי אפשר להביא את זה לברביקיו של הארבעה ביולי. על השיש במטבח הייתה שקית חומה עם עשרה קילו של פטריות קרימיני גדולות ממשק מיינדפול משרום. היו 14 שעות עד המפגש, החנויות ייפתחו בשמונה, והיא שברה את הראש.

הטעות הרגיזה אותה. אחרי 20 שנה בחוף המערבי את לא אמורה לעשות טעויות כאלה. ההזמנה הגיעה מזמן, היא אמרה לקייט שהיא תביא צמחוני, ידעה שזה יהיה פטריות ממולאות, כוכב המישלן המנצנץ שלה; היא הייתה צריכה רק לזכור לקנות פטריות יום לפני, שיהיו טריות ופריכות, ולשכוח מכל היתר.

אחרי 20 שנה בחוף המערבי את לא אמורה לעשות טעויות כאלה. ההזמנה הגיעה מזמן, היא אמרה לקייט שתביא צמחוני, ידעה שזה יהיה פטריות ממולאות, כוכב המישלן המנצנץ שלה; נשאר רק לזכור לקנות פטריות יום לפני

שוטטנו באיסט מורלנד פארק. זאת עונה נהדרת, כל עונה בפורטלנד נהדרת, כך גם תחילת הקיץ. הכל ספוג במים ומתפקע מצבע ואלרגנים. אלף מינים של צמחים, פרחים בכל הצבעים (בשבילי), שיחים, עצים, עשרות מינים של ציפורים (בשביל תמר), מיונקי דבש זעירים שעומדים באוויר ועד שישה קילו של עיטם לבן ראש עם מוטת כנפיים של שלושה מטר. חיות, המון חיות. צבאים וטווסים מסתובבים על המדשאות. מהארנבות והסנאים, הקיוטות והבואשים אף אחד חוץ ממני לא מתרגש.

תמר ניסתה להסביר מה הבעיה עם פטריות ממולאות, ואני לא הצלחתי להבין. משהו על הקוד של הברביקיו של יום העצמאות. הוא פשוט, לא מתחכם. המבורגרים, סלט תפוחי אדמה, גלידה. מקסימום קולסלאו למבוגרים. יהיו ילדים, ולא מביאים מנה מצולחתת לקומזיץ.

בארץ שלי אין דילמות כאלה. אני ישראלית בת מולדת ה(קונ)פיוז'ן. ביג דיל. המבורגר ופטריות ממולאות. כשר, חלאל, גלוטן, לקטוז, צמחוני טבעוני. טעים. מי שישמע.

כמו פרלינים ומרק בצל. תמר אמרה, שניהם מעולים אבל לא אוכלים אותם ביחד.

אהה, אמרתי, זה נשמע כמעט באזור החיוג שלי. כמו ערכים נשגבים שלא הולכים ביחד? למשל עליונות יהודית וחמלה? אדיבות ואמירת אמת?

משהו כזה, היא אמרה מותשת. לא ישנה טוב הלילה.

כמו פרלינים ומרק בצל. תמר אמרה, שניהם מעולים אבל לא אוכלים אותם ביחד. אהה, אמרתי, כמו ערכים נשגבים שלא הולכים ביחד? למשל עליונות יהודית וחמלה? אדיבות ואמירת אמת? משהו כזה, אמרה מותשת

כמה זה משנה? האמת שמשנה. עוד חתיכה בפזל אינסופי שהוא מלאכת הפענוח הכרונית של המהגרים. עם עסקת החבילה של החיים החדשים, הקצב, רמת דציבלים נמוכה, מכוניות שלא צופרות ועוצרות 20 מטר לפני מעבר החצייה אם מישהו עומד בפינת הרחוב; מגיעה גם דריכות, איפוק תנ"כי, ענווה.

לא הכל אפשר להבין, לא הכל אפשר ללמוד. בדיחות מקומיות על גיבורי תרבות, תוכניות טלוויזיה, מילים משירים; ויש את הקודים החברתיים שאנחנו לא מנסחים ולא מודעים אליהם. אלו שקשורים למרחב אישי, נימוס. אפשר להכיל קצרים בתקשורת אם יש מחנה לסגת אליו, כי יש מחירים לטעויות. באמריקה נעימת ההליכות שפגשתי, אף אחד לא יתעמת אתך, פשוט לא יזמינו אותך בפעם הבאה. ולמהגרים יש מחנה קטן מאוד.

אבל הסתבר שבעיית הקודים היא אוניברסלית. כאילו מישהו איפס את כל הסיסמאות וכעת אי אפשר להיכנס לשום יישום.

הפרופסורית להיסטוריה מקולג' לואיס וקלארק, זאת שרוצה שתאהבי כבר את הקליפ השובינסטי המכוער של פינק פוני קלאב כי הוא בא עם החבילה הלא סלקטיבית של תמיכה בטרנסג'נדרז, זאת שבגללה את שותקת כשמדברים על זה – מתוודה שגם היא שותקת בענייני המהפכה הצרפתית כי איתותים מהנהלת האקדמיה. אותו מזמור בכל מקום, באמריקה כרגע באוקטבה נמוכה.

