עם הכניסה לארץ הורה משה לשני השבטים, ראובן וגד, להילחם יחד עם שאר השבטים:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

משה ראה בהתנהגות שני השבטים דבר רע וחייב אותם להילחם עם אחיהם. המחויבות להילחם מנוסחת היטב בספר במדבר (לב).

יהושע בן נון נלחם בעמלק, והמלך שאול נלחם בסכנות שאיימו על ישראל מכל העברים – במואב, בבני עמון, באדום, במלכי צובא ובפלישתים. המלך דוד ניהל מלחמות נגד הפלישתים אויבי ישראל, נגד ארם, אדום ומואב. שלושת המנהיגים האלה לחמו ולא עודדו השתמטות מלחימה. הם ביקשו לקרוא טקסטים על מנת לנצח במלחמה. חיילי מצביאים קדומים אלה יצאו למלחמה ולא חששו מביטול תורה.

יהושע בן נון נלחם בעמלק, המלך שאול נלחם בסכנות שאיימו על ישראל מכל העברים, והמלך דוד ניהל מלחמות נגד אויבי ישראל. שלושת המנהיגים האלה לחמו ולא עודדו השתמטות מלחימה

היום להנהלה החרדית ולאדמו"רי החסידות יש עמדה עיקשת נגד גיוס בני הישיבות לצה"ל – ללא כול ביסוס תורני. העמדה שלהם דמיונית. החרדים מתחרים ביניהם מי יגנה ביתר חריפות את הגיוס לצה"ל.

להלן התבטאויות אחדות: כמו בכל גזירה, אם לא תהייה ברירה ויחייבו אותנו להתגייס, ניקח את מקל הנדודים ונעזוב את הארץ. הרב יהודה בלוי הדגיש שהיה מעדיף שמדינת ישראל לא תקום ולא תהיה. ומבחינת הצורך ללכת לצבא, דבר לא השתנה. מבחינת החרדים שהכול ייחרב. בנוסף הם מנופפים בסיסמה התמוהה, נטולת אחוות אחים המתבקשת בימי מלחמה – "נמות ולא נתגייס". זוהי עמדה רבנית, לא יהודית, לא אנושית ולא חכמה, שמשמעותה – שימותו רק אלה שנלחמים ומגינים על ישראל.

לרבנים היום אין יחס של כבוד לדבריו של משה רבנו, הקובע במפורש שעל כל העם להתגייס ולהילחם בימי מלחמה. הרבנים טוענים היום ללא כל ביסוס תורני, שלא הצבא מביא את הניצחון אלא רק לומדי התלמוד.

באשר לחובת גיוס כל שכבות העם בימי מלחמה, חז"ל התייחסו כבר לנושא וקבעו שמצוות תלמוד תורה אינה דוחה את מצוות הגיוס לצבא להצלת ישראל מידי צריהם.

"במלחמות מצווה להצלת ישראל מדי צר ואויב הכול יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (סוטה מד ב).

לרבנים היום אין יחס של כבוד לדבריו של משה רבנו, הקובע במפורש שעל כל העם להתגייס ולהילחם בימי מלחמה. הרבנים טוענים היום ללא כל ביסוס תורני, שלא הצבא מביא את הניצחון אלא רק לומדי התלמוד

מאז קום המדינה, גיוס בני הישיבות מעורר ויכוח רב. מרגע שסוכם עם דוד בן גוריון לדחות את גיוסם של מי ש"תורתם אומנותם", המספרים גדלו במהירות מסחררת, 400 פטורים בשנת 1948, עד 170 אלף פטורים בשנת 2025.

כיום אנו שומעים את דבריו הצורמים של הרב יצחק יוסף, שכיהן כרב ראשי לישראל, מאיים: "ניסע כולנו לחוץ לארץ אם יכריחו אותנו ללכת לצבא". בנוסף הוא מטעה את שומעיו באומרו כי שבט לוי היה פתור מהצבא. לעומת דבריו השגויים של הרב יוסף, שמסלף את דברי התורה בעניין הלוויים, כדאי לשים לב לדברי של שני רבנים ידועים שעמדתם הפוכה וחד משמעית ממנו. הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז) והרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), שקובעים כי גם שבט לוי היה חייב גיוס במלחמת מצווה ובמלחמת רשות. גם הרמב"ם פסק שהלוויים היו חייבים להתגייס במלחמות המצווה והרשות (הל' מלכים ז' ב').

