במקום שבו רוב המרצים מתחילים במצגת, ד"ר מיכאל אזבנד מאוניברסיטת חיפה, בחר להתחיל את ההרצאה שלו בכנס הארכיאולוגיה השנתי של המתנחלים "במעבה ההר", באנקדוטה פרועה על ז'אבו ארליך:
"אני זוכר איך פעם תיאמנו עם הצבא סיור למפגש של הירמוך עם הרוקאד. בצבא לא התלהבו אבל בסוף הסכימו, אבל בתנאי אחד – שאנחנו מתחייבים שלא תהיה כניסה למים. יצאנו לסיור, וכשהגענו, ז'אבו כמו ז'אבו התפשט, קפץ למים, ושידל את החיילים להיכנס גם".
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
"בצבא לא התלהבו מהסיור שתיאמנו, אבל בסוף הסכימו, בתנאי אחד – שנתחייב שלא תהיה כניסה למים. יצאנו לסיור, וכשהגענו, ז'אבו כמו ז'אבו התפשט, קפץ למים, ושידל את החיילים להיכנס גם"
את הסיפור על זאב (ז'אבו) ארליך סיים אזבנד עם חיוך רחב, כאילו לא הבין כיצד משתקפת דמותו של ז'אבו בציבור הרחב. הוא לא היחיד.
כמעט שנה אחרי מותו הטרגי של החייל גור קהתי ז"ל בדרום לבנון, באירוע שבו גם ז'אבו ז"ל נהרג, ובו נחשף עומק החדירה של התרבות המתנחלית לתוך הצבא, זכתה דמותו של ז'אבו לחיבוק ממסדי. חיבוק שמתעלם מהטרגדיה הישראלית, כשאת מחיר ההרפתקנות הילדותית של אזרח בן 71, שילם סמל גור קהתי ז"ל.
מושב אחד בכנס, אותו מארגנת מדרשת הרי גופנא עם קצין מטה לארכיאולוגיה במנהל האזרחי, הוקדש כולו לזכרו של ז'אבו, שלא היה ארכיאולוג בכלל אלא חוקר ארץ ישראל.
הקהל הורכב רובו ככולו ממתנחלים, ולצד דוברים שסיפרו על סיורי הפלמ"ח בסבסטיה ועל תקופת החלוציות של בית ספר שדה עפרה, דיבר גם ד"ר מרדכי לאש, מאוניברסיטת אריאל. לאש הציב במרכז הרצאתו את המחיר ששילמו המתנחלים על ההימור שבחרו ז'אבו ובני דורו, כשהחליטו לנסות לאשש את התנ"ך באמצעות הארכיאולוגיה.
הטיעון של ד"ר לאש בקצרה הוא כזה: בשנות השבעים נכרתה "ברית נוחות" בין דור המתנחלים המייסד לבין ממסד הארכיאולוגי הישראלי. המתנחלים הצעירים סיפקו שטח ולוגיסטיקה, ואילו הארכיאולוגים הצעירים של אותם ימים קיבלו תקציבים ורגליים עובדות.
באירוע בו נחשף עומק חדירת התרבות המתנחלית לצבא, זכתה דמותו של ז'אבו לחיבוק ממסדי. חיבוק שמתעלם מהטרגדיה, כשאת מחיר ההרפתקנות הילדותית של אזרח בן 71 שילם סמל גור קהתי ז"ל
זו הייתה ברית של אמונה ומדע, אבל גם הימור מסוכן: אם הארכיאולוגיה תאמת את התנ"ך – שני הצדדים ירוויחו; אבל אם לא, ייסדקו יסודות האמונה. המטרה הלא מוסתרת של המחקר, אומר לאש, הייתה "שהאבנים יאשרו את הפסוקים".
בסופו של דבר הארכיאולוגיה לא איששה את התנ"ך. היא אמנם לא הפריכה אותו, אבל בתל שילה לא נחשף המשכן, בהר עיבל לא נמצא מזבח יהושע ומקרים כמו אלו הובילו לשבר. אי הצלחתה של הארכיאולוגיה לאשש את התנ"ך, לפי לאש, היא אחת הסיבות שהדור הצעיר בהתנחלויות מתרחק כיום מהארכיאולוגיה.
בעקבות ההרצאה התפתחה שיחה בין ד"ר לאש לפרופ' עדי ארליך מאוניברסיטת חיפה. ארליך טענה שלאש לוקח את הארכיאולוגיה והארכיאולוגים "יותר מדי ברצינות": זה תחום של אסכולות, אופנות ואג'נדות בעולם כולו, היא אמרה, ואילו לאש השיב שאינו מדבר על ארכיאולוגיה – אלא על אמונה.
