משפט שנאמר אגב אורחא על ידי הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ השבוע, שופך אור חדש על הפגישה המיועדת בינו לבין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, עד כדי ספק אם הפגישה תתקיים בכלל. טראמפ אמר: We haven't set it up" "formally, but he would like to see me. כלומר: עדיין לא קבענו את הפגישה רשמית, אבל הוא (נתניהו) רוצה לראות אותי. או במילים אחרות: זה לא אני שביקשתי לראותו אותו. כל הפגישה נקבעת כי ביבי רצה, ואני עדיין לא החלטתי.

ואכן, מתברר כי גם אחרי שבירושלים הודיעו על הפגישה בין טראמפ לנתניהו, בבית הלבן עדיין לא אישרו אותה. והשאלה היא – מה קורה כאן?

טראמפ הבהיר למעשה שהפגישה המיועדת נקבעה לבקשת נתניהו, וכי הוא טרם החליט אם להיענות. ואכן, מתברר שגם אחרי הודעת ירושלים על קיום הפגישה – בבית הלבן עדיין לא אישרו אותה. אז מה קורה כאן?

תחילה חשבנו שאבן הנגף ביחסיהם היא הסכם הגז שטראמפ כל כך רצה. אך הנה, אחרי שישראל אישרה את ההסכם, הבית הלבן עדיין לא סמך את ידו על הפגישה המבוקשת עם נתניהו.

מתברר, שאישור הסכם הגז היה צריך להיות פתיח לעוד צעדים של ישראל, אשר לא באו, והצעדים האלה נוגעים למה שמעניין את טראמפ כעת יותר מכל – לפרוץ לשלב ג' של תוכניתו על עזה. ונתניהו תוקע לו את התוכנית.

נקודת המוצא היא מעבר רפיח. על פי תוכנית טראמפ המעבר כבר היה אמור להיות פתוח לשני הכיוונים, אבל ישראל מוכנה לפתוח אותו רק ליציאה. וכמובן שבלי ספינים אי אפשר – אז ישראל הוסיפה וטענה ש"מצרים מסכימה" למעבר רק לכיוונה. מצרים כמובן הכחישה מייד.

טראמפ רוצה פסגה משולשת בינו לבין הנשיא המצרי עבד אל פתח א-סיסי ונתניהו, וחשבנו שאחרי הסכם הגז, זה יהיה מהלך מתבקש, אבל מתברר שלא. נתניהו מעדיף לשמור לבצלאל סמוטריץ' את אשליית ההתנחלויות בעזה, על פני שיקום היחסים עם מצרים, תוך סיכון היחסים עם טראמפ.  

ביבי לא יכול לפתוח את מעבר רפיח מכמה סיבות: ראשית, כאמור, מהלך כזה הוא בבחינת הודאה בפני סמוטריץ' שכל עניין ההתנחלויות בעזה היה פייק אחד גדול, ובשנת בחירות הוא לא יכול לעשות זאת. שנית, הכנסתה של מצרים יחד עם מדינות ברית אברהם לא עולה בקנה אחד עם היחסים המיוחדים של ממשלת ישראל עם קטאר. ואם אמרת קטאר – אמרת טורקיה, וזה מביא אותנו לבעיה הגדולה שבין נתניהו למצרים מצד אחד, ובינו לבין מדינת ישראל מצד שני.

טראמפ רוצה פסגה משולשת עם א-סיסי ונתניהו, וחשבנו שאחרי הסכם הגז זה יקרה, אך נתניהו מעדיף להשאיר לסמוטריץ' אשליית התנחלויות בעזה, על פני שיקום היחסים עם מצרים, תוך סיכון היחסים עם טראמפ

טורקיה כבר תקעה יתד בעזה. לא הטורקים ממש, אלא פלסטינים המייצגים את המוסדות הטורקיים הבעייתיים מאוד לישראל, והם קיבלו את הציוד שלהם דרך המעברים מישראל על גבי הסיוע הקטארי. מכל מקום, הדגל היחיד שכבר מונף בעזה הוא דגל טורקיה. שאלה אחרת, להזדמנות אחרת, היא איך טורקיה חזרה לירושלים. 

בלי שישראל הוזמנה, כבר היה מפגש בין השליח האמריקאי סטיב ויטקוף עם נציגי טורקיה, קטאר ומצרים לגבי השלב הבא בעזה.

אם בסופו של דבר טראמפ לא יפגוש את נתניהו, מלבד המכה המורלית שזה יסב לנתניהו בשנת בחירות, הרי שהשלב הבא בעזה כבר מתוכנן בלי לחכות לישראל.

הבעיות שנתניהו עורם מול מצרים מראות לטראמפ, שחוץ מן הבעיות האובייקטיביות שיש לו, יש לו בעיות שהוא לא צריך גם מצדו של נתניהו.

יש לשים לב, כי בעוד שטראמפ חתר לפסגה משולשת בבית הלבן, לשכת ראש הממשלה בירושלים דיברה על מפגש במאר-א-לאגו.

מן הניסיון של טראמפ בביקורו בישראל הוא למד שיש לנתק את נתניהו מן הגברת. כאשר היה אתו לבד במכונית, נתניהו הסכים לבוא אתו לפסגת שארם א-שיח', אבל כאשר נתניהו הצטרף לשרה – הוא חזר בו מהסכמה זו. 

בלי שישראל הוזמנה, נפגשו כבר ויטקוף ונציגי טורקיה, קטאר ומצרים לדון בשלב הבא בעזה. אם טראמפ לא יפגוש בסוף את נתניהו – מלבד מכה מורלית בשנת בחירות, השלב הבא בעזה מתוכנן בלי לחכות לישראל

פגישה במעונו במאר-א-לאגו פירושה נוכחותה המכבידה של הגברת. פגישה בבית הלבן, ועוד עם א-סיסי יכולה להניב תוצאות טובות בהרבה. שלא לדבר על כך שביקור ממלכתי קריטי תוכנן כמסע תענוגות של הגברת.

נתניהו מכין לטראמפ דיון על איראן. טראמפ רוצה לדבר על עזה. נתניהו לא יכול? שיבוא מתי שיוכל לדבר עם טראמפ על עזה. לדבר על איראן אפשר גם אחר כך.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.