בסוף השבוע הודיע דובר צה"ל כי חיל האוויר תקף יותר מ־50 מטרות בלבנון. מה שלא נאמר הוא שכל המטרות הותקפו בתוך הקו שקבעה ישראל, ואף אחת מהן לא הותקפה מצפון לליטני. כלומר, ישראל ממשיכה להקפיד על הריסון שנגזר עליה על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ב־16 באפריל השנה.

בשבוע האחרון נפוצו שמועות על פגישה צפויה של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם הנשיא הלבנוני ג'וזף עאון בארה"ב.

חיזוק לשמועות הללו ניתן במהלך משפטו של נתניהו בשבוע שעבר. פרקליטו, עו"ד עמית חדד, הודיע לשופטים במהלך הדיונים כי קיימת אפשרות שראש הממשלה יצטרך להיעדר מהארץ בשל ביקור מדיני בארה"ב. רשת "אל־מיאדין" הלבנונית דיווחה כי הפגישה מתוכננת ל־11 במאי, כלומר ביום שני הבא.

אם ניכנס לרגע לנעליו של עאון, אפשר בהחלט להבין את מצבו. הוא מבין כי פגישה ישירה, היסטורית, עם ראש ממשלה ישראלי היא אירוע מכונן, והוא לא רוצה לצאת מהפגישה הזו עם לחיצת יד בלבד

ממשלת לבנון הרשמית עדיין לא השיבה להזמנה האמריקאית. הנשיא עאון, שנתון למסכת לחצים אדירה לנוכח הפסקת האש שלא ממש מחזיקה בדרום לבנון, חושש מאוד. הוא קשוב היטב לקולות בתוך לבנון, ומבין שהוא לא יכול לצאת לוושינגטון רק כדי לרצות את טראמפ, אף שכסף אמריקאי הוא זה שמשלם חלק ממשכורות צבא לבנון.

אם ניכנס לרגע לנעליו של עאון, אפשר בהחלט להבין את מצבו. הוא מבין כי פגישה ישירה, היסטורית, עם ראש ממשלה ישראלי היא אירוע מכונן, והוא לא רוצה לצאת מהפגישה הזו עם לחיצת יד בלבד.

נשיא לבנון ג'וזף עאון בביירות, 21 במאי 2025 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

הנשיא הלבנוני יודע היטב שכאשר יחזור ללבנון, הוא יואשם מייד, על ידי חלקים במדינה, בבגידה ובהעדפת האינטרס האישי שלו, ואולי של העדה הנוצרית, על פני האינטרס של המדינה הלבנונית.

החשש של עאון הוא כי הלגיטימציה שלו, שגם כך מאותגרת, תישחק, והוא עדיין יישאר ללא הישג מדיני משמעותי שיוכל להציג כהתקדמות. כלומר, עאון לא מוכן לצאת לוושינגטון ללא הישג מובטח ביד, עוד לפני שישיב בחיוב להזמנה לפגישה.

הישג כזה מבחינת ממשלת לבנון יכול להיות הבטחה ישראלית לנסיגה מחלקים בדרום לבנון, או התחייבות להפסקת אש מוחלטת. את שתי ההתחייבויות הללו ראש הממשלה נתניהו לא יכול, וסביר להניח שגם לא רוצה, לתת בשלב הזה, כל שכן כשהוא נתון לביקורת נוקבת מצד תושבי הצפון.

הביקורת על מערכת הביטחון בעניין הזה מוצדקת: איום הרחפנים מונחי הסיב מוכר כבר יותר משנתיים, ולא ניתן לו מענה מוקדם

המצב הזה מחזיר את שני הצדדים לנקודת ההתחלה: חזבאללה, בעצם המשך הלחימה שלו בדרום לבנון, מצליח לסכל את הפגישה הזו ולהעמיק את הטריז בין ממשלת לבנון לממשלת ישראל, אף שלשני הצדדים יש אינטרס משותף להתקדם קדימה, ומהר.

התקשורת הלבנונית גועשת בימים האחרונים סביב המצב הזה. ערוצי הטלוויזיה מרבים לערוך עימותים בין תומכי חזבאללה לתומכי הממשלה, בדרך כלל בין דובר שיעי לדובר נוצרי. אחד העימותים הללו גלש בשבוע שעבר אפילו להשלכת חפצים ובהמשך לחילופי מהלומות בין הצדדים, כשהמגישה נותרה המומה ואנשי הצוות הפרידו בין הניצים.

גברים רוכבים על קטנוע ומניפים דגל של חזבאללה בדאחייה, ביירות, לבנון, 25 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

לצורך ההגינות צריך לומר שמי שיצא מכליו והחל את הקטטה הוא הדובר השיעי, מה שמעיד אולי על הלחץ הרב שבו נמצאת העדה הגדולה בלבנון בשבועות האחרונים.

בצר לו, חזבאללה מנסה לנצל יתרונות טקטיים. רחפני הנפץ מונחי הסיב האופטי הם האופציה המועדפת בימים האחרונים. חזבאללה הבין שישראל פיתחה מענה מתקדם מאוד למל"טי הנפץ ולרחפנים האלחוטיים, ולכן עבר לרחפני סיב. עד עכשיו, מבחינתו, מדובר בהצלחה.

בישראל מתקשים להתמודד עם האיום הזה משום שאין לו חתימה אלקטרונית, מה שמקשה על איתור מוקדם שלו. גורם בכיר ששוחח השבוע עם זמן ישראל סיפר שהיחידות הטכנולוגיות בצה"ל ובמשרד הביטחון נמצאות במרוץ לפיתוח פתרון הגנתי, כולל פנייה לחברות סטארט־אפ בארץ ובעולם.

עכשיו האומץ, היצירתיות, המנהיגות והיוזמה – כל מה שדורש הדרג המדיני מצה"ל – צריכים לעבור משדה הקרב לשולחן המו"מ

ללא ספק, ישראל נמצאת כאן בעמדת נחיתות. מדובר באמצעי לחימה קטן ולא מתוחכם, אבל עדיין קטלני מאוד, וכזה שמצליח לעקוף את היתרון הטכנולוגי של צה"ל. הביקורת על מערכת הביטחון בעניין הזה מוצדקת: איום הרחפנים מונחי הסיב מוכר כבר יותר משנתיים, ולא ניתן לו מענה מוקדם.

ועדיין, למרות הפער המבצעי בהתמודדות עם הרחפנים, צה"ל ממשיך לתמרן בלבנון כאשר האופק המדיני לוט בערפל. זה מצב מסוכן: כוחות סטטיים הם מטרה נוחה, והציבור הישראלי, אחרי שנתיים וחצי של לחימה, שחוק, עייף ומתקשה לקבל הודעות על חללים.

צה"ל תוקף בבינת ג'בייל בדרום לבנון, כפי שזה נראה מהצד הישראלי, 29 באפריל 2026 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

זה המשך ישיר לדברים של גורם צבאי בכיר מאוד לפני כחודש, כי צה"ל עמד בכל המשימות והגיעה העת לרגל מדינית מסיימת. עכשיו האומץ, היצירתיות, המנהיגות והיוזמה – כל מה שדורש הדרג המדיני מצה"ל – צריכים לעבור משדה הקרב לשולחן המשא ומתן.