עובדה נוספת שהישראלים ברובם אינם יודעים היא, שהרבנים אסרו ללמוד תנ"ך, והעמידו במקומו את התלמוד כספר מחייב בלימוד אברכים. הוראה הזו נמצאת בתלמוד:

"ומנעו בניכם מן ההיגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים" (ברכות דף כח' עמוד ב).

רש"י ממליץ לא להרגיל צעירים בקריאה בתנ"ך מחשש שהסיפורים בו ימשכו אותם למרחקים לא רצויים. לכן צריך להתמיד רק בלימודי הלכות חז"ל שבתלמוד. הרבנים הטעו במודע את עם ישראל בכך שהם הפכו את היוצרות וכינו את התלמוד בשם "תורה". זאת למרות שאין לו כל קשר לתורה שבכתב אשר בחמשת ספרי התנ"ך שאינם תלמוד. כאשר ההיררכיה הרבנית טוענת שאברכים לומדים תורה, לא מדובר בחומש אלא רק בתלמוד.

מאז קום המדינה, גיוס בני הישיבות מעורר ויכוח רב. מרגע שסוכם עם בן גוריון לדחות את גיוסם של מי ש"תורתם אומנותם", מספרם גדל במהירות מסחררת. מ-400 פטורים בשנת 1948, עד 170 אלף פטורים בשנת 2025

כך הצליחו חז"ל לעקור את התנ"ך מחיי עם ישראל, ולהפוך אותו לחסר משמעות. הם השאירו בו רק קדושה מדומיינת, סגרו אותו בארון קודש בבית כנסת, וקוראים בו דקות ספורות בשבוע. אנו רואים היום כיצד אמנים בעולם לאורך הדורות יצרו פסלים, מוזיקה וציורים בהשפעת התנ"ך וללא כל השפעה תרבותית מהתלמוד.

הקדמונים שחייבו ללמוד תלמוד ולא תנ"ך, לא טענו שלימוד תלמוד מציל את עם ישראל בימי מלחמה. הם גם לא כתבו שבתלמוד קיימת חכמה או ידע רב. על מנת לשכנע את הקוראים שכדאי ללמוד את התלמוד – הם מצאו הסבר מיוחד והדגישו שהסיבה היחידה לקריאתו היא שהקריאה בו גורמת לקורא להנאה בחייו, וזאת למרות שאין מה ללמוד ממנו. הנאת הקריאה בתלמוד נמשלת בעיניהם להנאת האייל המקיים יחסי מין עם האיילה שלו. למה הם בחרו דווקא בדוגמה וטרינרית זו? לדבריהם הסיבה להנאתו של האייל היא שהוואגינה של האיילה מאוד צרה, לכן האייל נהנה מאוד עם כל חדירה.

באותה דרך, גם כל הקורא בתלמוד נהנה מהקריאה (מסכת עירובין דף נד עמוד ב). טקסטים אלה כתובים בתלמוד ונלמדים היום בכול הישיבות. המסר שלהם מנוסח ברמה אינטלקטואלית נמוכה, נטולת כל מרכיב חינוכי.

האברכים לא מתגייסים לצה"ל, כי בלימודי התלמוד קיימים מסרים לפיהם רק הם מגינים על החיילים ועל עם ישראל. הרבנות המציאה היררכיה על פי עיקרון שיקרי, לפיו לקריאה בתלמוד ערך מיסטי סודי גדול ששומר ומגן על ישראל ועל צה"ל, וקבעו שאת התלמוד יש לקרוא במשך שבעה ימים ועשרים וארבע שעות. כך הם אסרו על אברכים לשרת בצה"ל ולהילחם נגד חמאס. זהו מסר שקרי, המנוגד לעמדת היהדות לאורך הדורות.

חז"ל הצליחו לעקור את התנ"ך מחיי עם ישראל, ולהפוך אותו לחסר משמעות. הם השאירו בו רק קדושה מדומיינת, סגרו אותו בארון קודש בבית כנסת, וקוראים בו דקות ספורות בשבוע

עלינו להעיר את תשומת ליבה של ההנהגה הרבנית לכתוב בתלמוד המדגיש את החובה להתגייס לצבא ולהילחם (מסכת ברכות דף ג' עמוד א). לפי הטקסט התלמודי, לימוד דברי קודש במקום מסוכן אינו מציל את הלומד או המתפלל. המסר הזה מנוגד לטענות הרבנים היום.

