מראשית המלחמה הצטרפתי לצוות אסטרטגי המנסה להתוות כיוונים לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים. ארגון "תמה", שעוסק בניהול סכסוכים, גיבש כוורת של אישים ממגוון רחב של מגזרים, בתוכם מובילי דעה ובכירים הנמצאים במסלולי צמיחה – מתוך שאיפה שתוצאות הדיונים יצמחו מאליהן.

בחברה הישראלית מתנהל שנים רבות שיח של חירשים, המשתקף במראה המכוערת של דיוני הכנסת וברשתות החברתיות. בשונה, נבחרה מסגרת שקטה, אינטימית, הרחק מהעין הציבורית, שנועדה לייצר תהליך משותף של ליבון בנושא המפלג ביותר בתוכנו, הסכסוך עם הפלסטינים – דרך חשובה כשלעצמה. 

בחברה הישראלית מתנהל שנים רבות שיח חירשים, המשתקף במראה המכוערת של דיוני הכנסת וברשתות החברתיות. בשונה, נבחרה מסגרת שקטה שנועדה לייצר תהליך משותף של ליבון נושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני

בסדרת מפגשים מובנים היטב וסימולציות שהושקע בהן מאמץ אינטלקטואלי ופסיכולוגי, נחשפו עומק הפערים והחסמים ולצדם גם קרן של תקווה. המפגשים אינם דבר מובן מאליו בעולם הקיטוב והשנאות שחדרו עמוק לעורקי החברה. המטרה – להתנתק מן השוטף ולהתמקד באופן קר בחשיבה יוצרת. הקבוצות חולקו לחמש: דתיים לאומיים, חילונים, חרדים, מסורתיים וערבים. הרכב שכינה עמנואל קאנט: "חברה בזעיר אנפין ונווט של החברה".

שויכתי לקבוצת החילוניים שיש בתוכה מגוון דעות רחב המשקף את החברה החילונית. המפגשים לוו על ידי מומחים מדיסציפלינות שונות, שהתאמצו לייצר אקלים נוח, להפיג מתחים ולעודד מחשבה יצירתית. 

בתהליך זה, ניסינו לבצע הערכה מחדש בעמדות הצדדים לאור המלחמה האחרונה ולטלטל מחשבות שהתקבעו במוחם של המשתתפים שנים רבות. הסדנאות פותחות צוהר חדש לחדור לשורשים שמהם צמחו השקפות העולם של הצדדים השונים. מניסיוני למדתי שאנשים מבקשים חיזוקים לדעתם הקיימת ומגלים קושי לאמץ שינוי ומטמורפוזה.

חברים בקבוצה סבורים שהסדר שלום עם הפלסטינים יפרוץ מחר בבוקר ומתעלמים מהעובדה שאמונות דתיות ומאפייני תרבות הם גורם מרכזי בהתנהגות עמים במזרח התיכון. כמו אחרים, יצאתי במפח נפש בחלק מהמפגשים ובחלק אחר הייתה קרן אור של ריאליזם פוליטי.

*  *  *

המפגש עם ערביי ישראל היה חשוב מעצם קיומו. חלק מהמשתתפים לא ניהלו מעולם דיאלוג עם הצד היהודי ואף סירבו לכך בעבר. התרשמתי דווקא מהייצוג הנשי שהיה יותר מרוכך, פתוח וגמיש – תופעה שראוי להשקיע מאמץ ולחקור את יתרונותיה.

המפגש עם ערביי ישראל היה חשוב מעצם קיומו. חלק מהמשתתפים לא ניהלו מעולם דיאלוג עם הצד היהודי ואף סירבו לכך בעבר. התרשמתי דווקא מהייצוג הנשי שהיה יותר מרוכך, פתוח וגמיש

כולם הגדירו את עצמם כפלסטינים, דבר שנראה לצנינים בעיני חלק מהצד היהודי הרואה בכך איום והתרסה. מקובל היה להשתמש במושג "ערביי ישראל" ובעשרות השנים האחרונות חדר לשיח הישראלי המונח "פלסטיני ישראלי".

