כשפרנסיס פורד קופולה קיבל את החוזה לביים את הסרט "הסנדק", הוא התעקש שהסרט חייב לשדר אותנטיות מוחלטת. הוא השיג את המטרה הזאת בחלקה באמצעות רמיזות לאנשים ולאירועים אמיתיים.

עד שהגיע החלק השלישי בטרילוגיית "הסנדק", הסאגה של קופולה כבר קיבלה אופי מובהק של דוקו-דרמה. מקורותיו האמיתיים של סחר ההרואין האמריקאי בתקופה שלאחר המלחמה, מהווים עלילת משנה מרכזית בסרט הראשון.

דמויות משנה שמופיעות או מוזכרות בסרט השני (מו גרין, היימן רות והאחים ריזאטו) הן למעשה מחווה לכמה מהגנגסטרים הידועים ביותר לשמצה של ניו יורק (באגסי סיגל, מאיר לנסקי, וג'ו ואלברט גאלו). אפילו הסרט השלישי – המושמץ ביותר בסדרה – רומז לשערורייה בנקאית אמיתית הקשורה למאפיה, שסיבכה בזמנו את האפיפיורות בראשית שנות ה-80.

עד שהגיע החלק השלישי בטרילוגיית "הסנדק", הסאגה של קופולה כבר קיבלה אופי מובהק של דוקו-דרמה, באמצעות רמיזות לאנשים ולאירועים אמיתיים

ובכל זאת, כשקופולה תיאר את סרטיו, הוא התעקש שאין מדובר בדרמות דוקומנטריות. "הסנדק", לדבריו, היה ביסודו סיפור על טבעו של הכוח ועל הקפיטליזם בארצות הברית. הוא הצהיר כי גם משפחת קורליאונה הבדיונית וגם מתחם המגורים המוגן שלה, שאבו השראה ממשפחת קנדי ומבית המשפחה בהייאניס פורט.

"זכרו", הזהיר קופולה, "['הסנדק'] לא היה סרט תיעודי על ראש המאפיה ויטו ג'נובזה. זה היה פשוט מרלון ברנדו עם קלינקס בפה".

פרנסיס פורד קופולה מחזיק את האוסקר שלו במהלך נאום הזכייה על "הסנדק חלק שני", בטקס פרסי האקדמיה בלוס אנג'לס, 8 באפריל 1975 (צילום: AP Photo)

יש משהו ציני ללא ספק בסרט המאפיה האמריקאי המודרני, והוא משקף הבחנה לא ממש נוחה: גנגסטרים מילאו תפקידים בולטים ומשמעותיים בהיסטוריה של ארצות הברית.

האם בכלל אפשר, למשל, לדבר על ארצות הברית בשנות ה-20 של המאה הקודמת מבלי להזכיר את אל קפונה או את הברחת האלכוהול בתקופת היובש? אפילו תלמידי תיכון יאמרו לכם שהגנגסטר המפורסם ביותר בעולם היה מסמליה המובהקים של התקופה הזאת.

הפשע המאורגן שזור בהיסטוריה של ארצות הברית בדרכים עמוקות הרבה יותר, ומשקף – כמו מבעד למראה אפלה – את עלייתה של המדינה לעמדת כוח גלובלית

אבל הפשע המאורגן שזור בהיסטוריה של ארצות הברית בדרכים עמוקות הרבה יותר, ומשקף – כמו מבעד למראה אפלה – את עלייתה של המדינה לעמדת כוח גלובלית.

כמו בכל כך הרבה תחומים אחרים באמריקה, גם כאן מדובר בסיפור על מדינה ששואבת לתוכה השפעות בינלאומיות שונות דרך ההגירה, מעצבת אותן מחדש בכור ההיתוך של הפוליטיקה שלה בראשית המאה ה-20, ואז מייצאת אותן מחדש אל העולם כולו באמצעות התקשורת והכוח הצבאי.

אל קפונה במשחק פוטבול בשיקגו, 19 בינואר 1931 (צילום: AP Photo)

מניו אורלינס ועד סיציליה

האמריקאים למדו על קיומו של דבר שנקרא "המאפיה" רק בעשורים הראשונים לקיומה של איטליה כמדינה. ידיעות שהתפרסמו בעיתונות האמריקאית בשנות ה-70 של המאה ה-19, הציגו את המאפיה כחברה סודית, "ארגון עצום של 'המעמדות המסוכנים'" שהטיל את אימתו על תושבי האי סיציליה.