הבעיה איננה בפרשנות אלא במחויבות: אדם דתי אינו יכול לקבל טעות במקרא. כך נחשף הפער העמוק בין מדע המבוסס על ספק, לבין אמונה המבוססת על ודאות.
כאן למעשה גם נולד המתח: בעוד שהמדע מתפרנס מספק, הדת מתפרנסת מזהות וביטחון. כשיצאנו מהאולם וירדנו לשטח, ד"ר אהרן טבגר מקצין מטה ארכיאולוגיה ערך סיור באתר הארכיאולוגי נבי ענר. זו הייתה דוגמה לאופן שבו מתמודדת המדינה עם חילופי הדורות ומהיעדרו של הדור הצעיר מהמשוואה – המדינה פשוט נכנסה לנעליהם של ז'אבו וחבריו מדור המייסדים, והחליפה אותם בבעלי תפקידים פורמליים שיספקו זהות ובטחון.
ברית האמונה והמדע הייתה הימור מסוכן: אם הארכיאולוגיה תאמת את התנ"ך – שני הצדדים ירוויחו; אם לא, ייסדקו יסודות האמונה. המטרה הלא מוסתרת של המחקר, לפי לאש, "שהאבנים יאשרו את הפסוקים"
כשתנ"ך בידו, באופן המילולי ביותר, ועם נשק על הכתף, הסביר ד"ר טבגר למשתתפים: "כשאנחנו רוצים לדעת איפה אנחנו, אנחנו פותחים את ספר יהושע".
במהלך הסיור, שכבות שאינן רלוונטיות לסיפור המקראי הוזכרו כבדרך אגב וגם אז ביחס לסיפור היהודי. ובמקרה של נבי ענר, מאות שנים של זיארות (עלייה לרגל) למקאם שנמצא בלב האתר – כלל לא הוזכרו.
תנועת השדה ופרויקט "ידיעת הארץ" המתנחלי שצמחו בבית ספר שדה עפרה ובמקומות נוספים לפני חמישים שנה, התמסדו והפכו למדיניות הרשמית של המדינה. פורמלית קצין מטה ארכיאולוגיה אינו כפוף בשום צורה או אופן לשר המורשת – אך כשהדרג הפוליטי מגדיר מורשת כמכשיר ריבונות, וכשהארכיאולוגים אוחזים בתנ"ך ובנשק והספק המדעי נזנח – הארכיאולוגיה מתרוקנת מתוכן.
ז'אבו קפץ למים כי כך הוא עבד. במקרה אחד לפחות אנחנו יודעים איך זה נגמר. חמישים שנה אחריו, המדינה קפצה בעקבותיו, הפעם זו מדיניות שמנתצת את ערכי המדע.
כשהארכיאולוגים אוחזים בתנ"ך ובנשק והספק המדעי נזנח – הארכיאולוגיה מתרוקנת מתוכן. ז'אבו קפץ למים כי כך עבד. במקרה אחד לפחות אנו יודעים איך זה נגמר. שנים אחריו המדינה קפצה בעקבותיו
אם רוצים ארכיאולוגיה טובה, צריך לחזור לעקרונות הבסיסיים שלה: כל שכבה ראויה לסיפור מלא, והספק הוא כלי עבודה, אך ברגע שארכיאולוגיה נעשית מדיניות, היא הופכת לתעמולה.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
זו פסקה מדהימה
בסופו של דבר הארכיאולוגיה לא איששה את התנ"ך. היא אמנם לא הפריכה אותו, אבל בתל שילה לא נחשף המשכן, בהר עיבל לא נמצא מזבח יהושע ומקרים כמו אלו הובילו לשבר. אי הצלחתה של הארכיאולוגיה לאשש את התנ"ך, לפי לאש, היא אחת הסיבות שהדור הצעיר בהתנחלויות מתרחק כיום מהארכיאולוגיה.
ניכר שאינך מכיר את הפריחה שחלה בעולם התנך במאה שנה האחרונות (בעקבות ביקורת המקרא והמחקר הארכיאולוגי המודרני)
שנית, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהממצא בהר עיבל וגם הממצאים בשילה ובמקומות אחרים מאששים את היסוד ההיסטורי שבסיפור התנכי. באשר לדור הצעיר איך אפשר להגיד שיש התרחקות מארכיאולוגיה כשהציבור שמאייש את הפקולטות לתנך ארכיאולוגיה וארץ ישראל זה אותם אלה שמתגייסים לקרבי. למיטב הבנתי מאמר זה הוא דוגמא לחשיבה ביקורתית חסרת בסיס עובדתי המניחה את המבוקש.
