שוו בנפשכם את הכותרת הבאה בעיתון: "התרגיל הדרמטי של האנס – מצא את המפתח מתחת לעציץ ופרץ לביתה של צעירה". או: "המשפחה התרשלה והשאירה את האוטו פתוח, הגנבים ניצלו את הפרצה". או, לחלופין: "השוד האלים שהיה יכול להימנע, לו רק הקשישה הייתה טורחת לסגור את התריס".

ברור שהייתם מתקוממים. הקורבן אינו הפושע, השודד אינו מקבל נקודות זכות על ניצול הפרצה וההזדמנות לבזוז, ותריס פתוח אינו אמור להוות "פרצה לגנב" – לא בעולם תקין ונורמטיבי לפחות.

אבל כשהדברים מגיעים לפוליטיקה ולמשכן הכנסת, נדמה שהנורמות נגמרו. לא רק אצל חברי הכנסת עצמם, שלפחות חציים טובלים ושרץ בידם ומוכנים להסכין לכל התנהלות בלתי תקינה כדי לאפשר לממשלה לשרוד – אלא גם בקרב חלק מהעיתונאים שמסקרים אותם.

קשה היה לפספס את ההתפעלות מתחת לשפמם של עיתונאים אתמול, אחרי ליל שימורים שבו הקואליציה רימתה את אזרחי ישראל וחגגה את ה"ניצחון" כאילו הביסה את האויב האיראני לפחות

קשה היה לפספס את ההתפעלות מתחת לשפמם של עיתונאים אתמול (שני) בבוקר, אחרי ליל שימורים שבו הקואליציה רימתה את אזרחי ישראל וחגגה את ה"ניצחון" כאילו הביסה את האויב האיראני לפחות.

בזמן שהטייסים חגים כבר חודש מעל שמי טהרן, החיילים מחרפים את נפשם בלבנון, תושבי הצפון ספונים במקלטים, ובמרכז מלקקים את פצעי החרדה המתעצמת – גנבה (כך ממש) הקואליציה 800 מיליון שקלים מתקציב המדינה והעבירה לחרדים בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת והממשלה, בצעד שאינו רק מפוקפק מבחינה חוקית, אלא גם מעיד על תפיסה מעוותת מן היסוד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וחברי קואליציה חוגגים את העברת תקציב המדינה לשנת 2026 במליאת הכנסת, 30 במרץ 2026 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

והעיתונאים? חלקם מתפעלים מהתעוזה המקיאווליסטית של הקואליציה לצד ה"עליבות" של ילדי הכאפות מהאופוזיציה, שלרגע נפלה בפח. איזו השפלה מפוארת! גנבו להם את ארוחת הצוהריים ודחפו אותם ללוקר – ובמקום שנתקומם על כך, אנחנו עומדים ונקרעים מצחוק.

הגזירה השווה בין המעוול לקורבן נצנצה מבין השורות של הכותרות והציוצים של בכירי העיתונאים הפוליטיים. הרי הם, כמובן, מעולם לא נפלו בפח של שלטון מושחת ושקרני ולא הדהדו את גוזמאותיו כאילו היו אמת בדוקה. הם תמיד ערניים לכל ספין ותרגיל של האוריכים והחפצים, הטופזים והיאירים – ולא יושפלו לעולם. רק האופוזיציה החבוטה מורכבת משנוזלים פראיירים שמפשלים בענק.

בולט מכולם היה מיכאל שמש, הכתב הפוליטי המוכשר של "כאן 11". משום מה, תרגילים מסריחים ומושחתים מלהיבים אותו ומלהיטים את דמיונו.

שמש פרסם תמונה של אריה דרעי ובצלאל סמוטריץ' חוגגים באושר, בליווי הכותרת "דרעי וסמוטריץ' אחרי התרגיל לאופוזיציה" – מבלי לציין שה"תרגיל" הזה שדד את הכסף שלנו

שמש פרסם תמונה של אריה דרעי ובצלאל סמוטריץ' חוגגים באושר, בליווי הכותרת "דרעי וסמוטריץ' אחרי התרגיל לאופוזיציה" – מבלי לציין, חלילה, שה"תרגיל" הזה שדד את הכסף שלנו: של המפונים מהצפון, של הלוחמים במילואים, של המשפחות שקורסות תחת עול המלחמה שנמשכת שלוש שנים, וכמובן גם את כספם של עיתונאי התאגיד.

"שתבינו את הטירוף", צייץ בריגשה, "109 (!) ח"כים תמכו באחת ההסתייגויות לתוספת התקציבית לחינוך החרדי ולמוסדות פטור. 0 מתנגדים! ואוו". זהו כמובן ציוץ נכון עובדתית, אך הוא משולל הקשר רלוונטי, שמבהיר כי הטעות מקורה במעשה רמיה המנוגד לכל נורמה שלטונית תקינה.

תרגיל לילי מטורף של הקואליציה: דחפה לאישור העברת מאות מיליונים לחינוך החרדי ולמוסדות הפטור בתמיכת!! אצבעות חברי האופוזיציה.

