מאות חיילים, בסדיר ובמילואים, מצאו את מותם מאז ה-7 באוקטובר 2023. בשדה הקרב, בתאונות מבצעיות, מאש דו צדדית, משחיקה חסרת תקדים. היו גם ששלחו יד בנפשם. צה"ל אינו מפרט את הנתונים לגבי האחרונים. אלפים נפצעו קשה ועשרות אלפים נוספים פגועים פיזית ונפשית ויד ההרס עוד נטויה.

ויש את ההורים. לא רק כאלה שעולמם חרב או התערער עקב מות או פציעת ילדיהם, אלא גם הורים שילדיהם עתידים בקרוב להצטרף למערכה הבלתי נגמרת; הורים שפעם ליוו את ילדיהם לבקו"ם בחרדה מהולה בגאווה, וכיום נותרים עם החרדה לבדה.

וישנם ההורים. לא רק אלה שעולמם חרב או התערער בשל מות או פציעת ילדיהם, אלא גם אלה שילדיהם מצטרפים למערכה. הורים שפעם ליוו את ילדיהם לבקו"ם בחרדה מהולה בגאווה, וכיום נותרו עם החרדה לבדה

בשורות הבאות אתייחס לסכנות אחרות, בשדה אחר, שאמורות להטריד את אותם הורים ואת ילדיהם: החזית המשפטית הבינלאומית.

נגד ישראל מתנהל כידוע הליך משפטי בבית הדין הבינלאומי לצדק (ה-ICJ) עוד מראשית ימי חרבות ברזל, ונגד בנימין נתניהו ויואב גלנט מתנהל הליך פלילי אינדיבידואלי בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ה-ICC).

ישראל מכירה בסמכות ה-ICJ בעוד שאינה מכירה בסמכות ה-ICC, אך הסכנה המשפטית העיקרית הרובצת לפתחם של חיילי צה"ל ומפקדיו אינה בבתי-הדין בהאג אלא במדינות רבות ברחבי תבל המחילות סמכות אוניברסלית. סמכות זאת, בתמצית, מאפשרת להן להעמיד אנשים לדין אף אם אין להם או לעבירות המיוחסות להם כל זיקה לאותן מדינות.

כדי להפעיל את סמכותן זו אין המדינות האלו זקוקות להכרה בה מצד מדינת האזרחות, ישראל לענייננו. ההגנה המרכזית מפני השימוש בסמכות גלומה בכלל המשפטי המכונה "עקרון המשלימות".

לפי עקרון זה, אותן מדינות לא תחלנה את סמכותן במקום בו המדינה הרלוונטית (ישראל, לענייננו) רוצה ויכולה (want and able) לחקור בעצמה את העבירות הנטענות ולהעמיד לדין במקרים הראויים לכך. אחד התנאים הבסיסיים להכרה באותם רצון ויכולת הוא חוזקה ועצמאותה של מערכת המשפט של אותה מדינה.

הסכנה המשפטית הרובצת לפתח חיילי צה"ל ומפקדיו אינה בבתיה"ד בהאג, אלא במדינות המחילות סמכות אוניברסלית, המאפשרת להן להעמיד לדין אף אם אין לאנשים או לעבירות המיוחסות להם זיקה למדינות אלה

בעבר מנעה כך ישראל ניסיונות כאלה בכמה מדינות, אך מאז חלו מספר שינויים משמעותיים שהחמירו לאין שיעור את הסכנות המשפטיות הנשקפות לחיילינו:

1

ראשית, אם בעבר דובר היה לרוב על מבצעים תחומים בהיקפם ועל אזרחים הרוגים מעטים יחסית, הרי כיום, לנוכח היקף הפעילות ועשרות אלפי האזרחים המתים בעזה – המוטיבציה, כמו גם היכולת המשפטית לנקוט בהליכים אלה, גדולה בהרבה.

2

שנית, הדיווחים על המתרחש בעזה והשפעתם על דעת הקהל באותן מדינות מגבירים כשלעצמם את אותה מוטיבציה של הדרגים המשפטיים שם להעמיד את חיילינו לדין. זאת בשעה שלדרגים המדיניים באותן מדינות אין כבר כל עניין לסייע לישראל – הן בשל המשך המלחמה על השלכותיה, הן כתוצאה מהבידוד המדיני ההולך ומחריף שלה לנוכח התבטאויות והצהרות שריה כמו גם מעשיה בפועל, והן לנוכח ההבנה שממשלת ישראל מתנגדת לכל פתרון מדיני ופועלת בנחישות כדי לסכל אותו.

