במבט ראשון, המערכה הרב-זירתית בין ישראל, שלוחותיה של איראן וארצות הברית נראית כמו עוד עימות מזרח-תיכוני קלאסי. במבט שני, זוהי מלחמה על אנרגיה.

אך אירועי השבועות האחרונים של 2026 מלמדים כי המציאות רחבה בהרבה: לא מדובר רק בביטחון אזורי, אלא במהלך דרמטי ב"מלחמת ההגמוניה החדשה" – זירת התגוששות קריטית בין ארצות הברית לסין על עיצוב הסדר העולמי.

כדי להבין את עוצמת האירוע, יש להתבונן בשני לוחות שחמט הפועלים במקביל, כשבשניהם סין היא השחקן המרכזי שיושב מעבר לשולחן. 

אירועי השבועות האחרונים של 2026 מלמדים שהמציאות רחבה יותר: לא מדובר רק בביטחון אזורי, אלא במהלך דרמטי ב"מלחמת ההגמוניה החדשה" – זירת התגוששות קריטית בין ארה"ב לסין על עיצוב הסדר העולמי

הלוח הראשון: מלחמת האנרגיה והסנקציות

זהו הלוח הגלוי. המטרה כאן היא שליטה פיזית בנתיבי האספקה וביכולת הייצור. בעוד שמחירי הנפט מסוג Brent חצו בתחילת 2026 את רף ה-95 דולר לחבית בשל המתיחות במפרץ, איראן המשיכה לשמש עבור סין כעורק חיים עוקף סנקציות.

סין רכשה בשנה החולפת כ-90% מייצוא הנפט האיראני, לעיתים בהנחות של עד 15% ממחיר השוק – סבסוד ישיר שאפשר לצמיחה הסינית להמשיך ללא הפרעה מערבית. המהלכים האמריקאיים הנוכחיים נועדו לקטוע את "ההנחה האיראנית" הזו ולהבהיר לבייג'ינג: הביטחון האנרגטי שלכם תלוי ביציבות שהמערב מכתיב.

הלוח השני: "כוח הווטו" על חומרי הגלם

זהו הלוח המורכב יותר, שנפתח כעת במלוא עוזו. השאלה המונחת על הפרק היא: האם למדינה ששולטת בסחורות קריטיות יש "כוח וטו" בלתי פרופורציונלי על כלכלת העולם?

סין מחזיקה כיום בקלפים חזקים מאוד: היא חולשת על כ-70% מכריית המתכות הנדירות בעולם ועל מעל 85% מיכולת העיבוד שלהן. חומרים אלו הם ה"חמצן" של תעשיית השבבים, הרכב החשמלי והטילים המונחים.

בבייג'ינג בוחנים האם ארה"ב מסוגלת לשבור את התלות באנרגיה מהמזרח התיכון, תוך ניהול המאבק על חומרי היסוד. אם ארה"ב לא תצליח לשלוט באירוע האנרגיה הנוכחי, היא למעשה תדגים לעולם שניתן להחזיק אותה כבת ערובה דרך זכות וטו בסחורות – איום שמשמעותו הכלכלית גדולה פי כמה מכל אמברגו נפט שהכרנו במאה ה-20.

אם ארה"ב לא תצליח לשלוט באירוע האנרגיה הנוכחי, היא למעשה תדגים לעולם שניתן להחזיקה כבת ערובה דרך זכות וטו בסחורות – איום שמשמעותו הכלכלית גדולה פי כמה מכל אמברגו נפט שהכרנו במאה ה-20

אשליית המשא ומתן והאינטרס האסטרטגי

על רקע הדיווחים האחרונים על ניסיונות תיווך ושיחות בין וושינגטון לטהרן, חשוב לקרוא את המפה נכון. ממשל טראמפ מנסה להרגיע את השווקים ולבלום את האינפלציה, אך עליו להיזהר מ"מלכודת הווטו".

אם המשא ומתן הנוכחי יבשיל לכדי הסכם שאינו נותן מענה מלא לפירוק יכולות ההשפעה של איראן באזור ואינו תואם את האינטרסים האסטרטגיים ארוכי הטווח של ארה"ב – זה ייחשב ככישלון אמריקאי מהדהד.

הסכם כזה עלול להעניק לסין את השקט הדרוש להמשך הידוק לפיתתה על משאבי העתיד, בעוד ארה"ב נסוגה למען שקט תעשייתי זמני. לכן, קיים ספק רב שהמשא ומתן יבשיל להסכם ארוך טווח ומחייב.

כל פשרה שאינה מבטיחה עליונות אמריקאית על ציר האספקה הגלובלי תיתפס בבייג'ינג כחולשה שתנוצל בלוחות שחמט אחרים.

סיכום: משחק הכוחות של המאה ה-21

המערכה מול איראן היא רק קצה הקרחון. מתחת לפני השטח מתנהל מאבק על השאלה, האם העולם ימשיך להתנהל תחת איום הווטו הסיני על משאבים, או שמא ארה"ב תצליח לבסס סדר שבו השליטה בסחורות אינה הופכת לכלי לכיבוש כלכלי.

בבייג'ינג עוקבים באובססיביות: הם בוחנים האם ארה"ב מוכנה לשלם את המחיר הכלכלי כדי לשמור על ההגמוניה שלה. מי שמביט רק על הלוח האזורי רואה טילים וכטב"מים במזרח התיכון; מי שמביט על שני הלוחות מבין שזהו המאבק על היכולת להשתחרר מהלפיתה הסינית על צוואר הכלכלה העולמית.

מי שמביט רק על הלוח האזורי – רואה טילים וכטב"מים במזרח התיכון; מי שמביט על שני הלוחות – מבין שזהו המאבק על היכולת להשתחרר מהלפיתה הסינית על צוואר הכלכלה העולמית

טראמפ ניצב במבחן חייו: האם הוא יכנס להיסטוריה כמנהיג שהציל את המערב מכניעה לחולשות, או כמי שהעדיף הישגים קצרי טווח על פני עתיד המזרח התיכון והדורות הבאים.

אמיר גל אור הוא מייסד ויו"ר קרנות אינפיניטי AI, נשיא לשכת המסחר ישראל-סין, מחבר הספר "לעבוד עם הסינים", מגיש הפודקאסט "זמן סין". מומחה לסין, לגאופוליטיקה, לטכנולוגיה ולהשתלטות ה-AI.