מאז ה-7 באוקטובר, עם ישראל ברחבי העולם מתמודד עם עלייה באנטישמיות, איומים והפגנות שקוראות לג'יהאד. עוד מספר מדינות מכירות בפלסטינים כמדינה, ובכך מעניקות פרס לקבוצות שתומכות בחמאס ובג'נוסייד של העם היהודי.
מהי התגובה היהודית הנכונה לאירועים אלו? האם עלינו להילחם בשקרים, בעלילות הדם, בפרסים לטרור ובנתק הגלובלי מהעם היהודי, או להישאר אדישים, בידיעה שאלוהים כבר ידאג לנו?
מהי התגובה היהודית הנכונה לאירועים האנטישמיים בעולם? האם עלינו להילחם בשקרים, בעלילות הדם, בפרסים לטרור ובנתק הגלובלי מהעם היהודי, או להישאר אדישים, בידיעה שאלוהים כבר ידאג לנו?
ביהדות מאמינים שה' שולט בעולם כולו, ולכן חלקם סבורים שעלינו להקדיש את מאמצינו לתפילה בלבד. רבים מצטטים את הפסוק בפרשת ואתחנן (דברים ד: לה): "אין עוד מלבדו". אך האם אמונה בכך פוטרת אותנו מהשקעת מאמץ? קיימים זרמים שמאמינים שאם באמת מאמינים שה' יטפל בכל ולכן אין צורך לפעול – ככל שהאמונה גדולה יותר, כך נדרשת פחות עשייה.
יישום מעשי של תפיסה זו קשה מאוד. רוב האנשים מתקשים לשפוט את רמת האמונה שלהם בכנות. קשה גם לזהות אדם שמבקש להאמין שה' יטפל בכל, בידיעה שאם תהיה לו יותר אמונה, לא יצטרך לפעול. ספרות יהודית מציעה הבנה שונה – שה' לא יטפל בבעיה אם נישאר אדישים וניתן לאירועים להתנהל באופן טבעי.
בסוף ספר איוב (מ:ז), איוב מבקש להבין מדוע דברים רעים קורים לאנשים טובים. ה' מסביר לו כי ללא היכולת של החזקים לכבוש את החלשים, או של הרעים לפגוע בטובים, העולם לא היה משקף את כוחו. העולם היה מורכב רק מחרקים ותולעים. במקום זאת, ה' ברא בעלי חיים חזקים שמבטאים את כוחו, ובכל זאת החלשים ממשיכים להתקיים. מעגל החיים הזה משקף את כוחו וחסדו של ה'.
רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר (המלבי"ם) מסביר, שהתופעה חלה גם על בני האדם. ה' ברא אנשים עם היכולת לעשות טוב וגם רע. הכוח והיכולת של האדם מדגישים את עוצמתו של ה'. אם האדם היה עושה רק טוב, העולם היה חסר את הפוטנציאל המלא שלו. גדולתו שלו נראית בכך שלמרות הרוע בעולם, הוא נתן לנו דחף לעשות טוב ולהתגבר על הרוע.
בחברה בריאה, הרוע יושמד; בחברה רופפת, הרוע ישגשג. זה תלוי בנו כיצד נגיב. תפקידנו הוא ליצור את השינוי ולא להישאר כצופים מהצד.
לפי המלבי"ם, גדולת ה' נראית בכך שלמרות הרוע בעולם, הוא נתן לנו דחף לעשות טוב ולהתגבר על הרוע. בחברה בריאה, הרוע יושמד; בחברה רופפת – ישגשג. זה תלוי בנו כיצד נגיב. תפקידנו הוא ליצור את השינוי
ה' נתן לנו בחירה כיצד נענה לרוע. העובדה שה' כל-יכול אינה מספיקה כדי לשרש את הרוע – הבחירה בידינו. המלבי"ם מסביר שזו אינה דומה לזו של עובדי אלילים; היהדות מלמדת שה' פעיל בעולם, אך לא בהכרח פועל בכל מצב להשגת תוצאה ספציפית.
הגמרא בסנהדרין צ"ח ע"א מצטטת את ישעיהו ס:כב ומסבירה את המילים "בעתה אחישנה" – הגאולה יכולה להגיע במהרה אם נגיע אליה, או להתעכב אם לא.
המסר ברור.
