"ואז הגיע הבוקר ואיתו זריחה מטונפת של אנשים – הומואים, לסביות, אג'נדר, ביג'נדר, טריג'נדר" ("מצעד הבהמות", פרק א') 

ואפתח בווידוי: אני מאותם קוראים שאוהבים יצירות ספרותיות ו/או ליריות הנפתחות ב-ו' החיבור. הדוגמה הבולטת והמכוננת בעברית היא:

"ולכאורה עסקנו בשלנו, רק בשלנו
 בלי לבקש גדולות ונצורות".

מפי המשוררת רחל שפירא בשירה "נחמה". הכי לא תקני, הכי לא מסוגנן, ועם זאת הכי אותנטי ומכניס אותך בעל כורחך אל תוככי ההתרחשויות, אל המציאות אותה הסופר או משורר משרטט עבורך, בעודך מסוקרן לפענח מה קדם לאותה ו' החיבור ומצפה להיות חלק אורגני מההמשך. פואטיקה פורעת סדר.

יצירה הנפתחת ב-ו' החיבור זה לא תקני או מסוגנן, אך מכניס אותך בעל כורחך למציאות שהסופר או המשורר משרטט עבורך, בעודך מסוקרן לפענח מה קדם לה ומצפה להיות חלק אורגני מההמשך. פואטיקה פורעת סדר

והחדשות הממש ממש טובות הן שדולב מור הוציא ספר שני. ואם כבר פואטיקות פורעות סדר, אז מי אם לא שוחט הפרות הקדושות הידוע, שכמו העלה את המושג הזה לדרגת אמנות בספר ביכוריו "להציל את דובי הקוטב".

עטיפת הספר "מצעד הבהמות" של דולב מור

הפעם הוא חוזר וסכין חדה ומשוננת בפיו, חתרנותו הבלתי נלאית אומנותו, כולו קריאת תיגר ברומן שכבר משמו, "מצעד הבהמות", אתה נשאב לעלילה השוצפת.

ארי גיבור הספר ואורי הם זוג תל אביבי, המצוי על סף פרידה לאחר שלוש שנות עליות ומורדות. ההבדלים האישיותיים ביניהם, פערי הטמפרמנט, ובכלל העתיד שכל אחד מהם טווה במוחו – לא עולים בקנה אחד עם ההרמוניה והביחד.

ארי בעל האישיות הבלתי יציבה בעליל – נוירוטי ותזזיתי במקצת, דרמה-קווין מאוד, לא במקצת, לוקח אותנו למסע החל מנקודת הזמן הזאת, וב-300 העמודים הבאים הוא יפרט למעננו את תולדותיו, את התחנות שנקרו בדרכו החל מהיותו נער הומו מתבגר ועד היום, את המפגשים שהזדמנו ושמזדמנים לו עם חוויות מיניות ועם גברים שונים ומשונים, את אביו המזדקן, ובעיקר את הבדידות.

שתי אלומות האור בחייו הן חתולו אוליבר ושכנתו רחבת הלב וכותל דמעותיו עמנואל. זוהי אודיסאה הצוללת אל מעמקי הנפש, אל הייסורים, האכזבות, הניסויים והתעיות, שככל הנראה מאפיינים כל אדם המתעצב ומתגבש, אך כשהיא עוסקת בהומו בן 40 – היא טעונה במשמעויות נוספות.

זוהי אודיסאה הצוללת אל מעמקי הנפש, אל הייסורים, האכזבות, הניסויים והתעיות, שככל הנראה מאפיינים כל אדם המתעצב ומתגבש, אך כשמדובר בהומו בן 40 – היא טעונה במשמעויות נוספות

"עצרנו בתוך חורשה קירחת. הוא יצא אחריי בהליכה מדודה, הביט בי ואמר שאני ילד יפה, ואמרתי לו: תודה גם אתה יפה, אפילו שהוא ממש לא היה יפה, הוא פשוט היה מדהים בבשר, לא ידעתי כמה בשר יכול להיות בגבר אחד, ולא ידעתי כמה בשר בגבר אחד יכול להעלות לי את האיבר" (פרק י"ב).