במפגש עם המנהיגים הובעה הדרישה לקבלת זכויות קולקטיביות, אי קבלה של ערכי היסוד של המדינה, דגל, המנון וחוק השבות. כמו כן, חזרה למסמכי החזון הערבי שבמרכזם ביטול הסממנים היהודים של המדינה, כולל ביטול המוסדות הלאומיים, הסוכנות היהודית,  הקרן הקיימת – למרות שרוב המשתתפים לא באמת יודעים מה הגופים הללו עושים היום.

הם דורשים שוויון מוחלט גם בהקצאת המשאבים הלאומיים, אבל שוכחים לרגע שאנו עדיין במלחמה לאומית עם ערביי ישראל, שמהווה חסם לשילוב מלא. מלחמת חרבות ברזל פגעה קשות בעמדות הציבור היהודי כלפי החברה הערבית, שהעכירה את היחסים והגבירה את החשדנות וייקח זמן לתקן את נזקיה.

*  *  *

הקבוצה הדתית גילתה קשיחות מחשבתית קשה לפיצוח. טבח השבעה באוקטובר נתן למתנחלים בהר ברכה, קדומים ובית אל חמצן להרבה שנים. זו תחמושת עצומה שבשמה הם מצדיקים את הקמת ההיאחזויות הבלתי חוקיות, את עשרות היישובים שהוקמו כפטריות אחר הגשם בשנים האחרונות ובעיקר מאז פרוץ המלחמה. מדובר בחזון אמוני מוצק ובלתי מרוכך שקשה להתפשר עם דרכו המשיחית.

המפגש הוליד פסימיות נטולת תקווה והזכיר לי את אמרתו של הסופר עדי גורדון: "החזיקו חזק בייאוש, עוד נזדקק לו". תחושתי הייתה – הם לא באו לשמוע אותנו אלא לנסות ולרכך את עמדתנו ולשכנע אותנו בצדקתם. בני אדם הם פלסטיים וניתנים לעיצוב, בתנאי שאינם דבקים באב-טיפוס מחשבתי קנאי שגורם להם לעשות שגיאות חמורות בהבנת התפתחות הדינמיקה.

הקבוצה הדתית גילתה קשיחות מחשבתית קשה לפיצוח. טבח ה-7/10 נתן למתנחלים בהר ברכה, קדומים ובית אל חמצן להרבה שנים. זו תחמושת עצומה שבשמה הם מצדיקים את ההיאחזויות הבלתי חוקיות ועוד

במקביל, גיליתי אצל חלקים בציבור זה מתינות וחשיבה ריאלית אחרת. כמות ההרוגים מקרב הציונות הדתית במלחמה גדול והשבר מורגש. האם מדובר בסימנים ראשונים המעידים על ריאליזם פוליטי? נראה שפריצת דרך יכולה בעתיד להגיח מהמקום הבלתי צפוי – מנהיג מהציונות הדתית בעל כושר, אומץ וסמכות שיעשה תפנית חדה ויצעד לפשרה עם הפלסטינים.

*  *  *

ההפתעה הגיעה מהקבוצה החרדית, שהורכבה מרבנים וחסידים ליטאים ובתוכם נשות חינוך, אנשי תקשורת וחברה. בהמלצת המנחים, שטענו כי התעסקות בשאלת "תורתם אמונתם" עשויה לפוצץ את התהליך – התמקדנו רק בסוגיה הפלסטינית. למרבה הפלא, החרדים גילו פתיחות באשר לסכנות הכרוכות לעולם התורה מהמשך הסכסוך, על אף שהמדינה כריבון עניינה אותם פחות.

יש לנו יתרון כציבור חרדי בהסתכלות על הסכסוך, אמר לי אחד הרבנים, "אין לנו מטעני דמים – אנו יכולים לשפוט את המציאות בהיבט נטול מטענים אישיים".

