יושבת מלכי רוטנר, מול המצלמה בסדרה של אורי רוזנווקס ב"כאן 11", מלכויות של מטה", ומדברת בנועם.
מלכי היא אישה חרדית, חסידית, מאוד רהוטה, גם נאה וגם משכילה – היא אחת משלוש הנשים שמספרות בפרק השלישי של הסדרה "מלכויות של מטה" על נפלאות עולם הנישואין החרדי-חסידי.

בעולם החרדי, כך אנחנו למדים, מתחתנים, בדרך כלל, בגיל תשע עשרה. קודמת לכך תקופת אירוסין ארוכה (כנראה בגלל שבזמן האירוסין הנערות עדיין קטינות). מלכי, למשל, התארסה כשהיתה רק בת שבע עשרה.

בעולם החרדי, כך אנחנו למדים, מתחתנים, בדרך כלל, בגיל תשע עשרה. קודמת לכך תקופת אירוסין ארוכה (כנראה בגלל שבזמן האירוסין הנערות עדיין קטינות). מלכי, למשל, התארסה כשהיתה רק בת שבע עשרה

אני דוחקת את המחשבות על הילדה בת השבע עשרה שהייתי, ועל כמה לא הייתי בשלה למערכות יחסים ארוכות, שלא לומר נישואין, ומקשיבה.

"הייתי ילדה בת שבע עשרה"' מספרת מלכי. "איזו פריבילגיה זו שבגיל שבע עשרה אומרים לך, אנחנו עשינו את כל הבירורים, אנחנו עשינו את הבחירה הרציונאלית בשבילך" (מי שאומרים ועושים במקרים האלה, אלה כמובן ההורים).
ובאמת, מלכי התחתנה אחרי שההורים שלה בחרו בשבילה חתן.

"הייתי רק ילדה," היא מספרת עוד, "ילדה שהתפללה לבעל צדיק ותלמיד חכם".
אני מקשיבה למלכי ולאיך שהיא מגינה, בבטחון רב, על הדרך שבה מקובל בחסידות שלה להתארס ולהתחתן. "למה כשאנחנו עושים פעולות חשובות אחרות, כמו קניית בית", היא טוענת, "אנחנו פועלים ממניעים רציונאליים ואיש לא יתמה על כך, ובעצם באהבה אנחנו מתנהגים אחרת? הרי נישואין זה דבר הרבה יותר משמעותי מקניית בית…". מה גם, "היא מוסיפה, "שבבחירה הזו מעורב גם האדמו"ר. ההורים מתייעצים איתו והוא מאשר את הבחירה הזו, זאת אומרת שיש כאן גם תוקף של סמכות רוחנית".
"זה לא מודל שיכול להיות מוסבר בעולם ליברלי", מסכמת מלכי, "אבל חייבים להודות שהוא מודל מנצח".

באמת? אני כבר לא יכולה להתאפק מלכעוס, באמת מלכי, לכולן זה מודל מנצח? לכל הנשים שאת מכירה? לכל החברות שלך?
אני שואלת את עצמי אם את מדברת מתמימות.

"אבל חייבים להודות שהוא מודל מנצח", מסכמת מלכי. באמת? אני לא יכולה להתאפק מלכעוס, באמת מלכי, לכולן זה מודל מנצח? לכל הנשים שאת מכירה? לכל החברות שלך?

בפרק השלישי בסדרה "מלכויות של מטה" אנחנו שומעים ורואים שלוש נשים שמאוד מאושרות בנישואין שלהן. גם גיטי ויספלד, נשואה באושר כמובן, מספרת כמה זה טוב שאנחנו מתארסות בגיל כל כך צעיר, כי בגיל כזה אפשר להתאהב מיד, בחסות התום: "זוג חסידים מתארס מגיל מאוד מאוד צעיר, והגיל הזה מאפשר לו להתאהב מכלום, רק מלראות את התמונה עוד לפני הפגישות".
זוג אחר שיושב מול המצלמה ונשאל על האהבה ביניהם עונה:
"פשוט יש".
"אני מאחלת לכל הזוגות בעולם שתהיה להם אהבה כמו לי ולבעלי", אומרת האישה.