זהירות ספויילר: לא מעט תיאורים ארוטיים וגרפיים אתם עתידים לפגוש בין הדפים הלוהטים של מור. מעבר לרשומון (שחלקו ללא ספק אוטוביוגרפי, ורובו אני מניח פרי הדמיון המתבקש), קהילת הלהט"ב בחלקים גדולים ממנה מצטיירת כזירת קרב.

ארי מיודענו מכנה את אפליקציית ההיכרויות "גריינדר" בהבחנה המפוקפקת "מטחנה". גוף בתוך גוף בתוף גוף, בשר בבשר, ושיפוטיות בלתי נדלית, לרבות אורך איבר המין בחלק מהאינטראקציות. וזה עוד הלייט. מור גורר אותנו למחוזות של הטרדות ותקיפות מיניות, שדומה כי מעטרות שטחים נרחבים בגיאוגרפיה בכלל ובעיר החטאים הלוא היא תל אביב בפרט.

הוא לא חס עלינו, וגיבורו ארי מתעכב על אינצידנט של סקס עם קטין, על ניצול מרות וסמכות, ועל אלימות פיזית. מצעדי הגאווה היפים ועתירי הצבע שזה מכבר הפכו לנחלתה של כל מדינת ישראל ולא רק בחוצותיה של העיר העברית הראשונה הם מסכה. נשף תחפושות זול ומכוער, אליבא דארי, המכסה תהומות רוע, היעדר פרגון וחוסר סולידריות בין הומו אחד למשנהו.

גם ביקורת מרומזת ואירונית על קהילת הטרנסים לא נפקדת מדפי הרומן הגדוש בתוככי התפלשות של סחי ומדמנה. וזה לא בהכרח מטאפורה, היות ומקומות מצחינים ועלובים חזותית נשזרים וניתזים כבני לוויה בחלקים ממנו.

זהירות ספויילר: לא מעט תיאורים ארוטיים וגרפיים אתם עתידים לפגוש בין הדפים הלוהטים של מור. מעבר לרשומון (שחלקו ללא ספק אוטוביוגרפי), קהילת הלהט"ב – בחלקים גדולים ממנה – מצטיירת כזירת קרב

ארי משוטט את עצמו לדעת, בפלאשבקים מילדותו העגמומית וההווה הלא מחייך, וחושף אותנו למכריו. אלו שהוא רואה בהם חברי אמת (וגם מהם כדרכו לא חוסך את שבט לשונו) ואלו שהבליחו לרגע או תכופות והעמיקו את הפצעים והצלקות.

אניני הטעם שבינינו, אנשי קהילת הלהט"ב, עשויים לחוש אי נוחות מטרידה באזכורי המפגשים, ההשתפכויות והצרימה אותם ארי מעמת מולנו, נוכח העוינות והניכור בין קבוצות שונות בקרב ההומואים. ההיררכיה בין ה"הומוסקסואליסטים" כלשונו של המספר – והכוונה היא להומואים הקלים לעיכול, המיינסטרימים להכעיס, המושלמים מדי – ורחוק מהם במדרג כל אותם מי שמצטיירים כאסופיות, אלו שגורלם לא שפר עליהם, ממורמרים, מניפולטיבים ואכולי קנאה, מי שאינם בזוגיות כי קשה להכילם, ובאופן כללי הם בעלי תכונות אופי של יורי חיצי תרעלה לכל עבר.

מור, בכישרונו הפיוטי שאינו גולש למליציות – ובזה כבר הבחנתי בספרו הראשון – רוקח עבורנו תמהיל מדוד ומדויק של תיאורים "כבדים" ומתבל אותם בתועפות של הומור. אתם עתידים לצחוק כשתקראו את הספר, וגם אם לא תאהבו את הגיבור או תתחברו ממש למצוקותיו – תחושו כלפיו אמפתיה.

