אילון גלעד מוכר לעוקבי "מהשפה פנימה" כבוחן בלתי נלאה של שורשיהן של מילים, טקסטים ומקורות. בספרו "ההיסטוריה הסודית של היהדות" מנתח גלעד את מקורות השבת והחגים היהודיים ומנהגיהם, ומתנפל ללא רחמים על התנ"ך וספרות ההמשך ועל מסורות החגים היהודיים.

גלעד קורא את התנ"ך כמו שאני קולט את התקשורת הישראלית, מתחילה מחפש איפה עובדים עלינו. גלעד מפרק את הטקסטים והמיתוסים לגורמיהם, משווה לטקסטים וממצאים ארכיאולוגיים ותעודות מעמים אחרים במרחב במהלך כארבעת אלפי שנה ומציג מסקנות מעניינות.

גלעד קורא את התנ"ך כמו שאני קולט את התקשורת הישראלית – מחפש איפה עובדים עלינו. גלעד מפרק את הטקסטים והמיתוסים לגורמיהם ומשווה לטקסטים וממצאים ארכיאולוגיים אחרים במרחב

ספרו של גלעד אינו מחקר עצמאי. קיים מעט מאוד תיעוד לגבי התקופה הנחקרת וכמות המחקרים השונים והסותרים רבה מאוד. גלעד למד, השתמש וציטט מחקרים ומקורות שונים ואימץ את חלקם. גלעד לא מקפיד תמיד בהצלבת המקורות, הוא מציג את הספקות ומציג תשובות אפשריות הנטועות היטב במקומן, אך מעדיף לאמץ גישות מעניינות כדי ליצר סיפור.

המלך יאשיהו מנהיג מונותאיזם ופולחן מרכזי

האירוע בו נפתח הספר בדיון על מקורות חג הפסח, היא הרפורמה הדתית-פולחנית של מלך יהודה יאשיהו (מלך בשנים 639-609 לפנה"ס).

עטיפת ספרו של אילון גלעד: "ההיסטוריה הסודית של היהדות"

ככתוב בספר מלכים ולפי מקורות ומחקרים נוספים, היה נהוג ביהודה ריבוי אלים, וגם בבית המקדש היו פסלי אלים שאלוהי ישראל היה אחד מהם, כנראה הבכיר בהם.

הפולחן היה מפוזר, בבית המקדש ובמקדשים ובמות ברחבי הארץ. יאשיהו ערך מהפכה והכריז על אל אחד ויחיד ופולחן אחד שיתקיים רק במקדש בירושלים. באכיפה מיידית הוא ניתץ את כל הבמות, מרכזי הפולחן, ואת פסלי האלים האחרים ברחבי הארץ.

לקיום הפולחן חויבו כל היהודים לעלות לבית המקדש בירושלים עיר הבירה, ובכך הושגו לא רק אחידות דתית, אלא גם מרכוז שלטוני. יאשיהו כונן מונותאיזם ואכף אותו ברחבי הממלכה. כך התחיל המאבק בין מונותאיזם ופוליתאיזם ביהדות שלא הסתיים שם. הוא נמשך עוד כאלף שנה עד לניצחון המוחלט.   

לשם הפולחן חויבו היהודים לעלות למקדש בירושלים הבירה. כך הושגו לא רק אחידות דתית אלא גם מרכוז שלטוני. יאשיהו כונן מונותאיזם ואכף אותו בממלכה. כך התחיל המאבק בין מונותאיזם ופוליתאיזם ביהדות 

כמסופר בתנ"ך נקטו יאשיהו ועוזריו בדרך מעניינת כדי לחזק את הרפורמה ולהציגה כמצווה חד משמעית של האל ולא כהחלטה שלטונית גרידא. במסגרת שיפוצים במקדש "נמצאה" והובאה למלך מגילת הברית, שעיקרה הוא גרעין ספר דברים.