מעשינו משפיעים על המציאות: אם ננקוט פעולה כדי להביא את הגאולה – היא תגיע במהרה; אם נהיה אדישים – היא תתעכב. הבחירה והתוצאה – בידינו.
כאשר יעקב מזכיר את מאבקו במלאך (בראשית מד:כב), הוא אומר שהביס אותו ב"חרבי ובקשתי". אונקלוס מתרגם: "תפילתי וזעקתי". רבים סבורים מכאן שכדאי יותר להתפלל מאשר להילחם. אך מבט מדויק מגלה: יעקב כן נלחם, באופן אישי. ומה שהציל אותו בסוף היו תפילותיו. כלומר, בסכנה מוטל על אותו אדם להילחם ולהתפלל גם יחד.
בדברי הימים (א ה:כ), שבט ראובן נלחם וניצח את בני הגר, מכיוון שה' הקשיב לתפילות החיילים. בזמנים מודרניים, החיילים בחזית יכולים להביא ישועה דרך מלחמתם ותפילותיהם. גם כשאנו רואים אנשים בארה"ב ובאירופה קוראים לג'יהאד, עלינו להתרומם – כאינדיבידואלים וכחברה מאוחדת.
כאשר העולם מכריז על עלילות דם נגד ישראל ללא ראיות, ומאיים להכריז על מדינה פלסטינית, ה' משאיר את התגובה בידינו. כיצד יגיב העולם? כיצד יגיב עם ישראל? לצערנו, עדיין אין תגובה מאוחדת נגד אירועים אלו.
כאשר ה' נתן לדוד לבחור בין עונשים שונים לעם ישראל (שמואל ב כ"ד:י"ד), דוד בחר: "נפלה נא ביד ה'… וביד אדם אל אפולה". הוא הבין שה' נותן לאדם יכולת לפגוע, ולכן העדיף להיענש ישירות על ידי ה', אצלו תפילותיו יהיו יעילות יותר.
הר"ן בדרשה י' על הפסוק דברים ח:י"ח מסביר: "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" – ה' נותן כוח, לא עושר; הוא נתן לנו כישרונות ונטיות, והאחריות לממשם – בידינו. העושר נצבר בזכות הכישרונות והעשים שלנו, ולא רק בגלל רצון ה'.
המסר ברור. מעשינו משפיעים על המציאות: אם ננקוט פעולה כדי להביא את הגאולה – היא תגיע במהרה; אם נהיה אדישים – היא תתעכב. הבחירה והתוצאה – בידינו
האמירה "הכל ביד השם" או "רק צריך יותר ביטחון ואמונה" עלולה לשמש כתירוץ להימנע מלקחת אחריות. עם ישראל נמצא במצב קשה, גם בישראל וגם מחוצה לה.
השנתיים האחרונות של עבודה משותפת, הן בצבא והן בקרב כלל העם היא הוכחה של היוזמה שלנו.
כמובן שעלינו להיות מודים לה' שהחטופים סוף סוף חוזרים הביתה בע"ה, אך עלינו גם להעריך את הפעולות שכל אחד מאיתנו, עם הכוחות שה' נתן לנו, שתרם ללא אדישות כדי לקרב את היום הזה.
העבודה שלנו לא נגמרה. אנחנו צריכים להמשיך לעשות, לוודא שאין יכולת לאויבים שלנו לתקוף אותנו שוב, להמשיך לדבר נגד אנטישמיות ולהרים קול נגד מי שמנסה להשמיץ אותנו בכל העולם.
הבה נשאף לכך שמעשינו יהיו אלה שמובילים את השינוי הנדרש, בעזרת ה'.
משה קלוזנר מתגורר ברמת בית שמש, ובמקור מניו ג'רזי. הוא אב לשלושה בנים. קלינאי תקשורת במקצועו. הוא עובד בבית שמש וגם באשקלון בבית החולים ברזילי, ומתמחה בהפרעות קול. אוהב לקרוא בתורה כל שבת בבית הכנסת, ללמוד תורה, ואוהב את ארץ ישראל ואת העם היהודי.


תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אולי. או שפשוט אין אלוהים ויהוה הוא בסך הכל סתם אליל סערות אדומי-מדייני שאומץ בסוף עידן הברונזה ע"י בני ישראל לפנתאון האלילים הכנענים שלהם, ולאט טיפס לראש הפנתאון ואוחד עם אל שדי ראש האלילים.
לך תדע.