מייק האקבי הוא שגריר נוח מאוד לממשלת בנימין נתניהו. מבחינת עתידה של ישראל כדמוקרטיה ליברלית, האקבי נוח מדי לנתניהו, עד כדי כך שלא פעם נדמה כי קשה להבחין בין עמדותיו לבין עמדות ממשלת הימין הקיצוני בישראל.

החזון של האקבי בסוגיה הפלסטינית עולה בקנה אחד עם זה של השר בצלאל סמוטריץ'. שניהם רוצים במלחמת גוג ומגוג, גם אם הם חלוקים בשאלה איזה משיח יגיע לאחר מכן, ישוע הנוצרי או משיח בן דוד.

דווקא משום כך, הציוץ החריף של האקבי נגד התנהלותו של השר איתמר בן גביר כלפי משתתפי משט ההזדהות עם עזה – היה רגע חריג וחשוב.

החזון של האקבי בסוגיה הפלסטינית עולה בקנה אחד עם זה של סמוטריץ'. שניהם רוצים במלחמת גוג ומגוג. לכן, דווקא הציוץ החריף של האקבי נגד התנהלות בן גביר מול משתתפי משט ההזדהות עם עזה – היה רגע חריג וחשוב

האקבי כתב כי המשט היה "תעלול טיפשי", אך הוסיף כי בן גביר "בגד בכבוד האומה שלו" וכי מעשיו היו מבישים. כאשר ביקורת כזו מגיעה לא מאחד ממבקריה הקבועים של ממשלת ישראל, אלא דווקא משגריר אמריקאי מקורב מאוד לחוגי הימין הישראלי, זה אירוע יוצא דופן.

התמונות שבהן שר בממשלת ישראל משתמש בדגל המדינה ובהמנון כדי להשפיל אזרחים זרים עצורים, לא ביטאו עוצמה אלא תהום ערכית. לא במקרה נאלצו גם שר החוץ גדעון סער וגם ראש הממשלה בנימין נתניהו לגנות את בן גביר.

נתניהו, שהוא המאפשר הגדול של בן גביר, האיש שהכניס אותו אל לב מוקדי הכוח והפקיר בידיו את האחריות על מערכות אכיפת החוק, הבין שהפעם הנזק חורג מגבולות הזירה הפוליטית הפנימית וכי מדובר בפגיעה ישירה במעמדה של מדינת ישראל. לא רק בעולם הדמוקרטי ליברלי, אלא גם בארה"ב של דונלד טראמפ, כפי שזה התבטא בגינוי של שני שגרירי הימין הקיצוני – הקאבי ויחיאל לייטר.

העובדה שמדינות רבות, בהן גם ידידות דוגמת איטליה, זימנו את שגרירי ישראל לשיחת נזיפה – לא באמת מעניינת את נתניהו, כפי שגם הביקורת מהמפלגה הדמוקרטית בארה"ב לא מעניינת אותו. כאשר ממשל טראמפ ינקוט בצעדים מעשיים כפי שנקטו צרפת ופולין שכבר הודיעו כי יאסרו את כניסתו של בן גביר לשטחן, נראה שינוי. בינתיים מארצות הברית הושמעו כאמור מילים קשות, אך אלו לא היו מלוות בצעדים ממשיים.

זימון שגרירי ישראל לשיחת נזיפה לא באמת מעניין את נתניהו. כשממשל טראמפ ינקוט צעדים מעשיים כמו איסור כניסת בן גביר לארה"ב – נראה שינוי. בינתיים הושמעו שם מילים קשות, אך הן לא לוו בצעדים ממשיים

אם הממשל האמריקאי באמת סבור שהתנהלותו של בן גביר מבישה, עליו להראות זאת לא רק בציוץ, אלא גם בפעולות. עליו להבהיר לנתניהו כי שר לביטחון לאומי שמתנהל כך, אינו יכול להמשיך להחזיק בסמכויות שמאפשרות לו להבעיר את השטח.

בן גביר אינו רק בעיה מוסרית או תדמיתית, הוא סיכון ביטחוני. הכהניסט שהצליח לעצב חלקים גדולים מהמשטרה בדמותו, יכול בהחלטה אחת ביחס למסגד אל אקצא, להבעיר את האזור כולו, ולקראת הבחירות ייתכן שגם יהיה לו אינטרס לעשות זאת. זה יהיה אסון עבורנו אבל גם עבור חזון טראמפ, כמי שמתיימר להיות משכין שלום ועדיין מפנטז על פרס נובל.

ממשל טראמפ אינו ידוע ברגישותו הרבה לדמוקרטיה ולערכים ליברליים. אבל גם ממשל כזה אמור להבין אמת פשוטה: בן גביר בתפקידו מסכן לא רק את הדמוקרטיה הישראלית, אלא גם את האינטרסים האמריקאיים במזרח התיכון ואפילו את היציבות האזורית. הוא פירומן מועד שהגפרורים בידו, עליו רק להחליט מתי להשתמש בהם.

לא קל לומר זאת, ובוודאי לא קל לבקש מארצות הברית ללחוץ לשינוי בהרכב ממשלת ישראל. עקרונית, זו אינה הדרך הרצויה. ישראל צריכה להיות מסוגלת להגן על עצמה מפני גורמים קיצונים בתוכה. אבל כאשר ראש הממשלה אינו מוכן לעשות זאת, ואולי אף מעדיף להשאיר את בן גביר בתפקיד, במטרה שייצר כאוס ביטחוני שישמש אותו פוליטית, האחריות עוברת לשותפיה הקרובים של ישראל.

ארצות הברית נכשלה בעצירת השתוללות הטרור היהודי, המאחזים הלא חוקיים הקמים כפטריות אחר הגשם והסיפוח בפועל שמוביל בצלאל סמוטריץ'. בהקשר של בן גביר, השגריר האקבי סוף סוף לפחות אמר את הדבר הנכון. עכשיו עליו ועל הממשל שהוא מייצג להבין, שמילים אינן מספיקות וכי גם סמוטריץ', שותפו המשיחי של בן גביר, מהווה איום על חזון טראמפ.

ממשל טראמפ לא ידוע ברגישותו לדמוקרטיה ולערכים ליברליים. אך גם הוא אמור להבין שבן גביר בתפקידו מסכן לא רק את הדמוקרטיה הישראלית, אלא גם את האינטרסים האמריקאיים ואת היציבות האזורית

כל דקה נוספת של בן גביר וסמוטריץ' בתפקיד היא סכנה ליציבות האזור כולו, שלא לדבר על אזרחי ישראל והדמוקרטיה הישראלית. שלא כניקולאס מדורו מוונצואלה, את בן גביר וסמוטריץ' לא צריך לחטוף, אפשר פשוט להודיע לנתניהו שעליו לפטר אותם, עוד לפני שאנחנו הציבור הישראלי נפטר אותם בבחירות הקרובות, ויפה שעה אחת קודם. 

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.