שלא תבינו, אני מאוד שמחה בשבילן, בשביל כל השלוש, ובשביל כל הנשים האחרות שחיות באושר ובשלווה, אני אפילו מקנאה קצת. אשריכן, צדיקות, זכיתן, אבל…
אתן באמת חושבות שאצל כולן הסיפור הוא כזה מושלם? שבחסות בת הקול, השדכנית, ההורים והאדמו"ר, אנחנו תמיד מקבלות את הזיווג הנכון שלנו, את הנשמה התאומה שלנו, ואנחנו חיות באהבה ובשלום
באמת?
מתי בפעם האחרונה דיברתן עם האחיות שלכן, החברות, או השכנות שלכן?
אני פונה אליך, מלכי.
קשה לי להאמין שאת באמת לא יודעת.

אתן באמת חושבות שאצל כולן הסיפור הוא כזה מושלם? שבחסות בת הקול, השדכנית, ההורים והאדמו"ר, אנחנו תמיד מקבלות את הזיווג הנכון שלנו, את הנשמה התאומה שלנו, ואנחנו חיות באהבה ובשלום. באמת?

כבר כמה שנים שאני מטפלת בגברים ובנשים בעולם החרדי, ליטאים מזרחים וחסידים, חלקם נטועים חזק בעולם הזה, חלקם עושים את דרכם באומץ החוצה וחלקם כבר בחוץ. כבר כמה שנים שאני מקשיבה לסיפורים שלהם וכשאני שומעת את מלכי וחברותיה, בסדרה, מהללות את מוסד הנישואין החרדי, אני לא יכולה שלא להיזכר.

אני נזכרת בציפורי, שהתחתנה גם היא עם תלמיד חכם ובעל ייחוס, כיאות למעמדה הרם של משפחתה בקהילה.
"הוא היה ממש עילוי, היא מספרת לי, ממש שפיץ…". למעשה הוא היה כזה עילוי שהיה מבלה בבית המדרש רוב שעות היממה, וכשהיה כבר מופיע בבית זה היה בשעות לא קבועות, ובדרך כלל מאוד מאוחר. ציפורי היתה מחכה לו בסבלנות. אישה צעירה, שמצאה את עצמה פתאום נשואה ובודדה, צמאה מאוד לקשר ולאינטימיות, לכל הדברים שחיי הנישואין היו אמורים להעניק לה. רק שבפועל היה לגמרי אחרת – כשבעלה הטרי היה מופיע, תמיד היה מסוגר וקר, כשכבר היה מדבר עם ציפורי עשה את זה בחוסר סבלנות וחשק. ציפורי חשקה את שפתיה.
אחרי כמה חודשים היחס הקר התחלף בהשפלות ובדיבור גס, וגם במיטה, נו, איך לומר, זה לא היה זה.

כשבעלה הטרי היה מופיע, תמיד היה מסוגר וקר. כשכבר דיבר איתה, עשה זאת בחוסר סבלנות וחשק. היא חשקה שפתים. אחרי כמה חודשים היחס הקר התחלף בהשפלות ובדיבור גס, וגם במיטה, נו, איך לומר, זה לא היה זה

בפרק המדובר, מסבירה לנו מדריכת הכלות, חני יעקובוביץ', על בת קול שיוצאת מהשמיים ארבעים יום לפני שאנחנו נולדים (או נוצרים) ועל ההצהרה של אותה בת קול גורלית – בן פלוני לבת פלוני.
הרי הקדוש ברוך הוא הפריד בינינו לפני שנולדנו, כך למדתי מחני, ובמעשה הנישואין אנחנו בעצם מתאחדות עם הנשמה התאומה שלנו.