יאשיהו הקהיל את העם וקרא בפניהם את המגילה והחוקים והמצוות הכלולים בה והכריז על אימוץ כל החוקים בבחינת "החזרת עטרה ליושנה". ניתוח הטקסט שמביא גלעד, ומקובל על חוקרים רבים, מראה כי נוסח המגילה וסגנונה מושפע מאוד ממסמך אשורי מתקופתו, נוסח הבריתות בין אשור לבין מדינות חסות.

דמיון מבנה וסגנון אלה מצביעים על כך שהמגילה אשר "נמצאה" נכתבה בתקופת יאשיהו. לדעת החוקרים, בתקופה זו כונסו, נערכו ונכתבו גם רבים מהמיתוסים המכוננים של היהודים ותולדותיהם המוקדמים מסיפורי האבות, דרך יציאת מצרים וכיבוש הארץ ובניית המיתוסים על מלכות דוד ושלמה.

התפתחות החגים ומקורות ההשראה למיתוסים

גלעד ממשיך ומציג כי השבת והחגים התפתחו בהדרגה ולא היו חלק מהדת לפני יאשיהו וחלקם גם לא אחריו. שלושת הרגלים לא נהגו עד יאשיהו. חג הפסח, חג העלייה לבית המקדש הונהג על ידי יאשיהו כחלק מהמדיניות לריכוז הפולחן. 

השבת בתבניתה המוכרת התפתחה כנראה בבבל וכך כאשר מגיע נחמיה לירושלים הוא מגלה שהשבת כיום מנוחה, כפי שהוא הכיר, אינה נוהגת בארץ ישראל ואז הוא מנהיגה כאן.

יאשיהו ועוזריו בחרו דרך מעניינת לחיזוק הרפורמה ולהציגה כמצווה חד משמעית של האל ולא כהחלטה שלטונית גרידא. במסגרת שיפוצים במקדש "נמצאה" והובאה למלך מגילת הברית, שעיקרה גרעין ספר דברים

תזה מרכזית שמאמץ גלעד מתייחסת לקשר האמיץ בין יהודי בבל לבין המלך הבבלי החשוב נבונאיד (מלך בשנים  556-539 לפנה"ס) אשר הוביל מסעות כיבוש לאזורי עבר הירדן ולאורך חצי האי ערב. לפי התזה שאימץ גלעד, הנתמכת גם במגילה שנמצאה בקומראן, היה ליהודים, ובמיוחד לנביא דניאל, מעמד מרכזי בסביבת נבונאיד. קבוצה גדולה של לוחמים יהודיים ליוו את מסעי הכיבוש של נבונאיד בחצי האי ערב, ולפי תזה זו היו מסעות נבונאיד מקור ההשראה לסיפור נדודי ישראל במדבר ופרשת מתן תורה.

הנדסת התודעה לפני שנות אלפיים

בפרשות נוספות מציג גלעד את השימוש והשינויים שערכו בעיקר הכוהנים בטקסטים ובמיתוסים שונים כדי לבסס את מעמדם ואת מגילות היוחסין שלהם.

ספרו של גלעד מספר סיפור מעניין, רהוט וקריא. עיקר ערכו בימים אלה היא בהצגת הספק. ברור שהמסמכים המכוננים של היהדות הם מיתוסים מרתקים וכתובים היטב, אך רב המרחק בינם לבין אמת היסטורית, ואפילו למאמינים צריך להיות קשה לראותם כמוכתבים משמיים.

כותבי ספרי התנ"ך ובעיקר ספרי מלכים, התעלמו מהאירועים הגלובליים סביב ממלכות יהודה וישראל והמעיטו במידע לגבי קורות הממלכות. הם התמקדו בהיבטים הדתיים של התקופות השונות, קיום ריכוז הפולחן והמונותאיזם, תוך שהם מקדמים את התזה המרכזית, לפיה האל דואג למי ששומר את הקו הדתי הנדרש ומעניש את מי שחורג מקו זה. בחינה היסטורית מראה כי לעיתים כופפו את המציאות. כך למשל ייחסו עונש לחטאים קודמים גם בתקופות כשרות מבחינה דתית.