בשל עינו הביקורתית, שמתעכבת על פרטים שוליים כביכול, אך עוטפת אותם בארומה של בדיחות הדעת. וגם כי בתוך תוככם – והכוונה פה היא בעיקר לקוראים הלהט"בים – אתם תגלו, שהבבואה שנשקפת מהמראה, אותה הגיבור הציב מולכם היא גם, ובכן, קצת אתם. אם לא ברשעות של ה"הומואית הרעה", אז לבטח בנקודות המפגש הפיקנטיות שאותן עברתם בתחילת דרכי החתחתים שלכם, בשדים שהגיחו כל אימת שהייתם בתחתיות השפל, ובצמתים הסואנים שלא בהכרח הובילו אתכם לחופי מבטחים, וייתכן כי לעיתים גם נשברתם.

אניני הטעם שבינינו, אנשי קהילת הלהט"ב, עשויים לחוש אי נוחות מטרידה באזכורי המפגשים, ההשתפכויות והצרימה אותם ארי מעמת מולנו, נוכח העוינות והניכור בין קבוצות שונות בקרב ההומואים

"באלו תחבושות ניחבש הלילה?" שאלה בארסיות מיתממת ומתריסה יונה וולך, ולא סיפקה את יריעת הבד המיוחלת. מור לעומתה חומל על ארי שלו, הוא מאתר את קו השבר בחיי גיבורו, ונוטל אותו בידיו אל ההזדככות.

"ובדיוק כשנכנסנו לת"א התחיל לרדת גשם קליל, מעין זרזיפים דקיקים שניקו את החושך ואת האבק מהג'יפ של אבא, וחשבתי שזה ממש נדיר שיורד גשם לקראת סוף יוני, ואבא עבר מזמזום לשירה: זה לא עצוב כשמסתיים חלום, זה לא עצוב כי את נשארת איתי, והסתכלתי על רחובות ת"א בחלונות נקיים בעוד האבק נמס לו והצטבר כפס שחור בתחתית החלון, והם נראו לי מוזנחים ומזוהמים לעומת אותם הפרוורים הריחניים, אבל אהבתי את הזוהמה הזאת יותר מריח של לוונדר" ( פרק כ"ב).

החדשות הטובות הן שגם ספרו השני של מור יהדהד בכם זמן רב לאחר שתסגרו אותו בסיום הקריאה. הוא יעורר בכם מנעד רגשי כשל רכבות הרים, ועל כן גדולתו הספרותית. אחוס עליכם ולא אגלה את סופו, אך תצפו לקתרזיס כלשהו, סגירת מעגל מעורפלת, וסוג של התעלות.

ארי ומור לכאורה עוסקים בשלהם, רק לכאורה, כשלאמיתו של דבר הם מעניקים לקהילת הלהט"ב את תעודת הבגרות שלה. במילותיו המצליפות, בהלקאה העצמית ובהכאה על חטא, מור בועט במוסכמות אך גם פורם את קשר השתיקה המסועף, ומוציא אפוא חלקים מהפרט המשתייך לפסיפס הלהט"בי אל החופשי.

במילותיו המצליפות, בהלקאה העצמית ובהכאה על חטא, מור בועט במוסכמות אך גם פורם את קשר השתיקה המסועף, ומוציא אפוא חלקים מהפרט המשתייך לפסיפס הלהט"בי אל החופשי

נ.ב.
300 עמודים של "מצעד הבהמות" ואף לא מילה אחת על בצלאל סמוטריץ'. וטוב שכך.

יוקי לביא הוא יועץ ארגוני ומטפל שיקומי במקצועו. כותב ומסקר את תחום התרבות שנים רבות בפלטפורמות שונות.