3

שלישית, אם בעבר כוונו הליכים כאלה נגד קצינים בכירים (לרוב בדרגת אלוף או תת-אלוף) הרי שכיום מצוי על הכוונת כמעט כל חייל שנטל חלק בפעילות בעזה, שנטען לגביו (אף אם ללא ביסוס) כי היה שותף לביצוע פשעי מלחמה, ושלגביו קיימת תלונה או נמצא תיעוד כזה או אחר. נרשמו כבר מספר ניסיונות לפעול באופן זה נגד חיילים משוחררים שטיילו באירופה, אסיה ודרום אמריקה.

אם בעבר כוונו ההליכים נגד קצינים בכירים, כיום מצוי על הכוונת כמעט כל חייל שנטל חלק בפעילות בעזה, שנטען לגביו (אף אם ללא ביסוס) כי היה שותף לביצוע פשעי מלחמה, ושלגביו קיימת תלונה או נמצא תיעוד

4

רביעית, אם בעבר הטרוניות נגד ישראל היו בעיקר על שימוש בלתי פרופורציונלי או בלתי זהיר בכוח (כמו פרשת חיסולו של סלאח שחאדה תוך שימוש בפצצה כבדה מדי שהביאה גם למותם של חפים מפשע), הרי שכיום מדובר כבר בטענות לירי מכוון כלפי אזרחים, גירוש, הרעבה ועוד.

5

חמישית ועיקר, אם בעבר יכולה הייתה ישראל להיעזר בהצלחה בעקרון המשלימות ולהציג את עצמאות מערכת המשפט שלה, חקירות שנפתחו, פסקי דין שניתנו וועדות חקירה שהוקמו, הרי שכיום שונה המצב בתכלית. לנוכח ההפיכה המשטרית, מתקפות הממשלה על מערכת המשפט, הצהרות מי מחבריה שלא יכבדו פסקי דין של בית-המשפט העליון, מתקפות שר הביטחון על הפצ"רית והתעלמות הממשלה מהנחיות היועצת המשפטית לממשלה שלא להזכיר את מאמציה להדיחה – האפשרות להיעזר בעקרון המשלימות הינה מוגבלת ביותר עד לא קיימת.

*  *  *

לכך יש להוסיף את סירובו של ראש הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית, וזאת ביודעו כי ועדה כזאת תצביע על אחריותו הברורה והראשית לטבח ה-7 באוקטובר, החל מהחלטתו לממן את חמאס ולאפשר לו בכך להתחמש ולהיערך לעימות עם ישראל, דרך סירובו לשמוע להתרעות המפורשות שקיבל, וכלה בנחישותו להתמיד בהפיכה המשטרית תוך כדי שימוש בהסתה ופילוג שעודדו את האויב לפעול.

בחו"ל, לעומת זאת, דרגים מדיניים ומשפטיים רואים בסירובו זה להקים ועדת חקירה ממלכתית גם רצון למנוע חקירה אמיתית של התנהלות ישראל בעזה מאז פרוץ המלחמה. במילים אחרות: הודיה מפורשת מצידו בכך שלישראל יש מה להסתיר. יודגש כי לו הייתה מוקמת ועדת חקירה כזאת, היה בכך כדי לחסום חלק ניכר מההליכים המשפטיים המאיימים על חיילי צה"ל, ובמדינות רבות. הדברים נכתבים כאן לא רק כהערכה מקצועית אלא בראש ובראשונה כבעל ניסיון.

השורה התחתונה היא, שממשלת ישראל שולחת בידה האחת את ילדיכם לשדה הקרב ובידה השנייה מונעת מהם ביודעין את ההגנה המשפטית העיקרית שיכולה היתה לעמוד להם מפני אותם הליכים.

השורה התחתונה היא, שממשלת ישראל שולחת בידה האחת את ילדיכם לשדה הקרב ובידה השנייה מונעת מהם ביודעין את ההגנה המשפטית העיקרית שיכולה היתה לעמוד להם מפני אותם הליכים

על נתניהו מגינים כנף ציון והשב"כ. נכון להרגע, יש לו גם את הנשיא טראמפ. הוא אינו מתכנן טיול אחרי צבא, וטס רק למדינות בהן מובטח לו, אישית, שלא ייעצר בהן. ילדיו וילדיהם של רבים משותפיו הפוליטיים אינם נשלחים לשדה הקרב. הילדים שלכם כן, אך גם אם ישרדו את המלחמה פיזית ונפשית – מהסכנה המשפטית שום דבר לא יגן עליהם. בוודאי לא ממשלת ישראל.

ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.