כנופיות מסוגים שונים לא היו תופעה נדירה בארצות הברית באותה תקופה. קוראי העיתונים ברחבי המדינה הכירו היטב את חבורות הבריונים האירים ששוטטו ברחובות ניו יורק, או את כנופיות ה"טונגים" (Tongs) הסיניות שאיימו על שכונות בסן פרנסיסקו.

כנופיות מסוגים שונים לא היו תופעה נדירה באותה תקופה, אבל המאפיה של סיציליה הייתה משהו אחר: ארגון אלים שכלל טקסים חשאיים וחתרנות פוליטית, שנראה קרוב יותר למהפכנים ולרדיקלים בבלקן וברוסיה

אבל המאפיה של סיציליה הייתה משהו אחר. כארגון אלים שהוגדר על ידי טקסים חשאיים וחתרנות פוליטית, היא נראתה קרובה ודומה יותר למהפכנים ולרדיקלים שפעלו בבלקן וברוסיה הקיסרית.

שערוריית המאפיה הראשונה בארצות הברית התרחשה באביב 1891, כשאספסוף זועם בניו אורלינס ירה וביצע מעשי לינץ' ב-11 גברים איטלקים ברחבי העיר. הפשע שיוחס להם היה רצח מפקד המשטרה, דיוויד הנסי. לפני שנרצח, הנסי חקר כנופיה איטלקית שבעיתונות המקומית כונתה "המאפיה".

קריקטורה ליתוגרפית מציגה את הדוד סם מזעיף פנים לעבר קבוצות מהגרים הנכנסות לארצות הברית. פורסמה בניו יורק ב-4 באפריל 1891 (צילום: גרנט א' המילטון, ספריית הקונגרס)

מעשי הלינץ' הציתו ויכוח סוער ברחבי ארצות הברית סביב היחס המתירני של המדינה להגירה ולקבלת אזרחות. נייטיביסטים (המתנגדים להגירה) נאחזו בסיפורים האלה כהוכחה חותכת לכך שאיטלקים ומהגרים אחרים מייבאים עמם תרבויות של פשע, קונספירציה ופוליטיקה רדיקלית.

אפשר לסלוח על עבירה פלילית מזדמנת, כפי שניסח זאת עורך עיתון במדינת מיסיסיפי. "כאשר קבוצות זרות מעבירות ומקיימות כאן את ה'טונגים', ה'מאפיות', מלחמות נקמות הדם (ונדטה), איבות המעמדות והעוינות ביניהן, זו הפרעה בעלת אופי זר כל כך… ועקוב מדם כל כך, שאמריקה אינה חייבת לשאת אותה ואסור לה לשאת אותה", כתב העורך. חרף התנגדויות קולניות מסוג זה, ארצות הברית נותרה יעד אטרקטיבי עבור מיליוני מהגרים בתחילת המאה ה-20.

מעשי הלינץ' הציתו ויכוח סוער סביב היחס המתירני להגירה ולקבלת אזרחות. נייטיביסטים (המתנגדים להגירה) נאחזו בסיפורים האלה כהוכחה חותכת לכך שאיטלקים ומהגרים אחרים מייבאים עמם תרבויות של פשע

"פרנויית המאפיה" שאפיינה את שנות ה-90 של המאה ה-19 לא הובילה בסופו של דבר לגילוי קונספירציות דומות במקומות אחרים באמריקה. וככל שהמהגרים האיטלקים אכן הקימו כנופיות פשע מקומיות, רובן התגלו כתופעות חולפות עם תחילת המאה החדשה.

מה ששינה זאת לנצח היה תחילת "תקופת היובש" (Prohibition). הביקוש הנרחב והבלתי חוקי לאלכוהול, חייב בנייה של שרשראות אספקה יציבות וממושכות שקישרו בין מקורות אלכוהול זרים לבין שווקים מקומיים בארצות הברית. מי שבנו את הרשתות האלה הגיעו מרקעים מגוונים, אף שרבים מהם היו מהגרים או בני הדור השני למהגרים.

