עד שנת 2010, לרינץ מסארוש היה מתקין גז פשוט ולא מוכר מהעיירה פלצ'וט שבהונגריה. נטול יכולות עסקיות יוצאות דופן וללא כריזמה מיוחדת, הוא נאבק שנה אחר שנה כדי להחזיק את העסק הקטן שלו בחיים, חרף הפסדים כבדים.
אלא שמאותה שנה התרחש מהפך שאיש לא ציפה לו. משום מקום, הונו התרחב כמעט בבת אחת לכל כיוון אפשרי. מסארוש השתלט על חברות בנייה, אנרגיה, תיירות, בנקאות, חקלאות ותקשורת. בתוך שנים ספורות בלבד הוא הפך מדמות אנונימית לאיש שיש לו נגיעה כמעט בכל ענף אסטרטגי בהונגריה, ובתוך פחות מעשור כבר היה לאיש העשיר ביותר במדינה.
זה היה יכול להירשם כאחד מסיפורי ההצלחה המדהימים של איש עסקים בעולם – מהסוג שקוראים רק בדרמות דמיוניות. אלא שבהונגריה הצלחתו של מסארוש לא נתפסה כסיפור הצלחה, אלא יוחסה בעיקר לעובדה שפלצ'וט היה גם כפר ילדותו של ויקטור אורבן. אורבן ומסארוש לא רק גדלו באותו כפר, אלא גם היו חברי ילדות קרובים.
בשורה התחתונה, סוד עושרו של מסארוש לא היה בחדשנות טכנולוגית או ביעילות עסקית יוצאת דופן, אלא בגישה כמעט בלעדית לחוזים ממשלתיים תחת ממשלתו של אורבן
בשורה התחתונה, סוד עושרו של מסארוש לא היה בחדשנות טכנולוגית או ביעילות עסקית יוצאת דופן, אלא בגישה כמעט בלעדית לחוזים ממשלתיים תחת ממשלתו של אורבן – אותה ממשלה שנבחרה "במקרה" בדיוק באותה שנה שבה פרץ מסארוש. מסארוש אף לא טרח להסתיר כי הצלחתו נבעה במידה רבה מהקשר האישי עם חברו מפלצ'וט.
מכונת המקורבים: קפיטליזם בגרסת הנאמנות
סיפורו של מסארוש הוא רק קצה הקרחון של שיטה מושחתת ומתוכננת בקפידה של אורבן. בין השאר התבססה השיטה על מהלך המכונה "ג'רימנדרינג" – שרטוט מחדש של גבולות מחוזות הבחירה בהונגריה, באופן שמבטיח לממשלתו רוב בפרלמנט גם ללא רוב מוחלט בקלפי.
הנדסת הבחירות הזו, לצד השתלטות על בית המשפט החוקתי ומילוי המוסדות בנאמנים פוליטיים, יצרה סביבה שבה אין עוד בלמים ואיזונים. וכשאין בלמים פוליטיים, הכלכלה הופכת למגרש המשחקים הפרטי של השלטון.
כל אלה אפשרו לאורבן לבנות את "מערכת שיתוף הפעולה הלאומי". תחת הכותרת הזו הוקמה רשת של קפיטליזם מקורבים. בהיעדר שומרי סף, היה קל להחליף תחרות חופשית בנאמנות אישית. בשיטה הזו הצליחו כארבעה אנשי עסקים המקורבים לאורבן לזכות בכ־5% מכלל חוזי הרכש הציבורי במדינה, כאשר היקף החוזים שקיבלו היה בממוצע גדול פי 13 מזה של מתחריהם.
האירוניה הבולטת היא שמי שמימן את פירוק הדמוקרטיה ההונגרית היה האיחוד האירופי. כ־60% מהפרויקטים שבהם זכו מקורביו של אורבן מומנו מכספי סובסידיות של האיחוד. במקום שהכסף יושקע בתשתיות שיגבירו את הפריון הלאומי, הוא שימש לביצור כוחה של האוליגרכיה החדשה.
