מזה זמן רב אנו עדים למשפט פלילי שגרתי לכאורה. אחד מני רבים, לכאורה, שחלקם הגדול כלל אינם ידועים לציבור הרחב. לכאורה בהתאמה מלאה לנהלים ולכללים הרלוונטיים המתחייבים מעקרון השוויון בפני החוק, ולכאורה בפני שופטים מנוסים וחסרי פניות, שהחוק ועקרון השוויון הזה הוא נר לרגליהם.

רק הנאשם אינו לכאורה. גם אם יש ספק בנוגע לאשמתו, אין ספק בנוגע להיותו נאשם בבית משפט ישראלי. אז למה כל השאר לכאורה? למה נראה שהשופטים מכירים פנים לנאשם? למה מאפשרים לו להכתיב את קצב המשפט? למה מתירים לו לתקוף ולהשמיץ את מערכת המשפט? ובאיזה זכות הוא הופך את האירוע לתיאטרון בובות?    

אין ספק בנוגע להיות נתניהו נאשם בבית משפט ישראלי. אז למה כל השאר לכאורה? למה נראה שהשופטים מאפשרים לו להכתיב את קצב המשפט? למה מתירים לו לתקוף ולהשמיץ את מערכת המשפט? 

טוב, התשובה הטריוויאלית מובנת לכאורה מאליה: הוא ראש ממשלה, מורם מעם, הוא אדם עסוק מאוד ועובד מסביב לשעון, יש לו תפקיד ציבורי, ויש לו אחריות למדינה ולציבור.

אז מישהו התבלבל.

נראה שרבים נוטים לשכוח או להתעלם מכמה עובדות משמעותיות:

• כרונולוגית ומהותית הוא נשא בתואר נאשם בפלילים לפני שזכה בתואר ראש ממשלה. מינויו לראשות הממשלה הותנה בהתחייבות, ששורש מהותה היה מניעת אפילו צל צלו של ספק לקיום מצב שבו התפקיד הרם משפיע בדרך כלשהי על משפטו ועל מעמדו כנאשם מן השורה, שכן רק כך ניתן לקיים את עקרון השוויון בפני החוק.
• גם השופטים עסוקים מאוד, בין השאר עקב מחסור בשופטים שנגרם על ידי עושי דברו של הנאשם. גם הם עובדים שעות ארוכות, וגם להם יש לוח זמנים מחייב.
• לבתי המשפט יש אחריות לא פחותה כלפי הציבור והמדינה. כדי שהצדק גם ייעשה, גם יועיל וגם ייראה, משפטים צריכים להתחיל ולהיגמר בזמנים רלוונטיים, פסקי הדין צריכים להתייחס לכל השיקולים הרלוונטיים, ונימוקי השופטים צריכים להיות תכליתיים, נכונים לוגית, ומנוסחים בשפה פשוטה וקוהרנטית המובנת לכל אזרח מהשורה.
• שופטי בית המשפט באשר הם, והעומד בראשם בפרט, מחויבים ומספקים שרות חשוב לציבור ולמדינה. הם שליחי ציבור בפועל, בלי קשר לשאלה כיצד נבחרו, ומתוך כך אין כבודם מחול.

כרונולוגית ומהותית נתניהו נשא בתואר נאשם בפלילים לפני שזכה בבחירות. מינויו לרה"מ הותנה בהתחייבות, שבמהותה מניעת אפילו צל של ספק למצב בו התפקיד הרם משפיע על משפטו ומעמדו כנאשם מן השורה

אנשי משפט מקצועיים אינם חשודים בתמימות, ואף על פי כן נרשמו התנאים למינוי מוגבלים יותר ונתונים לפרשנות ולמניפולציה, ובפועל המשפט מושפע מאוד מתפקיד ראש הממשלה, ובפועל הצדק מסתיר את פניו ואף אין ודאות שייעשה בסופו של יום.

נראה ששורש הבעיה נעוץ באותו שינוי דרסטי של נורמות שצוין על ידי השופט יצחק עמית בנימוקי החלטתו בבג"ץ 11-0 במאי 2020.

