כעת, כשאפילו בכיר הליכוד גלעד ארדן, מכיר בכך שמדיניות הממשלה לא מובנת וגורמת לנזק (בראיון לגלי צה"ל, 30.7.25) נשאלת השאלה האם הנזקים האלה שהממשלה מחוללת הם פרי טעות בחשיבה או נעשו בכוונת מכוון. האם הממשלה מודעת לנזק שהיא עושה, או שהיא נסחפת לתהום בעיניים עצומות.

כעת, עם התעטף ט' באב, קיבלנו רמז לכך שלפחות לשכת ראש הממשלה מודעת לקשר שבין מעשיה לבין חורבן הבית, כאשר ביקשה לדחות לאחרי ט' באב את הדיון בממשלה על פיטורי היועמ"שית, גלי בהרב מיארה. וזאת על רקע בקשה מצד שרים דתיים "לא להרבות מחלוקת בעם ישראל בתשעת הימים ערב חורבן בית המקדש".

עם התעטף ט' באב, קיבלנו רמז לכך שלפחות לשכת ראש הממשלה מודעת לקשר בין מעשיה לבין חורבן הבית, כאשר ביקשה לדחות לאחרי ט' באב את הדיון בממשלה על פיטורי היועמ"שית, גלי בהרב מיארה

איננו יודעים מי "השרים הדתיים" ואנו מעריכים שהם לא איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', אם בכלל, אלא שלשכת ראש הממשלה תלתה בהם את ההחלטה לדחות את הדיון. אבל מבעד להסבר טקטי כזה או אחר – בולטת ההכרה כי לפחות לשכת ראש הממשלה מבינה את הקשר בין מעשיה לחורבן,

אז מה פירוש הדבר?

את הדברים יש להבין על רקע קטארגייט. ככל הידוע בשלב הזה מהות החקירה היא סביב חשדות ליחצ"נות לכאורה של קטאר נגד מצרים, באופן שסיכן את יחסי ישראל מצרים – אפילו עד כדי מלחמה, והפחתת לחצים על הממשלה לעסקת חטופים וסיום המלחמה בעזה.

מדוע שקטאר תשקיע מאמץ כזה נגד מצרים? לכאורה זהו ניסיון לרתום את ישראל למאמץ המתחדש של קטאר, העומדת מאחורי האחים המוסלמים, לערער את השלטון של הנשיא עבד אל פתח א-סיסי, ולהחזיר את האחים המוסלמים, אחרי שצבא מצרים הדיח אותם. יש ידיעות על חתרנות של האחים המוסלמים בתוך מצרים, והפגנות נגד שגרירויות של מצרים בעולם, המאשימות אותה בהשתתפות בהרעבת עזה ובמשת"פיות עם ישראל.

מי שעוקב אחרי תחנת האחים המוסלמים, אל-ג'זירה, לא יכול שלא להיות מוטרד מחידוש ההסתה של "הרחוב הערבי" נגד המשטרים על רקע הרעב בעזה, וכפי שאנו רואים במכונת הרעל בישראל – הסתה עובדת.

בכיר חמאס חליל אל-חיה האשים בגלוי את מצרים ואת ירדן בקשר ההרעבה עם ישראל. הקשר בין לשכת ראש הממשלה לקטאר יכול להתפרש בעולם הערבי כהוכחה שלישראל ולקטאר אינטרס משותף למוטט את היציבות בעולם הערבי.

בכיר חמאס אל-חיה האשים בגלוי את מצרים וירדן בקשר הרעבה עם ישראל. הקשר בין לשכת רה"מ לקטאר יכול להתפרש בעולם הערבי כהוכחה שלישראל ולקטאר אינטרס משותף למוטט את היציבות בעולם הערבי

וזה כמובן שאיננו נכון. האינטרס של ישראל הוא להתחבר לעולם ערבי יציב וחזק כברית נגד איראן ונגד האחים המוסלמים. הברית עם קטאר היא לא של ישראל, אלא של לשכת ראש הממשלה, כביכול.

אז איך אפשר להסביר את קטארגייט? מניין זה מגיע? לצורך זה יש לחזור לדברים שכתב לפני כמה שנים עורך היומון הרדיקלי ראי אליום, עבד אל-בארי עטוואן, על פגישה שלו עם יאסר ערפאת. מנהיג אש"ף אמר לו: "באלוהים, לא ראיתי עם מושחת, אוהב שוחד, כמו הישראלים, או רובם. עלה בידי לרכוש בכסף גנרלים ונשק, וגייסתי פוליטיקאים".

לא היה מדובר בממשלת ליכוד, אלא בממשלת שמאל שהובילה את תהליך אוסלו. האבחנה של ערפאת הייתה מדויקת, כפי שבאה לידי ביטוי בספרו של עוזרד לב, בכיר ישראלי שנעשה שותפו של יוסי גינוסר "בתוך הכיס של הראיס". הוא סיפר שם איך אש"ף הצליח לקנות מושחתי צמרת כדי לממן מכסף ישראלי את האינתיפאדה נגד ישראל.

הכישלון פה היה כפול – גם השחיתות עצמה, וגם השתיקה של העיתונות ושל שומרי הסף.

העולם הערבי שם לב לזה, וקטאר שהיא מנוע השחתה גלובלי, בוודאי ששמה לב לזה, וכבר פורסם בצרפת תיק עורב על השחתה מסיבית של פוליטיקאים אירופים וגם שמות ישראליים שורבבו לזה – לכאורה.

עורך היומון הרדיקלי ראי אליום סיפר על פגישה עם ערפאת, מנהיג אש"ף, שאמר לו: "באלוהים, לא ראיתי עם מושחת ואוהב שוחד כמו הישראלים, או רובם. עלה בידי לרכוש בכסף גנרלים ונשק, וגייסתי פוליטיקאים"

הגיע הזמן שגם העיתונות בישראל תשים לב לזה, ושומרת הסף שנשארה לנו, היועמ"שית בהרב מיארה חייבת לתת יותר תשומת לב לקטארגייט, כי מה שיכולנו לעשות לפני שנה לא נוכל לעשות השנה, ומה שנוכל לעשות השנה לא נוכל לעשות בעוד שנה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.