כשחושבים על צרפת, התמונות שעולות לכולנו בראש הן בדרך כלל של בתי קפה פריזאיים, יין משובח ואופנת עילית. אבל מאחורי הבאגט והגבינות מסתתרת אמת פיננסית קודרת למדי. צרפת, הכלכלה השנייה בגודלה בגוש האירו, שקועה בחובות עד צוואר, עם כלכלה שאינה בת-קיימא.
המספרים מדברים בעד עצמם: החוב הלאומי של צרפת חצה את קו ה-3.3 טריליון אירו, המהווה כ-113% מהתוצר שלה. זהו מספר כל כך גבוה, שרק לשם השוואה – החוב של ישראל ב-2024 עמד על 69% מהתוצר. וזה עוד אחרי הקפיצה המשמעותית בעקבות הוצאות המלחמה.
הגירעון התקציבי של צרפת – כלומר הפער בין ההוצאות להכנסות בשנה אחת – עמד על כ-5.8% מהתמ"ג ב-2024, כמעט כפול מהמגבלה של 3% שהאיחוד האירופי מתיר.
הגירעון התקציבי של צרפת – כלומר הפער בין ההוצאות להכנסות בשנה אחת – עמד על כ-5.8% מהתמ"ג ב-2024, כמעט כפול מהמגבלה של 3% שהאיחוד האירופי מתיר
גופי ההשקעות, אותם גופים קרים שאי אפשר לשכנע בסיסמאות על "סולידריות חברתית", כבר מתחילים לאבד אמון בצרפתים. במאי האחרון סוכנות דירוג האשראי S&P הורידה את דירוג האשראי של צרפת. למרות שהדירוג עדיין נחשב סביר יחסית, זהו דגל אדום: כבר לא בטוח שצרפת תוכל להחזיר את חובותיה בעתיד. עלות גיוס החוב עולה, הריביות מטפסות, והבור התקציבי רק מתרחב.
איך הכול התחיל?
אז איך אימפריה כלכלית הגיעה למצב הזה? התשובה נעוצה במודל הכלכלי-חברתי, שהיה פעם מקור לגאווה צרפתית והיום הפך לגיליוטינה כלכלית.
ההוצאה הציבורית בצרפת היא מהגבוהות בעולם המפותח – כ-57% מהתמ"ג. המדינה מממנת כמעט הכול: מערכת בריאות נדיבה במיוחד, קצבאות אבטלה שיכולות להימשך עד שלוש שנים ברצף, פנסיות מוקדמות, ומערכת חינוך מסובסדת עם שכר לימוד נמוך מאוד באוניברסיטאות ציבוריות.
כל הטוב הזה אולי היה אפשרי בשנות ה-70, בעידן של צמיחה גבוהה ודמוגרפיה צעירה. אבל כיום, עם אוכלוסייה מזדקנת, צמיחה אנמית ותחרות גלובלית אגרסיבית – המודל הזה פשוט לא עובד. זה כמו לנסות לתחזק אחוזה מפוארת עם משכורת של גנן.
פוליטיקאים צרפתים, מימין ומשמאל, פחדו במשך עשורים לגעת בפרות הקדושות. כל ניסיון לרפורמה, כמו העלאת גיל הפרישה, נתקל בשביתות ענק ובהפגנות אלימות ששיתקו את המדינה.
פוליטיקאים צרפתים, מימין ומשמאל, פחדו במשך עשורים לגעת בפרות הקדושות. כל ניסיון לרפורמה, כמו העלאת גיל הפרישה, נתקל בשביתות ענק ובהפגנות אלימות ששיתקו את המדינה
כן, היו רפורמות – אבל הן היו פלסטרים בלבד. במקביל המשיכו הממשלות לבעוט את הפחית במורד הדרך: לקחת עוד ועוד הלוואות כדי לממן את החגיגה, בתקווה שמישהו אחר ישלם את החשבון.
ואז הגיע מקרון
לאחר שמפלגתו הובסה בבחירות לפרלמנט האירופי ביוני 2024, נשיא צרפת עמנואל מקרון בחר ברגע הגרוע ביותר לנסות "לחנך" את הציבור. בתגובה הפעיל סעיף בחוקה ופיזר את הפרלמנט הלאומי – מהלך כוחני שנועד לחזק את הלגיטימציה שלו.
בפועל קרה ההפך. מפלגתו של מקרון התרסקה, והפרלמנט נותר מפוצל בין שלושה גושים עוינים: הימין הקיצוני של מרין לה פן, השמאל המאוחד, ומרכז מרוסק – כולל מפלגתו של מקרון עצמו. התוצאה: קיפאון פוליטי.
