היום, ט"ו בשבט, תתכנס הכנסת לישיבת יום ההולדת החגיגית השנתית. ואני תוהה: מה יש לחגוג? זו כנסת שחבריה איבדו לא רק את הבושה, אלא גם את הצורך להעמיד פנים.
אני לא יכולה לשכוח את הרגע המחפיר ומכווץ הבטן, כשסדרני הכנסת נשלחו לתקוף משפחות שכולות, כדי שאלו לא ידרשו ועדת חקירה לטבח שלקח את ילדיהם, הוריהם, אחיהם ואחיותיהם.
אני לא יכולה לשכוח את היחס המבזה והבוטה של חברי הכנסת בוועדות הכנסת כלפי משפחות החטופים שנעשו עבורם לנטל.
מה יש לחגוג? קשה לשכוח את הרגע המחפיר כשסדרני הכנסת נשלחו לתקוף משפחות שכולות, כדי שלא ידרשו ועדת חקירה לטבח יקיריהם, או את היחס המבזה בוועדות הכנסת למשפחות החטופים שהפכו עבורם לנטל
לישיבה החגיגית הזו לציון יום הולדתה של הכנסת – יו"ר הכנסת, שהיה השתול של נתניהו במשרד המשפטים ובמשרד לביטחון פנים והיום הוא שלוחו בכנסת, לא הזמין את נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, בתירוץ הנלוז שהוזמן רק "סגל א' מצומצם ללא מערכת המשפט".
זה אותו ח"כ אמיר אוחנה, שמתוקף תפקידו הרשמי כשטיחון של הנתניהו'ז, לא הזמין את השופט עמית גם בחודש אוקטובר לישיבה החגיגית בכנסת לרגל ביקור נשיא ארה"ב.
16 שנים כיהנתי בכנסת וראיתי כיצד יחד עם המשפטנים של "פורום קהלת" מחוקקים משנים את פניה של החברה הישראלית. זה הגיע לשיא מאז כינון הממשלה ה-37 של ישראל.
אני מסתכלת על חבריה שמקדמים מהפכה משטרית, שקושרים קשר נגד הדמוקרטיה, בבליץ של יוזמות חקיקה כדי להדיח את היועמ"שית, לקדם ועדת חקירה "מטעם", לרסק את התקשורת החופשית, לקדם חוק השתמטות, לדכא את המחאה, להמשיך להגן על טרור יהודי ולהדיר את האזרחים הערבים מהשתתפות בבחירות חופשיות. ואיזו תמונה עגומה מצטיירת של בית המחוקקים הישראלי ששינה כאן את אופי המשטר.
דו"ח שפרסם מכון זולת בשם "שינתה פניה", שכתבו עו"ד איתי מק וד"ר מיכל עברון יניב, מראה כיצד בחלוף שלוש שנים מהקמת ממשלת ההפיכה המשטרית, ישראל עוד לא הפכה לדיקטטורה מלאה, אך כבר לא ניתן להגדיר את המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי פגום או חלקי מן הסוגים המקובלים, שכן הרכיבים הסמכותניים בו נעשו דומיננטיים ושיטתיים. במילים אחרות, כנסת ישראל הייתה גורם פעיל במעבר ממשטר דמוקרטי פגום למשטר סמכותני חלקי.
16 שנים כיהנתי בכנסת וראיתי כיצד יחד עם המשפטנים של "פורום קהלת", מחוקקים משנים את פניה של החברה הישראלית. כנסת ישראל הייתה גורם פעיל במעבר ממשטר דמוקרטי פגום למשטר סמכותני חלקי
לפי שעה, המוסדות הדמוקרטיים עדיין קיימים ונחזים כזירה לתחרות פוליטית, אך נתניהו וחבריו מנצלים אותם באופן בידי הממשלה ובאמצעות החקיקה בכנסת, ליצירת יתרון פוליטי משמעותי על פני יריביהם הפוליטיים. כך, התחרות הפוליטית והלגיטימציה הלכאורית שלה קיימים, אבל היא לא תהיה הוגנת על פי הסטנדרטים המקובלים.