נקודת המוצא שלהם היא השמירה על עולם התורה. אם יציעו להם שישראל תהפוך לעוד מדינה בארה"ב כדי לשמר את תורתם, הם יאמצו את הפתרון. אחד הרבנים שביטא דעת רבים מסכים לוותר על הכותל, מערת המכפלה וקבר רחל כדי להשיג שלום. הם הביעו נכונות לתת שוויון זכויות מלא לערביי יהודה ושומרון ולמצוא פתרון נפרד לעזה.

בגילוי לב אמר לי אחד מן החסידים: "אתם החילונים הקמתם את המדינה, אנחנו יודעים שאם תעזבו כאן הכול יקרוס". הם מודים שהחילונים מחזיקים כאן את העסק. לכן, מסקנתו ברורה – "עשו שלום ותצילו אותנו" (את החרדים).

הם מבטאים הלך רוח ברחוב החרדי ואולם קשה לדעת אם מדובר בתופעה רחבה שכן, החרדים ככלל הולכים ימינה בתפיסותיהם ורוב האוכלוסייה ביהודה ושומרון היא חרדית. ניתן להסיק כי הם מבקשים להבטיח את המשך בדלנותם באמצעות הצד החילוני בלי ליצר אחריות משותפת.

ההפתעה הגיעה מהכיוון החרדי. נקודת המוצא של החרדים שפגשתי היא השמירה על עולם התורה. אם יציעו להם שישראל תהפוך לעוד מדינה בארה"ב כדי לשמר את תורתם, הם יאמצו את הפתרון

הקבוצה המסורתית הורכבה מאישים מרקע מזרחי, בעלי השכלה ומעמד חברתי, בתוכם בוגרי הקשת הדמוקרטית המזרחית שדעותיהם קרובות לשמאל ולא ראיתי צורך לעמוד עליהן.

הם לא מייצגים את הציבור המזרחי שרובו נוטה לימין ולליכוד אשר הקצין את עמדותיו לאורך השנים. הציבור המזרחי התאפיין במתינות ופרגמטיות, אולם הניכור מהשמאל הישראלי דחף רבים מהם, בעיקר בפריפריה הגאוגרפית והחברתית, לתמוך במפלגות הימין. זאת למרות שהמתינות המזרחית מאפיינת את התנהגותם בנושא המדיני.

*  *  *

זוהי תמונת המצב בישראל של 2025. שבטים וקבוצות מנסות באמצעות סימולציות לברוא עולם, שבמשך מאה ועשרים שנות סכסוך נכשלו בו אבותיהם. בנתונים אלה קשה להגיע להבנות, למעט בין החילונים לחרדים.

הצעתי אף רעיון שמנהלי המו"מ יבואו מהחברה החרדית. הדבר עשוי להיות חלק מתהליך ההשתלבות בחברה שיעמיק את אחריותם. כך נצליח "לגייר אתכם" אמרתי להם.

הקבוצה האמונית המתנחלת הייתה עבורי אכזבה גדולה, וכל מי שיושב אתם לדיון עומק מפנים שישראל הולכת בחושך. לא נותר לי אלא להשמיע בפניהם משאלת לב – להמתין לבואו של משיח שיגאל אותנו מאמונתם.

הקבוצה האמונית המתנחלת הייתה עבורי אכזבה גדולה, וכל מי שיושב אתם לדיון עומק מפנים שישראל הולכת בחושך. לא נותר לי אלא להשמיע בפניהם משאלת לב – להמתין לבואו של משיח שיגאל אותנו מאמונתם

ואולם המפגשים בחסות רשת המנהיגות של "תמה" חשובים משום שהם מפגישים אישים ממגזרים שונים המנסים ליצר הבנות משותפות. בתהליך של זמן, לומדים לכבד את דעתו של האחר ולהבין את מניעיו. זה מוביל לבסוף ליצירת אקלים סבלני יותר הדרוש לחברה הישראלית על רקע המתחים בין הקבוצות.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.