בטח גם ציפורי שמעה את זה. אולי לכן לא סיפרה לאף אחד חודשים ארוכים על הסבל שלה, היא ניסתה להיות טובה יותר, להתפלל חזק יותר, לבשל מאכלים טעימים יותר, להיות מכילה וסבלנית, ומה לא. הרי הבחור תלמיד חכם הוא, וההורים שלה צידדו כל כך בנישואין האלה. רק שכלום לא עזר.
אחרי כמה חודשים לא יכלה ציפורי להכיל יותר את הסבל, היא אזרה אומץ ודיברה עם משפחתה. אחרי שנכשלו מלהניא אותה לעשות את 'המעשה הנמהר', ולמרות שלא תמכו בה כלל, הצליחה ציפורי לעשות את זה – ולהתגרש.

בטח גם ציפורי שמעה את זה. אולי לכן לא סיפרה לאף אחד חודשים ארוכים על הסבל שלה, היא ניסתה להיות טובה יותר, להתפלל חזק יותר, לבשל מאכלים טעימים יותר, להיות מכילה וסבלנית, ומה לא. רק שכלום לא עזר

כיום היא "שומעת שידוכים", הולכת לפגישות ומקווה להקים בית חדש, בקרוב.
במונחים של הקהילה שלה ציפורי כבר לא צעירה, היא בת עשרים ושש, עליה למהר. במונחים של הקהילה שלה היא גם נחשבת כבר כסחורה פגומה, וכמובן שהיא יוצאת למפגשים רק עם פגומים כמוה, גרושים או אלמנים.
"לפעמים", כך אמרה לי באחד המפגשים, "אני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות שהאדמו"ר עצמו אישר את השידוך שלי שהיה כזה גיהנום? הרי האדמו"ר שלנו אף פעם לא טועה. זה בוודאי שיעור שעלי ללמוד, רק שאיני יודעת, עדיין מהו".
אנחנו שותקות קצת.
אני לא יודעת לגבי האדמו"ר, אני אומרת לה לבסוף, אבל אני יודעת שאת אישה צעירה ואמיצה, אני יודעת כמה קשה היה לך לעשות לבד, וללא תמיכה, את מה שעשית. אני שמחה שהצלת את נפשך, ואני מקווה שבקרוב תמצאי בן זוג ממש ממש טוב, כי מגיע לך.
ממש מגיע לך.
"אני לא רוצה להישאר גרושה", לוחשת ציפורי ולמרות שהיא משפילה את עיניה אני רואה שממש, אבל ממש, מתחשק לה לבכות.

"לפעמים", כך אמרה לי באחד המפגשים, "אני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות שהאדמו"ר עצמו אישר את השידוך שלי שהיה כזה גיהנום? הרי האדמו"ר שלנו אף פעם לא טועה. זה בוודאי שיעור שעלי ללמוד

האם מלכי וחברותיה שבסדרה לא מכירות נשים כמו ציפורי? האם הן לא יודעות מה מעמדה של גרושה בקהילה שלהן, באיזה קשיים היא נתקלת, או שאולי זה קורה רק בקהילות אחרות, ואצלן לא?
אני תמהה.

אני נזכרת גם בלאה.
כמו ציפורי גם לאה התחתנה עם תלמיד חכם, שנתגלה כאדם מנוכר ואלים, וגם היא גרושה. ההבדל הוא שללאה יש ילד קטן ("הוא הציל אותי", אומרת לאה, "לא יכולתי לחשוב שיגדל באווירה כזו") וללאה יש גם משפחה תומכת.
למרות שאביה אדם מאוד מכובד בקהילה הוא גם אדם יוצא דופן ויחסית פתוח, ולכן כשסיפרה לו לאה על הסבל שהיא סובלת מבעלה תמך בה מיד ועזר לה להתגרש מהר ככל האפשר.
"הוא לא היה מכה אותי ממש", סיפרה לי פעם על הגרוש שלה, "אולי פעם או פעמיים ולא חזק. הוא בעיקר פגע בי נפשית. היחס המקטין שלו, המזלזל, והשפה שבה דיבר אלי, אני לא רגילה לזה. ניסיתי להתרגל, אבל לא הצלחתי…".
מזלך, אני אומרת לה, מזלך שלא התרגלת.