ברור שהמסמכים המכוננים של היהדות הם מיתוסים מרתקים וכתובים היטב, אך רב המרחק בינם לבין אמת היסטורית, ואפילו למאמינים צריך להיות קשה לראותם כמוכתבים משמיים

הספר מציג פרשה אחרי פרשה איך כבר לפני אלפי שנים נהגו ביצירה ובכתיבה של הנרטיב המתאים למחבר ולמקור הסמכות שהתקיים בעת הכתיבה. לפי מחקר ארכיאולוגי ובחינת תעודות, מלכות דוד ושלמה רחבת הידיים המתוארת במיתוסים – כלל לא התקיימה, והם הסתפקו בשליטה באזור מוגבל ביהודה.

בתקופה מאוחרת יותר, בעיקר בימי שושלת בית עמרי, דווקא מלכות ישראל הייתה הממלכה החזקה והמתרחבת, אך לאחר כמה דורות, ישראל נכבשה ונטמעה באשור ואילו ביהודה, לאחר נגיסות משמעותיות במערב הממלכה, האשורים חזרו לטפל בבעיות מקומיות וירושלים לא נכבשה.

הטראומה של חיסול הממלכה האחות, שהייתה שותפה לאל, מול הישרדות ירושלים, הביא לעליית גל משיחי ואמונה בנפלאות אלוהי ישראל המציל את עירו ועמו. לכך היתה השפעה רבה על האמונה והמדיניות בדורות הבאים, שהביאה לחורבן הבית הראשון ואף השפיעה לטווח רחוק.

הנרטיב על המעשה הוא המוביל קדימה

מתברר שאין חדש תחת השמש, לשימוש בהנדסת תודעה, מניפולציות של ידע ופייק-ניוז במטרה לקדם עמדות ואינטרסים של המציגים, לא המתינו להמצאת הרשתות חברתיות. צריך לזכור ש"העם הנבחר" זה קופי רייטינג נפלא של כתבן ימני, וכך גם "עם לבדד ישכון". "הארץ המובטחת" היא רעיון מופלא של הכותב המקראי שעוצמתו נשמרת עד ימינו.

אלו הן סיסמאות בלבד, לא צו עשה ולא צו אלוהי. הטקסטים המקראיים, לגביהם נעשית אינדוקטרינציה מקיפה במערכת החינוך, אינם שטרות לפירעון. עלינו לדעת ולהבין את מקורותיהם ואת תולדות יצירתם ולהתייחס אליהם בפרופורציה המתאימה.

גם בימים אלה של התחדשות ושל תקווה נזכור את כוחו של הנרטיב המסכם. אין די במעשה ובהישג – הסיפור והנרטיב הם הבונים את הכוח הנושא קדימה, הם הבסיס להמשך שיוכל לשאת על גבו דורות קדימה. לא צריך תנ"ך בשביל זה, מובילי המאבק לשינוי יכתבו את סיפורם ומסריהם יוצרי ההשראה.

אין חדש תחת השמש. שימוש בהנדסת תודעה, מניפולציות של ידע ופייק-ניוז לקידום עמדות ואינטרסים – לא המתין להמצאת הרשתות חברתיות. "העם הנבחר" ו"הארץ המובטחת" הם קופי רייטינג נפלא

יהיה מי שירצה לכתוב את קורות המאבק להשבת חטופים כמאבק פרטי ואישי, אך רק האמירה המהדהדת הבונה מאבק זה כמאבק לסולידריות ולאיחוד העם ולתקווה חדשה, היא שתינק מהישג זה כוח להמשך הדרך.

מיכה אבנימלך הוא פעיל חברתי, מתנדב סדרתי ואיש עסקים. מלווה חברות בגיבוש ויישום אסטרטגיה עסקית, בעבר בכיר במשרד האוצר ומנכ"ל דלויט ייעוץ. עוסק באסטרטגיות לאומיות ובחינות היסטוריות.