בעולם ההיכרויות והדייטינג המורכב של ימינו, אחד הטרנדים הבזויים והנפוצים ביותר הוא ה"גזלייטינג", אותה טקטיקה מניפולטיבית רגשית, שמטרתה לגרום לצד השני להרגיש אשם, מבולבל או חסר ערך אל מול התנהגות פוגענית. לרוב היא מלווה בעיוות עובדות, בהקטנה ובהשפלה של הקורבן, עד כדי ערעור תחושת המציאות שלו.

באופן כמעט טבעי, ואולי בכלל לא מפתיע, תרבות הגזלייטינג חילחלה לה אל לב הפוליטיקה הישראלית ושימשה גם בימים האחרונים כאסטרטגיה מרכזית נגד יום ההשבתה למען החטופים. הציבור הישראלי ספג לאחרונה קולות עזים ומאיימים מצד מחנה הימין ותומכי הממשלה, הקובעים כי השתתפות או תמיכה ביום הזה מהווים "תמיכה ישירה בחמאס". ח"כ חנוך מילביצקי העלה לרשת הטוויטר (X) תמונה מההפגנות עם הכיתוב "פרעות תומכי חמאס". שר החינוך יואב קיש הודיע כי השביתה "מחזקת את החמאס".

תרבות הגזלייטינג חילחלה ללב הפוליטיקה הישראלית ושימשה גם כאסטרטגיה מרכזית נגד יום ההשבתה למען החטופים, עם קולות עזים ומאיימים לפיהם תמיכה ביום הזה מהווה "תמיכה ישירה בחמאס"

רבני הציונות הדתית, הרבנים דב ליאור, שמואל אליהו ואחרים, הוציאו מכתב לפיו השביתה פוגעת בחיילי צה"ל, וראש הממשלה הגדיל לעשות והכריז כי המפגינים למען השבת החטופים וסיום המלחמה יובילו לחזרת זוועות השבעה באוקטובר. לא פחות.

העצוב הוא שזהו לא אירוע חד-פעמי, אלא חלק משיטה ומשנה סדורה. מרגע הקמתה של ממשלת ישראל הנוכחית, היא אימצה אסטרטגיה ברורה ואגרסיבית: אם אתה לא אתנו – אתה נגדנו. ואם אתה נגדנו, הרי שאתה בצד של האויב. כך היה במחאה כנגד המהפכה המשפטית, כאשר המונים יצאו לרחובות וממשלת ישראל קיבלה אזהרות רבות כי מעשיה מסכנים את ביטחון מדינת ישראל.

אחרי השבעה באוקטובר והאסון הכבד, "אשפי הגזלייטינג" נכנסו לפעולה והחלו לייצר נרטיב, לפיו המוחים נגד הממשלה והמתריעים מפני האסון, הם אלה שנתנו את הרוח הגבית לחמאס ולאויבינו לפצוח במתקפה הרצחנית. נרטיב המתעלם מאותן אזהרות שהגיעו מכל עבר לפני פרוץ המלחמה.

אנחנו רואים את אותה אסטרטגיה גם במשבר חוק הגיוס וביחס למשרתי המילואים. אנשי מילואים שתרמו ותורמים מאות ימי מילואים, הקריבו את העסקים שלהם ומשפחותיהם למען המדינה, וקוראים בימים אלה לסיום המלחמה כיוון שהם קורסים תחת הנטל או מטילים ספק ביכולת להביא להשגת מטרותיה – נחשבים לבוגדים ומשתמטים. ואילו ציבור שלם שזועק "נמות ולא יתגייס" נתפס כשותף טבעי ולגיטימי של אותה הממשלה.

כך במקום לשאת באחריות על התנהלות פוליטית שערורייתית שמנעה גיוס בני ישיבות בזמן מלחמה והובילה לעומס בלתי אפשרי על ציבור המשרתים, הממשלה הופכת את אלה שקרסו תחת הנטל לאויבים שמעודדים את המשך שלטון חמאס.

ואם חשבתם שמדובר בשיטה חדשה, אז כנראה שלא, שלטון נתניהו רצוף במהלכים דומים. מספיק להיזכר בזעקת "הערבים נוהרים לקלפיות", אשר יצרה נרטיב חד וברור לפיו כל מי שלא מצביע לבנימין נתניהו למעשה מחזק את קולות הציבור הערבי. ועל הדרך גם מסמן באופן טבעי את אותו ציבור כאויב. או באמירה כי "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים", לפיו כל מי שלא תומך במפלגות הקואליציה למעשה "מתכחש" ליהדותו ועוד.

במקום לשאת באחריות על התנהלות פוליטית שערורייתית שמנעה גיוס בני ישיבות בעת מלחמה והובילה לעומס בלתי אפשרי על ציבור המשרתים, הממשלה הופכת את הקורסים תחת הנטל לאויבים ותומכי חמאס

למי שעוד לא הבין, הגזלייטינג הפוליטי פועל סביבנו במלוא עוצמתו. הוא לא רק מעוות את המציאות ומנטרל כל ביקורת לגיטימית אלא מעבר לכך, הוא מעמיק את השסעים, מלבה את השנאה ומרסק את החברה הישראלית.

לכן, מעבר לחשיבותה של השביתה, ההזדהות עם משפחות החטופים האומללות והעמידה לצדם, מטרת השביתה הייתה קודם כל לומר לממשלת ישראל: אתם לא תעוותו לנו את המציאות, אתם לא תגרמו לנו לשאת תחושת אשמה על מלחמתנו למען שחרור אחינו ואחיותינו.

עמיחי זבולוני הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מומחה בניהול קמפיינים, מערכי יחסי ציבור וניהול משברים. לאורך השנים ליווה את הגופים הגדולים במשק הישראלי דוגמת אגד, בנק מזרחי טפחות, פירמת עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן, התאחדות הסטודנטים הארצית ועוד.