משך דקות ארוכות ישבו חברי האופוזיציה והצביעו יחד! עם הקואליציה ברוב של 100+ ח"כים עד שהח"כים הערבים שמו לב והעירו את יתר חבר האופוזיציה

גורמים בכנסת:… pic.twitter.com/y5qqYX5ZpB

— מיכאל שמש Michael Shemesh (@shemeshmicha) March 29, 2026

"תרגיל לילי מטורף של הקואליציה", הצהיר בהתלהבות בציוץ אחר, "דחפה לאישור מאות מיליונים לחינוך החרדי ולמוסדות הפטור בתמיכת!! אצבעות חברי האופוזיציה. גורמים בכנסת: האופוזיציה נרדמה לגמרי". אף מילה של בוז או ביקורת על הרמאים, השודדים לאור ירח – אלה שרומסים נורמה בת עשרות שנים כדי לשחד את מי שאינו משרת.

חגיגות השודד וצהלת הקורבן

אבל שמש ו"כאן 11" לא לבד, כמובן. גם "חדשות 12" חגגה: "המחטף שהרדים את האופוזיציה – שהצביעה בטעות בעד העברת כספים לחרדים: 'לא היה דבר כזה בתולדות הכנסת'". מה אתם אומרים, באמת? מעניין למה "לא היה דבר כזה" עד היום. בטוח בגלל שהאופוזיציה הגזימה במינון כדורי השינה.

גם כתבי "חדשות 12" מיהרו לגזור גזירה שווה, אם כי לפחות טרחו להצביע על האשם: "סיכום המחטף הלילה", כתבה דפנה ליאל ב־X, "הקואליציה – גנבים בלילה… האופוזיציה – רשלנית ועצלנית".

ובאמת, מעניין לשאול שאלה עיתונאית: מה חשוב יותר – ההשתנה הצופית של יותר ממחצית נבחרי הציבור על הייעוץ המשפטי (כלומר על החוק, הנורמות, הפסיקה והמוסר), או העובדה שיאיר לפיד נפל בפח?

גם ליולן כהן היה חשוב יותר לסקול את הליימעכים במקום את השודדים: "אל תשאלו איך האופוזיציה נרדמה בשמירה, תשאלו איפה המנהיג שלה. כשיו"ר האופוזיציה יאיר לפיד מדורג בתחתית רשימת הנוכחות מתחילת המושב הוא לא מנהיג – הוא אורח לרגע".

היו גם צדיקים בסדום. יובל שגב, כתב הכנסת של "ערוץ 13", הקפיד להדגיש: "מחטף חסר תקדים של הקואליציה […] הסתייגויות שהכניסו חברי הכנסת החרדים אושרו במפתיע […] כסף שהייעוץ המשפטי חסם והתנגד לו בתוקף. המהלך נעשה מאחורי גבה של היועצת המשפטית של הכנסת".

הפרשנית הפוליטית של "חדשות 12" דפנה ליאל מדווחת על "המחטף" בתקציב המדינה, 30 במרץ 2026 (צילום: חדשות 12, צילום מסך)

ובאמת, מעניין לשאול שאלה עיתונאית: מה חשוב יותר – ההשתנה הצופית של יותר ממחצית נבחרי הציבור על הייעוץ המשפטי (כלומר על החוק, הנורמות, הפסיקה והמוסר), או העובדה שיאיר לפיד נפל בפח?

פעם התשובה לשאלה הזו הייתה ברורה: עיתונות אחראית צריכה להבליט את הכשל הנורמטיבי, כחלק משאיפתה (הנאיבית והמוצדקת) ל"תיקון עולם". העיתונאים שיושבים בכנסת צריכים להלבין את פניהם של השודדים והחמסנים שמנצלים את המנדט שקיבלו מהציבור כדי לזרוע כאוס – לא להלל את תחכומם הקרימינלי.

אלא שהתרבות העיתונאית כיום צועדת עקב בצד אגודל עם רוח התקופה, המתבוננת במשחק הפוליטי כמרוץ סוסים בלבד. הרעיון הוא לאתר ולהעצים את מי ש"ניצח" בקרב אגרופים את יריבו, וככל שהניצחון הושג באלימות גדולה יותר (קללות, חרמות, שקרים, עבירות על החוק, הוצאה מחדר ועדה בכנסת וכדומה) – כך ה"עימות" נתפס כגדול יותר.

העיתונאים שיושבים בכנסת צריכים להלבין את פניהם של השודדים והחמסנים שמנצלים את המנדט שקיבלו מהציבור כדי לזרוע כאוס – לא להלל את תחכומם הקרימינלי

עימות הוא, לכאורה, קרב בין שווים: המוחים בקפלן מול השוטרים שמכים בהם, חברי ועדת החוקה מול היו"ר שמוציא אותם, ראש הממשלה מול התובעים בבית המשפט, העובדים של שרה נתניהו מול הבוסית שמתעמרת בהם, וכן הלאה. אנחנו לא שופטים, רק מציגים "מציאות".

יצחק גולדקנופף במליאת הכנסת בהצבעה על התקציב לשנת 2026, 30 במרץ 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אז מה היה לנו בלילה שבין ראשון לשני בכנסת? קואליציה המורכבת מרוב חברי הכנסת ביצעה מחטף, שבמסגרתו בזזה מהקופה הציבורית כמעט מיליארד שקל – כספים שיכלו לשמש למיגוניות, למרכזי חוסן או למטרות רווחה וחינוך – כדי לשחד את חברי הכנסת החרדים, המייצגים ציבור שאינו תורם למאמץ המלחמתי. כל זאת ללא אישור משפטי ותוך ביצוע מעשה רמיה המנוגד לכל נורמה מקובלת בכנסת.

או כפי שאולי יגדירו זאת עיתונאים: "הקואליציה הנחיתה מכה אנושה לאופוזיציה, שנרדמה בשמירה".