ערכים מגיעים בחבילות.

אפשר להכיל קצרים בתקשורת אם יש מחנה לסגת אליו, כי יש מחירים לטעויות. באמריקה נעימת ההליכות שפגשתי, אף אחד לא יתעמת אתך, פשוט לא יזמינו אותך בפעם הבאה. ולמהגרים יש מחנה קטן מאוד

יש קבוצה אחת שמצפה לחפיפה של 100% בכל המרכיבים, נעים מאוד: שמאל, שם כללי. שם נמצאים על אותו מדף פדופיליה, צביטה בתחת, ואכילת מילקי (*אם אתה לא טבעוני תעזוב את המועדון. עכשיו).

בקבוצה השנייה נדרשת רק הסכמה אחת: הערצה למנהיג העליון. כל כל נושא אחר מוזמן להצטרף למסיבה בלי שום סלקטור בכניסה – אוונגליסטים נגד הפלות אבל בעד עונש מוות. חרדים שכופרים במוסד המדינה עם אוכלי מוות פשיסטים עד גרגר החול האחרון בעזה. יהודים, קטאר, חמאס, מי שבא ברוך הבא.

בשתי הקבוצות אותה הסנקציה: אמרת את מילת הביטחון הלא נכונה ונזרקת החוצה מיידית.

בעולם אחר היה צריך להרחיב את רדיוס הטעות. להביא פטריות ממולאות לארבעה ביולי, ולהתנגד לניתוחים לשינוי מין בגיל 12, ועדיין להיות חבר לגיטימי בקהילה.

הקריאות להידברות ומעגלי שיח מוכרות; באופן אישי, אני מודה שהפסקתי לדבר עם ביביסטים לפני שנים. אין לי את השפה להבין אותם או להסביר את עצמי. אם אני רוצה גרון צרוד אני יכולה לשיר את הליכה לקיסריה באוטו.

הקריאות להידברות ומעגלי שיח מוכרות; אישית, מודה שהפסקתי לדבר עם ביביסטים לפני שנים. אין לי את השפה להבין אותם או להסביר את עצמי. אם אני רוצה גרון צרוד אני יכולה לשיר את הליכה לקיסריה באוטו

ההתנתקות לא עבדה לי. עכשיו ביבית מדוברת בכל מקום. אנשי שירות ימכרו לך כרטיס סים ולא יתנו לך את הסיכה להתקין אותו למרות שהיא מונחת במגירה שלהם, כי עכשיו ברירת המחדל היא להיות חרא בן אדם.

הקוד: אף אחד לא חייב לאף אחד שום דבר אף פעם. לא מכירים את החוק הזה? תתמודדו.

זה דווקא תפס חזק בכל המחנות.

אנחנו קוד כיס פתוח וכולם דוחפים ידיים. העירייה עם הארנונה הכי יקרה בעולם גובה מאתנו כסף גם על חנייה מתחת לבית. קוד שירות: אפס. לא מתאים? תעברי עיר או תמכרי את האוטו.

האיש שהברחת אותו את הגבול בעט לך בפרצוף וזאת הייתה הפעם האחרונה שהוא הסתכל אחורה. הוא אף פעם לא שילם על ההסעה.

אני מנחשת שתמורות כאלה לא היו אפשריות לפני שנתיים שלוש. ועוד לא אמרתי כלום על ירי לתוך תור של פליטים למים.

זה שאנחנו לא מבינים איך יתכן שאלו כללים לגיטימיים, זאת בעיה אוניברסלית שמשאירה את כולנו מבולבלים וחסרי אונים. אולי הפופוליזם הוא קוד הפעלה סודי שנשלח בזמנים קשים. השנתיים האחרונות לימדו את העולם שוויתור על פסיק ימוטט את כל המבצר.

מה עושים כשגם פשרה וגם הפרדה לא עובדים? לא יודעת.

ההתנתקות לא עבדה לי. עכשיו ביבית מדוברת בכל מקום. אנשי שירות ימכרו לך כרטיס סים ולא יתנו לך את הסיכה להתקין אותו למרות שהיא מונחת במגירה שלהם, כי עכשיו ברירת המחדל היא להיות חרא בן אדם

לפנות בוקר תמר כתבה בצ'אט GPT: אוכל, 4 ביולי, ופטריות – והכינה שיפודי פטריות ששברו את השוק. משה הכין פאי אוכמניות עם קישוטי בצק של פסים וכוכבים. היה מקסים. נשארנו לצפות בזיקוקים למרות שתמר חושבת שזה פשיסטי.

מעצבת, חושבת, מאיירת וכותבת. בעלת המותג B.Knit לטקסטיל ואפנת בית. מחברת הרומן – הגברת הראשונה. פרסמה סיפורים קצרים בפלטפורמות שונות, בין היתר באתר המוסך, עברית ובכתב העת פטל. איירה עבור מוסף שישי של מעריב. גרה בתל אביב