לרגל יום ירושלים, המיוחדת והמסוכסכת בערים, אבקש להעלות על נס אי של שפיות – הסניף המקומי של ימק"א הבינלאומית (YOUNG MEN'S CHRISTIAN ASSOCIATION – אגודת הגברים הנוצרים הצעירים).

כשחנך את המקום ב-1933 הלורד אדמונד אלנבי, הגנרל הבריטי שהוביל את כיבוש ירושלים מידי העות'מנים בשנת 1917, הכריז:

"מקום זה – השלום שורר בו; יריבות מדינית ודתית תישכח; אחדות בין עמים תטופח ותפותח".

דבריו הונצחו על לוח מקרמיקה ארמנית בשלוש שפות – עברית מימין, ערבית משמאל, ובתווך אנגלית – והם מקבלים את פני הנכנסים למתחם.

כשהלורד אלנבי חנך את ימק"א בירושלים ב-1933, הוא הכריז: "מקום זה – השלום שורר בו; יריבות מדינית ודתית תישכח; אחדות בין עמים תטופח ותפותח". דבריו הונצחו על לוח מקרמיקה ארמנית בשלוש שפות

אילו אלנבי היה נקלע למרכז הספורט של ימק"א בזמן אזעקה, הוא היה רואה כיצד תקוותו מתגשמת. במרחב המוגן שהינו בצוותא יהודים וערבים, מוסלמים ונוצרים, דתיים וחילוניים, דיפלומטים ותיירים, כולם חולקים שאיפה לגוף בריא, כולם מחכים לשמוע ש"האירוע הסתיים".

גם ב"גן השלום", שפועל במבנה ההיסטורי, שומעים שלוש שפות מפי הגננות והפעוטות. ילדים שזוכים לחינוך כזה לא רואים את דוברי השפה האחרת כאויב, בעיקר כי הוריהם – ביניהם עוטות חיג'אב וחובשי כיפות סרוגות – מבינים שחייבים לחיות ביחד. לא ביריבות, אדנות או תחרות, לא כנותני שירות ומקבליו, אלא כשותפים שווים.

כך, אפשר לראות שתי נשים חולקות מסלול בבריכה. אחת, אין לדעת בת איזו דת, מכוסה בגד ים צנוע, ושכנתה מכוסה קעקועים. אשר לצוות – כאשר המנכ"ל יהודי, יו"ר ההנהלה הוא ערבי, ולהפך. המנכ"ל הנוכחי הוא נוצרי מחיפה, קדמה לו מוסלמית מירושלים, ולפניה ניהל את המקום יהודי, אף הוא ירושלמי.

היחס המכבד מתבטא גם בימי הסגירה: ליהודים – יום העצמאות ויום כיפור, עיד אל-פיטר ועיד אל-אדחא למוסלמים, ולמנויים ולעובדים הנוצרים – פסחא וחג המולד.

המקום הוקם בידי נוצרים, וטבעי שיש יותר סמלים נוצרים בעיטורי הבניין, אך בוניו הקפידו שכולם ירגישו בו בנוח. הם נמנעו מעודף צלבים, בחדר התפילה יש תנ"ך, ברית חדשה וקוראן, ובחזית הבניין חרוטים באבן פסוקים משלושה ספרי הקודש. לאחרונה שמעתי שתקרת העץ במבואה הובאה מבית כנסת מדמשק, ורק אז שמתי לב שהמשולשים מייצרים מגיני דוד.

ילדי "גן השלום" לא רואים את דוברי השפה האחרת כאויב, בעיקר כי הוריהם – בהם עוטות חיג'אב וחובשי כיפות סרוגות – מבינים שחייבים לחיות ביחד. לא ביריבות, אדנות או תחרות, לא כנותני שירות ומקבליו – כשותפים

לאורך השנים, אלפים רבים נחשפו לכל אלו, ובהם המאזינים לקונצרטים באודיטוריום, שיושבים בכיסאות המקוריים מתחת לגופי תאורה מאז, והמוני ילדים ירושלמים שלמדו לשחות בבריכה הפנימית המחוממת הראשונה בעיר.

לפני כעשור נפתח בצמוד מרכז ספורט חדש. השיש והזכוכית חפים מסמלים, והמקום מסתפק בעץ חג מולד מפלסטיק ושרשרת אורות, חנוכייה, ומעט קישוטי רמדאן. השנה, בשל סמיכות המועדים, עיטור של סהר וכוכב עדיין עמד במבואה כאשר הוחל באיסוף חמץ עבור קהילות נזקקות.

אם מכל הנ"ל עולה תמונה של אידיליה – מתבקש לדייק. אני שומעת לא מעט "תראי כמה בני דודים יש בג'קוזי", כאילו ממילות הקוד לא ברור שמדובר בערבים ועדיף שלא יהיו שם. הדעת נותנת שהערות מקבילות מושמעות גם מנגד.

לכן נמנעים משיחות על נושאים קשים, אלא מאחלים הצלחה לבת שלמדה רפואה בחו"ל לקראת בחינת ההסמכה בארץ (היא עברה!) משתתפים בצער על פטירת האב, ומתעצבנים ביחד על שיעור התעמלות שבוטל. מדובר במפגש בגובה העיניים, לא מתוך אידיאולוגיה אלא בטבעיות, כיאה לאנשים שחולקים זמן ומקום, וחייהם שלובים אלו באלו.

השיש והזכוכית חפים מסמלים, והמקום מסתפק בעץ חג מולד מפלסטיק ושרשרת אורות, חנוכייה ומעט קישוטי רמדאן. השנה, עיטור של סהר וכוכב היה עדיין במבואה כשהוחל באיסוף חמץ לנזקקים

כאשר נתונים על מצבה העגום של ירושלים משמשים רקע להכרזות הרהב השנתיות על בירתנו המאוחדת לנצח נצחים, נעים להיות חלק מחזון המייסדים כפי שביטא אותו אלנבי, ולמצוא נחמה במציאות הפשוטה, לא משנה באיזו שפה, של "שכחתי להביא שמפו, אולי יש לך לתת לי?"

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.