"הוא לא הכה אותי ממש", סיפרה לי פעם על הגרוש שלה, "אולי פעם או פעמיים ולא חזק. בעיקר פגע בי נפשית. היחס המקטין, המזלזל, והשפה שבה דיבר אלי, אני לא רגילה לזה. ניסיתי להתרגל, אבל לא הצלחתי". מזלך, אני אומרת לה, מזלך שלא התרגלת

גם לאה יודעת, טוב מאוד, מה מעמדה של גרושה בעולם החרדי ולכן היא לא מבזבזת זמן ויוצאת לפגישות במטרה לפגוש את בעלה השני. בגלל שהיא גרושה היא יכולה לצאת ליותר ממספר פגישות עם כל מועמד עד שתחליט, ולאור נסיונה בעבר, היא בהחלט מהססת.
"אני רוצה לספר לך על בחור אחד שפגשתי כבר פעמיים", היא אומרת לי באחת הפגישות, "הוא ממש מקסים. הוא עדין ומנומס, נעים לי איתו והוא מצחיק אותי רק ש…הוא לא שפיץ כמו החתנים של האחיות שלי והוא…"
הוא מה? אני שואלת
"הוא… מזרחי".
(הגזענות בעולם החרדי ראויה להתייחסות נרחבת, אבל לעת עתה אציין שזה עולם מאוד גזעני).

אני מבינה את ההתלבטות שלך, אני אומרת לה, אבל את כבר בעלת ניסיון. כבר התחתנת עם עילוי בתורה שהיה בעל נורא ואדם בלתי נסבל, מה זה מלמד אותך?
היא מסתכלת עלי ושותקת.
אמרת שצחקת עם הבחור שיצאת איתו לפגישה
"כן, צחקתי הרבה, בעצמי התפלאתי, כי אני לא צוחקת כל כך הרבה בזמן האחרון".
בעלך לשעבר הצחיק אותך פעם?
"את יודעת שלא".
ולגבי זה שהוא אינו עילוי שלומד כל היום בבית המדרש, סליחה על התמיהה החילונית, אבל לא עדיף בעל שלפעמים בא הביתה לפני שתיים עשרה בלילה? את לא רוצה לראות את בן זוגך לפעמים גם אחר הצהריים? את לא רוצה שיהיה חלק פעיל בחייך?
"תלוי מי הוא", היא אומרת
את צודקת, בהחלט תלוי מי הוא.

את לא רוצה לראות את בן זוגך לפעמים גם אחר הצהריים? את לא רוצה שיהיה חלק פעיל בחייך? "תלוי מי הוא", היא אומרת. את צודקת, בהחלט תלוי מי הוא

תראי, אני אומרת לה עוד, אני מבינה שההורים שלך עשו ככל יכולתם למצוא לך חתן ראוי, והם באמת מצאו לך חתן משובח, לפי הבנתם. משפחה טובה, עילוי בתורה, הכל. אבל תחשבי רגע, האם הקריטריונים האלה מבטיחים באמת בן זוג טוב? את כבר יודעת שכל רשימת המעלות הזו לא מבטיחה כלום בעצם. האם ההורים שלך בדקו אם אותו אדם מסוגל לתקשורת נעימה וטובה, האם הוא יודע להקשיב, האם הוא נדיב, האם הוא עדין?
"הם עשו כמיטב יכולתם", היא משפילה את עיניה.
אני יודעת, אני אומרת לה, אני יודעת שהם כיוונו לטוב ואני גם יודעת שאביך אדם מאוד מיוחד, אבל את, את כבר אחרת, את יודעת מה זו שפה רגשית, את שילמת את המחיר על העדרה, ועכשיו, כשאת בוחרת שוב, תחשבי את מה חשוב בשבילך בבן זוג, לא לאחיות שלך, לא להורים שלך, לך.
"הייתי רוצה אדם שאוכל לשאת אליו את עיני", היא אומרת אחרי שתיקה קצרה.
מלמטה למעלה? אני שואלת אותה
"כן", היא מחייכת
אבל למה, אני ממשיכה, את אישה כל כך מיוחדת ואמיצה, לא היית רוצה אדם שתוכלו להסתכל אחד על השני באותו גובה, לתוך העיניים? לא היית רוצה אדם שילמד ממך כפי שאת לומדת ממנו? למה לא בעצם?
אנחנו שותקות עוד קצת.
"את באמת חושבת שאני מיוחדת?", היא שואלת פתאום, מאוד בשקט.
אני בטוחה, אני אומרת לה, ואל תשכחי אמיצה, את גם אמיצה.