מפלגתו של מקרון התרסקה, והפרלמנט נותר מפוצל בין שלושה גושים עוינים: הימין הקיצוני של מרין לה פן, השמאל המאוחד, ומרכז מרוסק – כולל מפלגתו של מקרון עצמו. התוצאה: קיפאון פוליטי
נשיא שנחלש, נאלץ לחלוק שלטון עם ראשי ממשלות שאינם ממפלגתו ואינם נהנים מתמיכה רחבה.
השיתוק הפך את הניסיון לפתור את המשבר הכלכלי לכמעט בלתי אפשרי. ראש הממשלה הנוכחי, פרנסואה ביירו, ניסה להעביר תוכנית צנע הכרחית: קיצוץ של 44 מיליארד אירו, העלאות מיסים וביטול ימי חופש. אך ללא רוב בפרלמנט הוא נאלץ להמר על הצבעת אמון – והפסיד אתמול.
ההפסד הוביל להתפטרותו ומכניס את צרפת לסחרור: מינוי ראשי ממשלה חדשים כל כמה חודשים, או בחירות חוזרות שעלולות לחזק עוד יותר את הימין הקיצוני.
וכאילו זה לא מספיק, גל מחאה חדש מתבשל. תנועת מחאה בשם "בואו נחסום הכול", המזכירה את "האפודים הצהובים", קוראת לשביתה כללית ביום רביעי במחאה על הקיצוצים.
מי מרוויח ומה הלקח?
צרפת משותקת מבפנים ומוחלשת כלפי חוץ – תדמיתה כשחקנית מפתח בינלאומית מתערערת. רוסיה מרוויחה מהכאוס, וגם ממשלת ישראל אינה מצטערת, רגע לפני שמקרון מקדם באו"ם יוזמה להכרזה על מדינה פלסטינית.
צרפת לא תפשוט רגל מחר בבוקר. מדינות ריבוניות אינן קורסות כמו חברות פרטיות. אבל היא נמצאת במסלול התנגשות עם המציאות.
תשלום הריבית כבר כיום הוא מהסעיפים הגדולים בתקציב. לפי תחזיות, עד 2027 הוא עלול להפוך לסעיף ההוצאה הגדול ביותר. כל אירו לריבית הוא אירו שאינו מופנה לבריאות, לחינוך או לתשתיות.
הסיפור הצרפתי הוא שיעור חשוב לכולנו – ובמיוחד לכלכלות "הנדיבות" באירופה. אי אפשר לקיים מדינת רווחה נדיבה בלי כלכלה תחרותית וצומחת שתממן אותה.
הסיפור הצרפתי הוא שיעור חשוב לכולנו – ובמיוחד לכלכלות "הנדיבות" באירופה. אי אפשר לקיים מדינת רווחה נדיבה בלי כלכלה תחרותית וצומחת שתממן אותה
הצרפתים האמינו שאפשר ליהנות משני העולמות: לעבוד פחות, לצאת לפנסיה מוקדם, ועדיין לקבל שירותים ציבוריים רחבים. עכשיו הם מתפכחים.
הבחירה של צרפת תהיה קשה: או לבצע רפורמות מבניות עמוקות וכואבות, או להמשיך לגלוש לעבר משבר חוב – שיכפה עליה תנאים קשים בהרבה בעתיד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהצרפתים לא רוצים באמת להבריא את הכלכלה שלהם, הם יודעים שהמדינה תהפוך למדינת איסלאם בטווח הלא כל כך רחוק, אז למה להתאמץ ? שהמדינה המוסלמית תפתור את הבעיה שבעצם היא יצרה עוד לפני שנולדה !
מצחיק, בהתאם לעיתון, שום מילה על האיסלאמיזציה בצרפת שאחראית לחלק גדול מאוד מהמשבר הזה. מיליוני מהגרים כנראה עשרות מיליונים שבמשך מספר עשורים נפלו לנטל מלא על האזרחים הצרפתיים ועל הכלכלה הצרפתית, קיצבאות ילדים מפנקות, סבסוד מגורים, חינוך ובריאות לאנשים שלא תרמו כלום לכלכלה ובחלקם הגדול גם היום אינם תורמים כלום
מעניין שלא הזכרת את מיליוני המהגרים המוסלמים שאינם עובדים, שמקבלים דירות חינם, ומהווים נטל על משלמי המיסים – שלא לדבר על הפשע המשתולל שהם מביאים ועל שאיפתם המוצהרת להפוך את צרפת לחליפות איסלאמית, תהליך שכבר נמצא בהתהוות. מי יודע אולי זה מה שיעצור אותו סוף סוף…