צירוף מקרים סמלי – כך ניתן לכנות את הפסקת החשמל המביכה שאירעה במהלך מסיבת העיתונאים בביירות של עלי לאריג'אני, מזכיר המועצה העליונה לביטחון באיראן. הפסקות חשמל אינן זרות ללאריג'אני מארצו; לא שלבנון חפה מתקלות דומות, אך במעמד כזה היה מדובר במבוכה של ממש – כאילו איראן מביאה את מצוקותיה ללבנון, והאחרונה כבר אינה מעוניינת בהן.

הביקור הזה, על אף קבלת הפנים הרשמית שכללה פגישה עם נשיא לבנון ג'וזף עאון וראש הממשלה תמאם סלאם, התפרש כסטירת לחי לאיראנים. שר החוץ הלבנוני, עבדאללה אבו חביב, החרים את הביקור, והעיתון "נידא אל־וואן", הידוע בהתנגדותו לציר השיעי, הלך צעד נוסף כשפרסם בעמוד השער את הכיתוב "פרסונה נון גרטה" – אישיות בלתי רצויה – על רקע תמונתו של לאריג'אני.

לכולם בלבנון היה ברור: מטרת הביקור האיראני הייתה לנסות ולהרתיע את ממשלת לבנון מלהמשיך בתוכנית לפירוק חזבאללה מנשקו. אלא שטהרן כנראה נאלצת להתרגל לכך שהיא מפרשת לא נכון את מעמדה החדש באזור.

לכולם היה ברור: מטרת הביקור האיראני הייתה לנסות ולהרתיע את ממשלת לבנון מלהמשיך בתוכנית לפירוק חזבאללה מנשקו

הציר השיעי היבשתי – מטהרן, דרך בגדד ודמשק ועד ביירות – נשבר; איראן חטפה מכה צבאית בשטחה, אירוע שנמנעה ממנו מאז מלחמת איראן–עיראק בשנות ה־80; והיא מצויה במשבר פנימי חמור בכל תחום – חברתי, צבאי, כלכלי ותשתיתי.

התוצאה המיידית: חזבאללה, הפרויקט החוץ־איראני הגדול ביותר שלה, נותר בודד, חבול ופצוע, ונאבק על מעמדו. מיוהרה התקפית מול ישראל באוקטובר 2023 – אל תחושת נרדפות פנימית בלבנון.

"פרסונה נון גרטה": שער העיתון הלבנוני "נידא אל־וואן" עם תמונה של עלי לאריג'אני (צילום: נידא אל־וואן, צילום מסך)

בינתיים ממשלת לבנון משדרת רצינות ביישום ההחלטה שהתקבלה ב־5 באוגוסט, ישיבה שבה שרי חזבאללה יצאו בהפגנתיות. ביקורו של לאריג'אני היה איתות שני, עבה וברור, למחנה השיעי בתוך פחות משבוע.

ההתרעה הקודמת נמסרה בשפה שלבנון מכירה היטב: פיצוץ מסתורי. שישה חיילי צבא לבנון נהרגו בשבת שעברה בעת שפירקו מחסן תחמושת של חזבאללה ליד העיר צור. כביכול תאונה מבצעית – אך בלבנון כולם הבינו את המסר: חזבאללה מאותת שלא יוותר בקלות על נשקו.

אם לשפוט על פי השורה התחתונה – ביקורו של לאריג'אני לא נחל הצלחה. מייד לאחר פגישתו עם הנשיא עאון פרסמה ממשלת לבנון הודעה ברורה: לבנון לא תסבול התערבות זרה בענייניה. ההצהרה הזו אמרה הכול

אם לשפוט על פי השורה התחתונה – ביקורו של לאריג'אני לא נחל הצלחה. מייד לאחר פגישתו עם הנשיא עאון פרסמה ממשלת לבנון הודעה ברורה: לבנון לא תסבול התערבות זרה בענייניה. ההצהרה הזו אמרה הכול – את לבנון של 2025 אי אפשר עוד לשכנע שחזבאללה הוא "מגן לבנון".

המציאות בשטח מחזקת את הדברים: יותר ממיליון וחצי פליטים שיעים עדיין לא שבו לבתיהם בדרום המדינה, ולרבים מהם אין כלל לאן לחזור.

בסוף השבוע האחרון בילו מאות נופשים ישראלים במלון כפר גלעדי, ממש למרגלות ההריסות של הכפר הלבנוני כילא. מי שחיפש הוכחה למציאות החדשה בגבול הצפון קיבל אותה בתמונה חדה: שקט, שממה ועזובה בצד הלבנוני – מול רעש נופשים בצד הישראלי.

כפר חולא בלבנון כפי שנצפה מכפר גלעדי, 2025 (צילום: אמיר בר־שלום)

כפי שהדברים נראים כעת, למחנה השיעי אין פתרון ממשי מלבד איום מפורש על ההסדר הפנימי בלבנון באמצעות שימוש בנשק. הכסף מהמפרץ, שהובטח ללבנון, אינו מיועד לשיקום הדרום ההרוס, וקופת המזומנים של חזבאללה הולכת ומתרוקנת. צירוף נסיבות זה דוחק את הארגון השיעי עוד יותר אל הפינה.

זו הסיבה שביום שישי האחרון מזכ"ל חזבאללה נעים קאסם "הוריד כפפות" ואיים במפורש במחאה אזרחית שתוציא אלפים לרחובות. במקביל, הוא שיגר איום מרומז בשימוש בנשק, באומרו: "חזבאללה לא יוותר על נשקו". סביר להניח כי הצהרות כאלה לא היו נאמרות אילו ביקורו של לאריג'אני היה מניב ולו סדק קטן של תקווה מבחינת חזבאללה.

השאלה היא האם הפעם חזבאללה מתכוון ללכת עד הסוף – עד כדי שימוש גלוי בנשק כלפי צבא לבנון. זהו תסריט שאינו דמיוני. קיימת אף סכנה שחיילים שיעים בצבא לבנון יערקו לשורות חזבאללה

שילוב שמה של ארה"ב בדבריו של קאסם אינו מקרי: הציר השיעי מבין כי ממשל טראמפ לוחץ על ממשלת לבנון ליישם את תוכנית פירוק חזבאללה, ולכן האיום נועד גם כלפי וושינגטון – דרך המחאה האזרחית שאמורה להגיע "עד לשגרירות האמריקאית".

השאלה היא האם הפעם חזבאללה מתכוון ללכת עד הסוף – עד כדי שימוש גלוי בנשק כלפי צבא לבנון. זהו תסריט שאינו דמיוני. קיימת אף סכנה שחיילים שיעים בצבא לבנון יערקו לשורות חזבאללה, ובכך יתקרב מימוש תסריט של מלחמת אזרחים והתפרקות מוסדות המדינה.

תומכי חזבאללה חוסמים את הרחובות בצמיגים בוערים במחאה על תמיכת הממשלה בתוכנית לפרק חזבאללה מנשקו, ביירות, 8 באוגוסט 2025 (צילום: Ibrahim AMRO / AFP)

תסריט כזה נהיר לכל השחקנים באזור, וכולם מבקשים להימנע ממנו, שכן משמעותו שקיעתה של לבנון אל תוך כאוס, עם מצב סיום לא ברור, לא בתוצאה ולא בעיתוי.