מערכת הנורמות הישנה יצרה קונספציה, על פיה מובן מאליו שאדם בעל אישום פלילי לא יציג מועמדות למשרה ציבורית רמה טרם זוכה על ידי בית משפט, על כן לא נמצא בעבר צורך לאסור זאת במפורש בלשון החוק. באותם ימים הספיק חשבון דולרים אסור של בן משפחה כדי לוותר על תפקיד ראש ממשלה, והספיקה חקירה בחשד לשוחד כדי להתאבד.

אלא שאותה קונספציה של אז גורמת לשופטים (הבלתי תמימים) של היום להניח, כי לא יעלה על הדעת שראש ממשלה המציג צורך ביטחוני דחוף כדי לעצור זמנית את מהלך משפטו הפלילי – למעשה משקר ומנצל לרעה את מעמדו. כמו גם להניח שלא נדרש איסור יציאתו מהארץ שכן לא יעלה על הדעת שיעלם יום אחד עם משפחתו בחו"ל וייקח עמו הרבה דולרים ואולי גם מטוס.

על פי אותה קונספציה, הנשענת על סט הנורמות הישנות, לא יעלה על הדעת שנאשם בפלילים יבטל או ידחה בחירות לכנסת ולא יעלה על הדעת שרעייתו תפעל למינוי בנה הבכור לסוג של יורש עצר.

מערכת הנורמות הישנה יצרה קונספציה, על פיה מובן מאליו שאדם בעל אישום פלילי לא יציג מועמדות למשרה ציבורית רמה טרם זוכה על ידי בית משפט, על כן לא נמצא בעבר צורך לאסור זאת במפורש בלשון החוק

ולא יעלה על הדעת שראש ממשלה לגיטימי במדינה דמוקרטית יאריך מלחמה עקובה מדם רק כדי לשמר את שלטונו, ובוודאי לא יעלה על הדעת שראש ממשלה יתקוף את מערכת אכיפת החוק במדינה שהוא עומד בראשה ויאשימה בתפירת תיקים.

ולא יעלה על הדעת שראש הממשלה יעסיק בלשכתו אנשים ללא סיווג בטחוני מתאים, שפועלים עבור מדינה זרה, ולא יעלה על הדעת שראש הממשלה יתעלם מצרכי הביטחון של המדינה ויחליף שרים רק כדי לקדם הטבות אסורות לשותפי הקואליציה שלו.

והממשיך ימשיך עד שיפגוש את מערכת הנורמות החדשה, על פיה אין יעשה ובל יעשה. הלאה היושרה, הלאה מוסר נביאי התנ"ך, והלאה השכל הישר. אחריי המבול.

אם לא כתוב שאסור, עשה ככל העולה על דעתך, ואם כתוב שאסור, המצא פלפול מניפולטיבי שמתיר. ואם עשית – אל תיתפס, ואם נתפסת האשם את אכיפת החוק ברדיפה, ואם הועמדת למשפט – חבוש כיפה ומצא לך סניגור תחמן, חסר מעצורים פעל להפחדת עדי התביעה. ואם המשפט סוגר עליך, מצא דרכים לשבש ולעצור אותו.

גם אם הורשעת, אל דאגה – מישהו כבר יכריז עליך "הוא זכאי", שכן על פי הנורמות החדשות אין פגם מוסרי אמיתי בהיותך מורשע על ידי בית משפט חילוני של הציוניסטים.

אם לא כתוב שאסור, עשה ככל העולה על רוחך, ואם כתוב שאסור, המצא פלפול מניפולטיבי שמתיר. ואם עשית – אל תיתפס, ואם נתפסת – האשם את אכיפת החוק ברדיפה, ואם אתה נשפט – חבוש כיפה ומצא סניגור תחמן

ובסוף, אם "שילמת חובך לחברה", בשונה משיטת הניקוד על עבירות תעבורה שבהן הנקודות לא נמחקות, הפעם, בנוסף להשבת חירותך, מהותך כעבריין מועד נמחקת כלא הייתה. 

שינוי זה יצר מצב שבו מושגים הקשורים בצדק ובמוסר עברו שינוי דומה לזה שעבר על המושג עבירה במשחקי כדורסל, שנהפכה לאחד מכלי המשחק הלגיטימיים ואיבדה לחלוטין את הקונוטציה השלילית שהייתה למושג זה במקור.