את כבר יודעת שרשימת המעלות הזו לא מבטיחה כלום בעצם. האם הוריך בדקו אם הוא מסוגל לתקשורת נעימה וטובה, האם הוא יודע להקשיב, האם הוא נדיב, האם הוא עדין? "הם עשו כמיטב יכולתם", היא משפילה את עיניה

בסופו של סיפור, ואחרי עוד כמה פגישות, התחתנה לאה עם הבחור שהצחיק אותה. לא מזמן היא כתבה לי שילדה, וכתבה עוד שהיא מאושרת בנישואיה, ממש מאושרת.
אני שמחה בשבילה כל כך, באמת מגיע לה, ואני גם יודעת שיש עוד הרבה נשים ששידוכן הטוב, שזכה לברכה אדמורית או הורית, מביא להן רק סבל.
גם מלכי וחברותיה יודעות את זה.

לא פעם ולא פעמיים שמעתי ממטופלות איך חוו את הפעם הראשונה שבה איבדו את בתוליהן כאונס, לא פעם שמעתי שגם ההמשך לא היה כל כך שונה. אז מכיוון שאיני אדם חרדי איני יכולה להסתפק בטענה שיש דברים שאיני מבינה ובכל זאת טמונה בהם חוכמה רבה, אמת ומשמעות.

לא פעם שמעתי ממטופלות איך חוו את הפעם הראשונה שבה איבדו את בתוליהן כאונס, לא פעם שמעתי שגם ההמשך לא היה כל כך שונה. אז מכיוון שאיני אדם חרדי איני יכולה להסתפק בטענה שיש דברים שאיני מבינה

אני יכולה להבין שלמלכי וחברותיה יש אינטרס כלשהו להציג את מודל הנישואין כמוצלח כל כך בעולמן, אולם אני תמהה על יוצר הסדרה, אורי רוזנווקס, שלא טרח לשמוע גם קולות אחרים בעולם החרדי-חסידי שאותו חקר
יש לי הרגשה שהיה מוצא קולות שכאלה
למה לא שמענו גם אותם בסדרה?
הקולות המושתקים האלה, כך הייתי אומרת לאותו יוצר לו היינו נפגשים ומדברים, צעקו לי באוזניים כל כך חזק, במהלך הצפייה בסדרה שלך, עד אשר הייתי מוכרחה לכתוב את אשר כתבתי

למען לא יהיו אותם קולות מושתקים שוב
ושוב ושוב.

*סיפורי הקליניקה אינם חושפים מטופלים אמיתים, אלה קטעים שחיברתי כאילוסטרציה למקרים ושיחות טיפוליות

נטלי פיק היא בוגרת לימודי משחק בסמינר הקיבוצים, בוגרת תיאטרון תנועה בפריז, ולימודי פילוסופיה והיסטוריה של ימי הבינים. את הרומן הראשון שלה "מלכת הממטרות" פירסמה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עבדה כמספרת סיפורים ומטפלת בתנועה בילדים אוטיסטים. ב2018 הוסמכה כמורה להאתה יוגה קלאסית. למדה באקדמיה להיפנוזה קלינית באוסטרליה. בעלת קליניקה לטיפול רגשי בעזרת דמיון מודרך ויוגה