ראש הממשלה בנימין נתניהו צודק. עצוב להודות בכך, אבל אי אפשר שנשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית ימנה את ועדת החקירה הממלכתית. חוק ועדת חקירה מעניק לנשיא בית המשפט העליון את הסמכות למנות את הרכב ועדות החקירה – מתוך אמונה שבכך הוועדה תזכה לאמון הציבור. אך על פי סקרים שפורסמו לאחרונה, רק חמישית מהציבור מעוניין שהשופט עמית יקבע לבדו את הרכב הוועדה.

מצד שני, הציבור רוצה ועדה שתחקור באמת. לפי הסקרים, גם בימין לא קונים את ההצעה של נתניהו – "ועדה פוליטית". מכבסת מילים להצעה מטורללת בה החשוד המרכזי בוחר את החוקר.

לפי סקרים, רק חמישית מהציבור רוצה שהשופט עמית יקבע לבדו את הרכב ועדת החקירה. אך גם בימין לא קונים את הצעת נתניהו ל"ועדה פוליטית". מכבסת מילים להצעה מטורללת בה החשוד בוחר את החוקר

במילים אחרות – הציבור רוצה שתקום ועדה רצינית שתחקור את האמת. כ-80% מהציבור לא ייתן אמון מלא בוועדה שתמנה הממשלה, כ-80% מהציבור גם לא יאמין לוועדה שימנה השופט עמית. משבר האמון בממשלה ובבג"ץ חוצה מחנות.

ישנן מספר הצעות ל"פשרות". הבעיה בהן, ובכן, שהן פשרות. פשרנות בעניין ועדת חקירה לא מגבירה אמון, היא מעמיקה ייאוש.

לדעתי הגרועה שבהצעות הפשרה, היא ההצעה שיחד עם השופט עמית יהיה גם סגנו השופט נועם סולברג. ההצעה זו מודה שבית המשפט העליון איבד את שארית הממלכתיות שלו. אי אפשר לסמוך על השופט עמית ה"שמאלן" אז נאזן אותו עם השופט סולברג ה"שמרן".

אני מציע שבעת הזו נניח גם לבית המשפט העליון וגם לממשלה. לציבור אין אמון בשני המוסדות, והם לא יכולים להיות מעורבים במינוי ועדת החקירה.

לעניות דעתי, כדאי שוועדת החקירה תחקור גם איך הגענו למצב בו בית המשפט העליון זוכה לכל כך מעט אמון ציבורי, והאם יש לכך השלכות על המלחמה. יש לי תחושה שגם נתניהו וגם נשיאי העליון יזכו לפרק תוכחה ארוך ונוקב בעניין.

אני מציע מתווה שאין בו פשרה, מתווה שראוי כשלעצמו בלי קשר למצב הנוכחי או לשיקולים פרסונליים. מתווה שיהפוך את התמונה ממשבר אמון חוצה מחנות, לנתיב בניית אמון.

יש הצעות ל"פשרות", אך פשרנות בעניין ועדת חקירה לא מגבירה אמון, היא מעמיקה ייאוש. לדעתי הגרועה בהן היא לצרף לעמית את סגנו סולברג. כלומר – אי אפשר לסמוך על השופט ה"שמאלן" אז נאזן אותו עם השופט ה"שמרן"

בבסיס המתווה עומד העיקרון שמי שהיה נגוע בקבלת החלטות – לא יהיה מעורב במינוי הוועדה. אבל, בשביל לזכות באמון מכלל הציבור, חברי הפורום יהיו דווקא דמויות פוליטיות, שמזוהות באופן מובהק עם המפלגות בכנסת. כך נקבל פורום שמייצג את כלל אזרחי ישראל.

נהוג להציב בסוף הרשימה לכנסת אדם שהמפלגה מתגאה בו, והוא גאה במפלגה. בדרך כלל מדובר על מקום 120 ברשימה, ובדרך כלל מדובר באיש ציבור מכובד וותיק. אני מציע שהאנשים האלו יהיו הפורום שיקבע את הרכב ועדת החקירה. מדובר על 10 אנשים המייצגים את 10 הרשימות שנכנסו לכנסת. הם המפתח למינוי ועדת חקירה ממלכתית, פוליטית, ומוסכמת על כל העם.

אז מי בעצם כלולים ברשימה המכובדת הזו שאני תולה בה כל כך הרבה תקוות?

קודם כול, שניים מאנשי הציבור הוותיקים והמכובדים בישראל. שניהם עורכי דין, בני יותר מ-90 – משה נסים מטעם "הליכוד", ומשה שחל מטעם "העבודה".

מי עוד? המשורר המוערך רוני סומק מטעם "יש עתיד", והפוליטיקאי לשעבר בני בגין, בנו של מנחם בגין ז"ל, מטעם "המחנה הממלכתי". אל דאגה, יש ייצוג לכול הקצוות – ישנו גם שמעון רחמים, פעיל התיישבות שהיה מקורב למאיר כהנא, החותם את רשימת "הציונות הדתית – עוצמה יהודית" (לאחר שהרב חיים דרוקמן ז"ל נפטר). ואיתו גם ראש עיריית סח'נין מאזן גנאים, מטעם "רע"ם". ברשימה גם עו"ד כנרת זמור פרנקו בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה, שהוצבה במקום האחרון ברשימת "ישראל ביתנו". והרב אליעזר סורוצקין, רב שכונה בנתניה וחבר הנהלת דגל התורה, סוהייל אבו אחמד מטעם "חד"ש-תע"ל" ואהרון חיים בעדני מטעם "ש"ס".

נהוג להציב בסוף הרשימה לכנסת אדם שהמפלגה מתגאה בו, והוא גאה במפלגה, לרוב במקום 120 ברשימה, ולרוב מדובר באיש ציבור ותיק ומכובד. אני מציע שהאנשים האלו יהיו הפורום שיקבע את הרכב ועדת החקירה

החברים המכובדים יקבלו החלטות ברוב של 8 מתוך 10, והם צריכים להסכים רק על הרכב ועדת החקירה ועל זהותו של השופט שיעמוד בראש הוועדה. בשביל לזכות באמון הציבור, לוועדת החקירה תהיה סמכות לחקור כל מה שהיא תמצא לנכון שעל פי הערכתה עשוי היה להשפיע על מחדלי ה-7.10.

לסיכום: האנשים שמוצבים בסוף רשימות המפלגות לכנסת – הם הפתרון למינוי ועדת חקירה ממלכתית.

נפתלי אופנהיימר הוא סופר ופעיל חברתי, מחבר הספר "פרויקט גן עדן" העוסק בשאלות של אמונה וטכנולוגיה. ממייסדי היוזמה הפוליטית "צור ישראל".