למזלם של חובבי הכדורסל, נותר הבדל נוסיף ומהותי בין עולם הכדורסל לבין מציאות חיינו במדינת ישראל, שאותו למרבה המבוכה נדרש להזכיר לשופטי העליון. בעולם הכדורסל כולם קשובים ונשמעים לחוקי משחק מוסכמים ואיש אינו מבקש לשנותם לטובתו, בוודאי לא במהלך המשחק. 

במדינות רבות יש גם מנגנונים כגון חוקה או ריבוי בתי מחוקקים שבכוחם לייצר גם מסגרת מגבילה לאופיו של המאבק הפוליטי, וגם לכוחו של הצד חזק (השלטון). בחלקן הוקמו מנגנונים אלה מכורח מציאות בלתי נסבלת ועלו במחיר יקר.

ואצלנו?

אצלנו, למצער, יש לכאורה בג"ץ אקטיביסטי שאליו נשואות העיניים כאשר העניינים מגיעים לחריגה בלתי נסבלת מגבולות השכל הישר, הצדק הטבעי, וערכי המוסר האנושי. חריגה המאיימת לצאת מכלל שליטה ולהפיל את הבית על יושביו.

אז לא, שלטון החוק בישראל לא יהפוך למשחק כדורסל.

אעצור פה, גם בגלל שקצב האירועים שלא יעלו על הדעת גבוה מיכולת אצבעותיי להקליד, אך בעיקר כי זה הזמן לעצור, ומי שצריך לעצור הם אלו המכונים שומרי הסף:

• היועמ"שית "הגיבורה" שבידה לקבוע האם נתניהו עומד או לא עומד בהתחייבותו, אך נמנעת מעשות כך.
• נשיא בית המשפט העליון, המשמש בתפקיד ממלכתי כראש הרשות השופטת, ואמון בין השאר על עשיה ושיקוף הצדק גם בערכאות נמוכות יותר, ובעיקר על איכות הצדק הנעשה בהם לכאורה. חזקה על נשיא העליון שהוא מודע כאמור לשינוי הנורמות ומודע לנקודת הזמן שבה התעלמות משינוי הנורמות מתחילה להזיק לרשות שהוא מופקד עליה, ולמדינה כולה בהמשך.
• בג"ץ, שבסמכותו ומחובתו לבקר החלטת ומעשים של רשויות אחרות, כאשר תכלית הביקורת היא מניעת נזק למדינה, לאזרחיה ולמוסדותיה. ביכולתו של בג"ץ למנוע מהלכים, שגם אם אינם בלתי חוקיים, עדיין עלולים לגרור נזק עתידי בלתי הפיך למדינה. ונרצה להאמין ששוב לא יטעה ולא ידחה עתירות באמתלת שווא כגון "מצב עתידי".

במדינות רבות יש מנגנונים כמו חוקה או ריבוי בתי מחוקקים, שמייצרים מסגרת מגבילה גם לאופי המאבק הפוליטי, וגם לכוחו של הצד חזק (השלטון). בחלקן הוקמו מנגנונים אלה מכורח מציאות בלתי נסבלת ועלו במחיר יקר. ואצלנו?

ובכן, נקודת הזמן הזאת היא בדיוק אותו סף מטפורי עליו הם מופקדים. מאחר שבלשון העם שומר הסף נקרא גם ש"ג, אז כן, הפעם הזאת נכון להאשים את הש"ג, לתבוע ממנו לתקן דרכיו, להבין את גודל האחריות המוטלת על כתפיו, ולבצע את תפקידו. 

רפי אגמי הוא אזרח מודאג בן 71. חבר קיבוץ כבר גלעדי. מהנדס מכונות ועובד כיועץ עצמאי בתחום הנדסת מערכות מים. אב ל 4 ילדים עם 8 נכדים. פעיל מחאה נגד קואליציית הנאשם, על רדידות ערכיה, הפיכותיה, מלחמותיה וכשליה. פועל לריכוז מאמץ ומשאבים לאפיקים מועילים ומבטיחים יותר.