האירוניה הבולטת היא שמי שמימן את פירוק הדמוקרטיה ההונגרית היה האיחוד האירופי. כ־60% מהפרויקטים שבהם זכו מקורביו של אורבן מומנו מכספי סובסידיות של האיחוד
התוצאה הכלכלית הייתה הרסנית: חברות יעילות וחדשניות נדחקו מהשוק על ידי חברות מקורבות ופחות יעילות, מה שהוביל לירידה בפריון הלאומי ולפגיעה בצמיחה הכלכלית ארוכת הטווח.
הריקבון בשירותי הציבור: בתי חולים ללא רופאים
בזמן שהמיליארדים זרמו לכיסיהם של מקורבי אורבן, השירותים הציבוריים שעליהם נשענת הרווחה האזרחית התדרדרו. מערכת הבריאות ההונגרית הפכה לסמל להזנחה: רשימות ההמתנה לניתוחים בסיסיים התארכו עד לשבע שנים. בבתי חולים רבים בבודפשט עמדו מחלקות שלמות ריקות – לא בהכרח בשל מחסור בציוד, אלא בשל מחסור ברופאים ואחיות שיפעילו אותן.
גם מערכת החינוך לא נותרה חסינה. הממשלה השתלטה פוליטית על האוניברסיטאות, קיצצה בתקציבי מחקר ויצרה מחסור חריף במורי מדעים ומתמטיקה. השילוב של שחיקה בחופש הביטוי, שכר נמוך וקריסת שירותי הבריאות הוביל לבריחת מוחות רחבת היקף.
מאז 2010 עזבו את הונגריה יותר מ־367 אלף אזרחים. מרביתם בגילאי עבודה צעירים: כ־85% מתחת לגיל 40 וכ־33% בעלי תואר אקדמי. הם עזבו מדינה שבה עתידו של האזרח נקבע לפי קרבתו לשלטון, ולא לפי כישוריו.
פופוליזם יקר: כשהחשבון מגיע לאזרח
אורבן הבין שכדי לשמר את שלטונו הוא זקוק לשקט תעשייתי. לקראת בחירות 2022, למשל, חילקה ממשלתו מענקים נדיבים והטבות מס במטרה לחזק את תמיכת הציבור.
כאשר מחירי האנרגיה והמזון עלו, ניסה אורבן לבלום את השוק באמצעות תקרות מחיר מלאכותיות. התוצאה הייתה מחסור במוצרי יסוד כמו שמן וסוכר
הזרמת הכספים הזו, יחד עם כשלים מבניים, הובילה לאינפלציה חריפה, שהגיעה לשיא של 26.2% בינואר 2023 – הגבוהה ביותר באיחוד האירופי. מחירי המזון זינקו ב־42.6%, והשכר הריאלי נשחק ב־14%. כאשר מחירי האנרגיה והמזון עלו, ניסה אורבן לבלום את השוק באמצעות תקרות מחיר מלאכותיות. התוצאה הייתה מחסור במוצרי יסוד כמו שמן וסוכר, ולעיתים אף מדפים ריקים בסופרמרקטים.
סוף עידן: הירושה המרה של אורבן
אורבן הותיר אחריו כלכלה במצב קשה. במקום להוביל את מזרח אירופה, הונגריה נשרכה בתקופתו מאחורי שכנותיה. פולין, צ'כיה ואפילו רומניה עקפו אותה במדדי רמת חיים ושכר. הממשלה החדשה יורשת חובות כבדים, אינפלציה מתמשכת ותשתיות אנושיות פגועות.
סיפורו של אורבן הוא תמרור אזהרה לכלכלה העולמית. הוא מוכיח כי פגיעה בדמוקרטיה אינה רק סוגיה אידיאולוגית של זכויות אדם, אלא מהלך כלכלי הרסני. כאשר מפרקים את שומרי הסף, מעוותים את שיטת הבחירות כדי למנוע תחרות, ומחליפים את השוק החופשי בחברות של מקורבים – מי שמשלמים את המחיר הם האזרחים הפשוטים, אלה שאין להם חבר ילדות בכיסא ראש הממשלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם