JavaScript is required for our website accessibility to work properly. ד"ר אברהם בן-עזרא: רחוב מרגוע 26, כרמל, חיפה | זמן ישראל

רחוב מרגוע 26, כרמל, חיפה

רחובות חיפה בתחילת שנות החמישים (צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית)
בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
רחובות חיפה בתחילת שנות החמישים

בתחילת שנת הלימודים בכיתה א', היה זה בשנת העצמאות 1948, משפחתנו נטשה את הדירה בשכירות שברחוב אבן סינא 5 בחיפה – קומה שלישית, ושמנו פעמינו אל מקום המגורים החדש והמבטיח בכרמל, רחוב מרגוע מס' 26.

אירוע זה היה קשור לנטישת הבתים ברחבי חיפה על ידי ערבים שגרו בהם, ותפישתם על ידי יהודים; לאחר מכן התנהלו דיונים משפטיים לגבי הבעלות, והיו שתפסו בתים של… יהודים, והיו שנדרשו לפנות את הבתים, ומעטים גם זכו מההפקר – לפחות באופן חלקי – כי גם המדינה קיבלה את חלקה.

היו אלה ארבע שנים קסומות, 1948 עד 1952, שנות העצמאות הראשונות, בעיר של מדינה בהתהוות.

לא יכולנו לחשוב על שם-רחוב נאה יותר מ"רחוב מרגוע". שם הרחוב לבדו השרה עלינו אווירה של מסתורין, רוגע ושלווה, וכשהגענו, ראינו רחוב שהוא באמת מסתורי, שבירידה מהצרכנייה בשני צדיו – בתים מוקפים בעצי אורן ועצים אחרים, עם חלקות פנויות מבניינים, בהן השתלטו על החלל עצים, שיחים, פרחים ובעלי חיים.

לא יכולנו לחשוב על שם-רחוב נאה יותר מ"רחוב מרגוע". שם הרחוב לבדו השרה עלינו אווירה של מסתורין, רוגע ושלווה, וכשהגענו, ראינו רחוב שהוא באמת מסתורי, שבשני צדיו – בתים מוקפים בעצי אורן ועצים אחרים

בחלקות אלו, בעיקר בירידה במורד הרחוב לכיוון מערב – בצד הצפוני, היו דרכי חמורים, זכר לפעילות קודמת. חמורים שננטשו עם הבריחה, ואותרו מעת לעת ואומצו לפרקי זמן, גם על ידינו, ילדי השכונה.

הכביש שבמדרון מערבה הסתיים בחורשות עצים, עד ללא סוף במושגי הילדות.

ובמורד, הרצנו גלגלים; גלגלי אופניים גדולים שבקושי השגנו אותם, או מעין עגלה עם "קוגלגרים" שבנינו בקפידה מלוחות עץ, והתענגנו לשבת ולדהור בירידה, מבלי לחשוב כלל על תלאות הדרך חזרה.

הבית אליו נכנסנו נקרא "וילה צופיה". בקומה שנייה היו חדרים ומסדרון, כמו בבתי מלון, ואנו קיבלנו שם שני חדרים. בקומת הקרקע היו שטחים בחלוקה לא אחידה, ואנו קיבלנו שם – כהשלמה לדירה בה גרנו – אולם ופינת מטבח. כלומר, דירה מנותקת – חלק פה וחלק שם.

עיקר הפעילות הייתה בחצר.

כבר בראשית תקומת מדינת ישראל, בנו בתים בכל אתר, וגם לידנו, נבנו והוקמו בתים בכל תקופת מגורנו בכרמל, כאז כן היום. הבנייה סיפקה לנו, חבורת הילדים, כל טוב:

מסמרים עקומים אותם היינו מיישרים לשימוש לשם בניית המתקנים הדרושים למשחקים, ולא רק עגלות עם גלגלי קוגלגרים; לוחות עץ בשפע, לשם הצמדתם לגזעי עצים למטרת טיפוס לצמרות העצים; מכסי קרטון ללבניות (לבניה – נקבה של לבן, בכוס יותר גבוהה וטעם ייחודי); המכסים היוו בסיס למספר סוגים של משחקי שולחן.

יחסי פועלי הבניין בינם לבין עצמם אף הם היוו אטרקציה. מריבה אחת ביניהם זכורה לי היטב. והיא הזכירה לי סרטי פעולה אך עם דם אמיתי. אחד המתמודדים הטיל את יריבו המובס לקרקע, על גבו, אל משטח גדוש בעפר, אבנים, לוחות עץ ומסמרים, ועבורנו הילדים שכל עת המאבק עמדנו ועקבנו מרחוק – הייתה זו חוויה מרתקת כמו סרט קולנוע "על אמת".

יחסי פועלי הבניין בינם לבין עצמם אף הם היוו אטרקציה. מריבה אחת ביניהם זכורה לי היטב. והיא הזכירה לי סרטי פעולה אך עם דם אמיתי. הייתה זו חוויה מרתקת כמו סרט "על אמת"

חבורת הילדים התגדשה חיש מהר. אני הגעתי אליה מצויד באחותי תמר, ומצאתי שם חבר – בן יחיד להוריו – אריה מרקוביץ, ובן שגר ממול בשם מוזר – יונה (מה, יונה זה לא בת?!) – גם הוא הביא את אחותו, וילד מפונק בשם הרצל, וילדה בשם גבריאלה שעוד ידובר בה, ועוד.

אל היערות היינו מגיעים כדי לקטוף פטריות עסיסיות לאכילה לאחר טיגון – לא היה מאכל טעים מהן. אכלנו גם "חובזה", מעין קטניות המצויות בצמחי בר, ומצצנו צוף מסוג מסוים של שיחים – מהפרחים האדומים שבשיחים.

ונעקצנו, ולמדנו איך מכניעים נחש באמצעות מגב פשוט, וראינו כיצד חתול גובר על נחש ואכן מאז הערכנו את זריזותו של החתול. לימים תפסנו חמור ונסינו לבייתו בתנאינו, אולם הוא לא היה ידידותי ונאלצנו לשחררו.

בית הספר היה "עממי אחוזה", וכדי להגיע אליו היה עלינו לעלות ברגל עד לכביש הניצב, שם ניצבו קיוסק ותחנת אגד.

המטבעות שהיו בתוקף, היו אז עם חור במרכז (כמו גלגל ים) וכונו מיל (הפרוטה טרם הומצאה), ותתפלאו, היו בתוקף גם "מטבעות" מקרטון מודפס… המטבעות שימשו לשלם לנהג ולקנות גזוז.

בבית הספר זכורה לי מחבורת הילדים גבריאלה, ש"הלכה איתי מכות", ובשלב זה לא ארחיב.

קבעתי כבר מכיתה א' כי אהיה מהנדס או מנהל חשבונות כי אהבתי חשבון והנדסה. משהבנתי את ההבדלים בין המקצועות, פסלתי הנהלת חשבונות וקבעתי את עתידי בהנדסה.

לוח הכפל נגלה-נפתח לפני פתאום, לאחר שכמה חודשים לא הייתי בעניין, ומאז המספרים שבו את לבי. ובאמת, רק בחשבון והנדסה היו ציוניי גבוהים.

משחקי החצר היו מרתקים. עץ נדיב שגזעו עולה עם נטייה לכיוון אופקי וצמרתו מתמשכת עד הרצפה, שימש אטרקציה לחבורת הילדים. הכנו שלבים מלוחות עץ ומסמרים; התקנו שלב נעזרנו בו כדי לטפס אל השלב הבא, וכך עד שהגענו למרום העץ.

עץ נדיב שגזעו עולה וצמרתו מתמשכת עד הרצפה, שימש אטרקציה לחבורת הילדים. הכנו שלבים מלוחות עץ ומסמרים; התקנו שלב נעזרנו בו כדי לטפס אל השלב הבא, וכך עד שהגענו למרום העץ

כשהגענו לצמרת, היינו גולשים לקרקע על ידי ישיבה על הענפים, ובסיום – קפיצה קלה. העצים סיפקו לנו גם דבק, וגם אביזרים להכנת סביבונים, חנוכיות וציפורים.

מחשבים, אגב, לא היו.

מהנדס מבנים בוגר הטכניון, בעל תואר שני במדיניות ציבורית, לימודי תעודה בתכנון עירוני ותואר שלישי בהנדסה אזרחית. בעל משרד תכנון וייעוץ בחיפה, מחברם של ספרים מקצועיים ואחרים. מחבר הספר: "תכנון כחוק – דירות ומבני ציבור" בהוצאת "בורסי". אתר -www.benezra.co.il

תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
5

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 779 מילים ו-5 תגובות
סגירה
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.