רוצה לקלל ויצא מברך
כרגיל השמש זורחת ואתם מביעים פליאה.
ז'אבו ארליך ז"ל איש מחקר ששמו הלך לפניו אישיות מוערכת מאוד בעולם המחקר ארץ ישראל וארכיאולוגיה. ואך טבעי כי שמו יינשא ויוקדשו לו כנסים ומושבים ומחקרים כיאות לאיש שהרוויח את שמו בעולם המחקר. ומה אתם חושבים על האיש מעניין בקושי את הסוליה של חלק מאנשי המחקר ולרוב האחרים גם את הסוליה זה לא מעניין.
איש קמ"ט שהולך עם תנ"ך ונשק? וואו זה בדיוק החזון לו ייחלה הציונות, יד אוחזת בעת או בספר, ויד אוחזת בנשק או בשלח. זה סיפורה של מדינת ישראל.
בניגוד לדעות שהובאו בכתבתך אני דווקא סבור כי הארכיאולוגיה יותר אוששה את התנ"ך מאשר הכחישה, וכאדם דתי מחד ואיש מחקר מאידך אני בוודאי לא רואה סתירה בין התנ"ך לארכיאולוגיה גם כאשר ממצאים כאלו ואחרים מציבים קושי מול התנ"ך. התנ"ך יישאר תנ"ך והארכיאולוגיה והמחקר יישאר מחקר. ניסיונך השיטחי לדון בנושא שנשברו קולמוסים בויכוח לגביו נועד למטרה פולטטית והשקפתית פשוטה וברורה… רואים לך.
גם צה"ל האמון על קמ"ט ארכיאולוגיה לא מתרגש מזה שאתם חושבים שאסור לקיים פעילות מחקר וארכיאולוגיה ביו"ש. זו דעתכם הפוליטית הפרטית היא לא מחייבת איש.
צה"ל כריבון ביהודה ושומרון מקיים גם פעילות מחקר ושמירה על ערכים ארכיאולוגים ביו"ש גם אם זה לא מוצא חן בעינכם.
אני רואה את הנאי והבכי שלכם כסימן בריא
כדאי לקרוא לילד בשמו המפורש: הזניית !!! מקצוע הארכיאולוגיה בשת"פים הזויים בין ארכיאולוגים ומתנחבלים ; והדוגמא הטובה לטיעון והרעה לארכיאולוגיה: המחלקה לארכיאולוגיה באונ' ת"א ועמותת אלע"ד המתנחבלית.
ידידי היקר!
לא ארכאולוגיה ולא תקציבים ולא מדע.
אתה פשוט מתוסכל שאתה בדרך להיות זן נכחד, כופר מהזן של הדור הקודם..
אולי המזבח בהר עיבל והכבש אליו והעצמות שנשלחו למכון ויצמן והחרסים והחרפושיות המצריות, ומתחמי הקהל לא שכנעו אותך, כמו גם כתובות בעיר דוד והבולות חדשות לבקרים ומגילות ים המלח.
אבל לדעתי עזוב הכל ולך לפרוק את פסיכולוג, אתה נשמע ממש מתוסכל מפרץ האמונה שהעם עובר.
מקווה שתתפקח מההבלים ואוסף ה'ידיעות' שלך יחד עם השנאה היוקדת והלב יפתח.
אל תשאר במאה הקודמת..
למעשה החייל נהרג בגלל שבאמת היו לוחמי חיזבאללה במקום. הוא נהרג כשהוא בא לסייע ללוחמים אחרים, מהמקום בו הציב אותו מפקדו.
המפרד ננהג, כידוע וכמוסכם גם עליו, באופן בלתי מקצועי אבל, וזה אבל חשוב, היו לוחמי חיזבאללה במקום ונכון היה ללכת לשם דווקא בשל כך.
כרגיל…..בורות זה שם המשחק של רוב הכתבות בזמן ישראל,ואני שואל את עצמי תמיד,למה אני בכלל מקדיש את זמני לקריאתם.
בוא נאמר שמשכן שילה והמזבח בהר עיבל אינם הוכחה, מה עם הוכחות ארכיאולוגיות אחרות? למשל עיר דוד- ניקבת השילוח ודרך עולי הרגלים. ומה עם חותמות שנמצאו?