חובת הגיוס לכלל האוכלוסייה תואמת את עמדתם של רבנים מימי מלחמת העולם הראשונה. במהלך מלחמה זו פרסם הרב משה שמואל גלזנר, נינו של החתם סופר, מאמר חריף נגד המבקשים להתחמק משירות צבאי:

"כמה מבני עמנו מורים היתר לעצמם לעשות תחבולה כדי להיפטר מעבודת הצבא. ומצאתי את עצמי מחויב להוציא מלבן של התועים דעה נפסדה זו, ולבאר כי על פי דברי תורתנו הקדושה אנו מחויבים לשמוע מצוות המלך ולשאת מס הדמים, דמים תרתי משמע, הן מס כספים והן מס הגוף שהוא הנפש כשאר אזרחי הארץ. כי מצווה זו של שמירת פקודת המלך דוחה את הכול על פי דברי תורתנו הקדושה".

לדברי הרב גלזנר, פיקוח נפש הדוחה את המצוות האחרות מתייחס לא רק לסכנה שהיחיד עומד בפניה, אלא גם לסכנה של כלל הציבור. כל איש ישראל מחויב ליטול חלקו בעבודת הצבא. פיקוח הנפש של הציבור כולו גובר על פיקוח הנפש של היחיד, ולכן כל אחד מחויב להתגייס.

הרב גלזנר סיים את דבריו בהצהרה נרגשת על קידוש השם הכרוך בשירות הצבאי ועל החובה הדתית להשתתף בהגנת הארץ.

"אף אם לא הייתה פקודה עלינו היינו צריכים לילך מעצמנו לערוך קרב עם כל אויב הבא למדינתנו, והבא להורגך השכם להורגו".

הרב התכוון למלחמת מצווה שבה כל יהודי מחויב לצאת ולהילחם.

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, הנקרא על שם ספרו "חפץ חיים", היה אף הוא בין הרבנים שתמכו בחיילים היהודים ששירתו בצבא. בפרקי המבוא כתב החפץ חיים בספרו כי:

"בדומה לניסיונות שבהם עמדו אברהם בעקדה ויוסף עם אשת פוטיפר, יש לראות בגיוס ניסיון שהעומד בו זוכה למעלה גבוהה ביותר" (אורי ספראי, סגולה גיליון 173 נובמבר 2024).

העמדה הפסולה של הרבנים היום סותרת את דברי התורה ומחלישה את התורה. מסר רבני זה גורם לציבור לחשוב שאם כך טוענת התורה, היא אינה מקובלת עליו. הרבנים שטענו כך הצליחו להכשיל את ישראל לאורך הדורות.

יש להעיר את תשומת לב ההנהגה הרבנית לכתוב בתלמוד, המדגיש את החובה להתגייס לצבא (מסכת ברכות דף ג' עמוד א). לפי הטקסט התלמודי, לימוד דברי קודש במקום מסוכן אינו מציל את הלומד

נסיים בדברי מהטמה גנדי, לפיו בשנייה בה אנו מאבדים את הבסיס המוסרי שלנו, אנחנו מפסיקים להיות דתיים, שהרי לא ייתכן כי הדבקות בדת תאפיל על המוסר. אף אדם איננו יכול להיות שקרן, אכזרי וחסר עכבות, ולטעון כי האל נמצא בצד שלו.

ד"ר יצחק איסקוב הוא יליד בולגריה, היה סגן מנהל מחלקות עיניים ב״דונולו״ יפו וב״וולפסון״ חולון, מנהל השירותים לניתוחי קטרקט, ומהפנט קליני בתחום חולים אונקולוגיים. היה חונך מטעם אוניברסיטת תל-אביב לניתוחי קטרקט למדינות העולם השלישי והקים קבוצות של מנתחי קטרקט בסין ובהודו. היום מנתח קטרקט בבית חולים ״ ״מדיקה״ ברמת החיל וחבר בקבוצת פרופ' יוסף אגסי.