כשאני רואה איך פעם אחר פעם הכנסת מפרה את חובתה להרחיב את ההגנה על הריבון האמיתי בדמוקרטיה, האזרח, האדם באשר הוא אדם, ולמעשה אין ולו מקרה אחד שבו הכנסת חיזקה את ההגנה על זכויות האדם, אני מתביישת שהייתי חברת כנסת.
אני מתביישת בכנסת שמועלת בחובתה להיות גורם מפקח על הרשות המבצעת, שמקדמת הפיכה משטרית, ומתעלמת מכך שכל דמוקרטיה זקוקה לחגורת המגן שמספקים לה בתי המשפט הגבוה לצדק, לריסון כוחו של הרוב ולאיזונו עם זכויותיו של המיעוט והמוחלש.
אי ההזמנה של נשיא בית המשפט העליון עמית ליום ההולדת של הכנסת היא לא סתם חריגה מהפרוטוקול – היא הכרזה רשמית על שינוי אופי המשטר. באמצעות החרמת נשיא בית המשפט העליון, ראש הממשלה נתניהו ויו"ר הכנסת מעבירים את המסר שמה שהיה לא יהיה.
נתניהו, שכבר מזמן השתלט על הכנסת, פועל כדי שזה יהיה המושב האחרון שלה כרשות מחוקקת של מדינה דמוקרטית. הוא רוצה שהכנסת תמשיך להתקיים אבל כגוף חלול שנועד לשמור בעיקר על מראית עין, בשעה שהממשלה פועלת ללא איזונים ובלמים על החלטותיה.
אי הזמנה נשיא העליון ליום ההולדת של הכנסת היא לא סתם חריגה מהפרוטוקול – היא הכרזה רשמית על שינוי אופי המשטר. ראש הממשלה ויו"ר הכנסת מעבירים את המסר שמה שהיה לא יהיה
אוחנה הודיע לבית המשפט העליון שהוא לא חשוב, שכוחו בטל, אחרי שהמוסד שבראשו הוא עומד כבר ביטל את חשיבותו בעצמו. את היציע ימלאו כנראה שוב בחברי מרכז הליכוד והישיבה שאמורה לחגוג לדמוקרטיה תהיה טקס להסרת עוד אבן פינה מהמבצר.
זהבה גלאון היא יו"ר מרצ לשעבר ונשיאת זולת לשוויון וזכויות אדם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנויש לזקוף לזכותה של הגברת גלאון כמה דברים. החשוב שבהם היא הסכמתה להתאחד עם מפלגת האבודה לפני הבחירות האחרונות בישראל בנובמבר 2022. ההסכמה הזו זוהרת באור יקרות לעומת סירובה המוחלט של הבת זוגה, הפוליטיקאית המושחתת, היהירה והאטומה מי-רע מיכאלי. הסבא של מי-רע מיכאלי עשה עיסקאות עם הנאצים ומכר את נפשו לשטן. הנכדה שלו מכרה בסירובה להתאחד עם מרצ את כל הדמוקרטיה הישראלית לשלטון ארגוני המחבלים של הדיקטטור, הצורר, הבוגד (פרשות קטאר והצוללות) ורוצח 46 החטופים ביבים שקרניהו. היא זוכה מאז לפרס חודשי בגובה של 50 אלף שקל מהכיס שלי. מי-רע מיכאלי ממשיכה לכהן בכנסת ולתפוס כסא חשוב באופוזיציה רק משום שהיא יודעת ששום דבר טוב לא מחכה לה בחוץ, אפילו הבדיחות העבשות של בן זוגה ליאור שליין כבר לא מצחיקות אף אחד. אני שומע את שליין ובא לי לבכות על עומק האחריות של מי-רע מיכאלי בכינון הדיקטטורה של ביבים שקרניהו.