אמרנו ,בורות? אג'נדה?
Yossi schellas, איזה כיף שאתה מגיב לי. כמה חבל שתגובתך מראה שלא טרחת להבין את אשר כתבתי.
ובכן, כתבת כי אמנם נמצא מקדש בשילה, כפי שטענתי, אולם זה איננו משכן שילה. לשאלה המתבקשת כיצד אתה יודע כבר השבת, כלומר, לא השבת. במקום זאת כתבת טקסט דמגוגי על כך ש"עלילות יהושוע כתובים כחלק מהטקסט המיתולוגי בתנ"ך, עטור סיפורי ניסים מעל הטבע וכו'." הכל נכון, עלילות יהושוע אכן מופיעות שם. אך כיצד זה סותר את עובדת המצאות משכן שילה? אין לך קייס, ידידי.
וכן לגבי מזבח יהושוע, אילו היית טורח לקרוא את דבריי היית רואה שאף אני לא חושב שזהו מזבח יהושוע.
כמו כן טענת, שעל פי הארכיאולוגיה הייתה כנען בתקופת כיבושי יהושוע תחת כיבוש מצרי, וכי הארכיאולוגיה ךא מצאה בדל הוכחה לקיומה של הממלכה המאוחדת. על כך אענה שלושה דברים:
ראשית: בורותך מרקיעה שחקים, שהלא אדם זרטל הארכיאולוג, הוא זה שטען שהמזבח בהר עיבל הוא מזבח יהושוע, כך שהנה כבר מצאנו בדל ראיה כלשונך. וזו כמובן ממש לא הראייה היחידה, חפש בגוגל.
שנית: אינני יודע על איזו ארכיאולוגיה אתה מדבר, אם ישנה כזו, ציין מתגליותיה.
שלישית: באופן עקרוני מרבית הארכיאולוגים מחרימים את יהודה ושומרון, עקב דעותיהם הפוליטיות. כך למשל ארמונות החשמונאים נתונים כפר שנים לשוד עתיקות.
ולסיום, אתה, בדבריך, ממחיש את החיוניות של בדיקת המידע.
אברהם ידידיה בן שלמה, נמצא מבנה של מקדש בשילו, אבל זה איננו המשכן. נמצא מזבח בהר עיבל, אבל הוא לא של יהושוע.
איך אני יודע?
כי המשכן ועלילות יהושוע כתובים כחלק מהטקסט המיתולוגי בתנ"ך, עטור סיפורי ניסים שמעל לטבע, עם אבנים שנופלות מהשמים, שמש שעוצרת ואספקה של מזון אלוהי שלא מתקלקל, אבל רק בשבת. הארכאולוגיה מראה, למשל, שבזמן כיבושי יהושוע לכאורה, היתה כנען תחת שלטון כיבוש מצרי. הארכאולוגיה לא מוצאת בדל ראיה לממלכה המאוחדת, זו שהיתה אמורה להיות שיא הפאר ועושר הממצאים.
אתה, בדבריך, ממחיש את חיוניותו של הספק המדעי
יש כאן כשל עובדתי חמור, המעיד על בורותו של כותב המאמר.
בתל שילה *נמצא* משכן שילה. שלא לפי דברי הכותב, אכן נמצאו שרידים המזוהים עם משכן שילה בתל שילה.
באשר למזבח יהושוע בהר עיבל- בורותו של הנ"ל בולטת. מכיוון שעל פי המסורת המופיעה בגמרא, נלקחו אבני המזבח מהר עיבל לגלגל, בירדן. אלא שהארכיאולוג החילוני, הקיבוצניק, אדם זרטל, מצא שם שרידי מזבח, אותו הוא זיהה כמזבח יהושוע. כך ששוב, הכותב, אורי ארליך, מדבר שטויות. מכיוון שאכן *נמצא מזבח* בהר עיבל.
אמנם ככל הנראה זוהי טעות של אדם זרטל, מכיוון שכאמור בתלמוד מסכת סוטה מסופר שיהושוע נטל משם את האבנים וקבעם בגלגל, אולם אדם זרטל לא היה בקיא בתלמוד, ועל כן חשב לזהות מזבח זה עם מזבח יהושוע.
חבל. חבל, אורי ארליך, שאתה נופל על זוטות שכאלה. אי בדיקת מידע שיכולת למצוא בויקיפדיה.