פקחי "תקופת היובש" בודקים מכלים וחביות במזקקה הגדולה ביותר שנחשפה בדטרויט, 5 בינואר 1931 (צילום: AP Photo)

דור חדש של פשע מאורגן

התחרות הגוברת על השליטה בשוק הזינה מגפת אלימות קטלנית במשך רוב שנות היובש. עד שנת 1933, המלחמה המתמשכת פינתה את מקומה לטובת גיבוש ושיתוף פעולה הדוקים יותר בין הכנופיות. בעיצומם של חילופי משמרות בין הדורות, גנגסטרים צעירים יותר הניחו את היסודות לארגוני פשע קבועים ויציבים יותר.

הגברים שהקימו את ארגון הפשע המפורסם ה"אאוטפיט" (Chicago Outfit) בשיקגו ואת "חמש המשפחות" של ניו יורק, היו צעירים ופחות שמרנים מקודמיהם. מבחינה ארגונית, חלקם שאבו השראה מתרבותה והמבנה של המאפיה הסיציליאנית המסורתית; אחרים היו גמישים יותר, או התירו קבלת חברים מרקעים אתניים שונים.

 עד שנת 1933, התחרות האלימה על השליטה בשוק פינתה את מקומה לטובת גיבוש ושיתוף פעולה הדוקים יותר בין הכנופיות, והגנגסטרים מהדור הצעיר הניחו את היסודות לארגוני פשע קבועים ויציבים יותר

במטרה לצמצם חיכוכים מיותרים, הגנגסטרים האלה כינסו מדי פעם מפגשי פסגה של מה שכונה "הוועדה הלאומית" (The Commission), שכללה את ראשי המשפחות במקומות שונים ברחבי ארצות הברית.

פירותיו של עולם תחתון אמריקאי משולב ומאורגן יותר היו התרחבות עצומה של יוזמות בלתי חוקיות – החל מהימורים מאורגנים ועד סחיטה וסחר בסמים. באופן אירוני, אותם מאפיינים שסימנו בתחילה את המאפיה הסיציליאנית כתופעה "רדיקלית וזרה", החלו כעת להידמות הרבה יותר לעולם העסקים האמריקאי החוקי והתאגידי.

קזינו פלמינגו בלאס וגאס, 1955. מדובר בנכס בן 105 חדרים בידי בנג'מין "באגסי" סיגל ומאיר לנסקי שנמצא במה שהוא כיום שדרות לאס וגאס (צילום: AP Photo)

בעשורים שלאחר מכן, יזמים בתוך הארגונים האלה המשיכו לטוות ולבנות קשרים בחו"ל. מאיר לנסקי, שעליו התבססה דמותו של היימן רות' ב"הסנדק 2", הוביל פמליה של פושעים אמריקאים להשקיע בבתי קזינו ובמלונות פאר בהוואנה שבקובה. לצד חלקו בעיצובה של עיר ההימורים לאס וגאס המודרנית, באגסי סיגל יצר שותפויות הדוקות עם סוחרי הרואין במקסיקו.

בעשורים שלאחר מכן, יזמים בארגוני הפשע המשיכו לטוות ולבנות קשרים בחו"ל. מאיר לנסקי הוביל פושעים אמריקאים להשקיע בבתי קזינו ובמלונות פאר בקובה; באגסי סיגל יצר שותפויות הדוקות עם סוחרי הרואין במקסיקו

היזמים הפליליים הנועזים ביותר – והמוכרים פחות מכולם – מבין אדריכלי הפשע המוקדמים האלה היו בני משפחת בונאנו מניו יורק.

בין השנים 1945 ל-1960 רקמו בני משפחת בונאנו קשרים קרובים עם מבריחים ומפיצי סמים במונטריאול, בפלרמו ובמרסיי.

הקנוניה הבינלאומית הענפה הזאת, שכונתה לימים "הקשר הצרפתי" (The French Connection), הפכה לבסיס שממנו צמחו והתרבו רשתות סמים רבות בנות זמננו לאורך העשורים הבאים.

המאפיונר מאיר לנסקי מניו יורק לאחר שהסגיר את עצמו בניו יורק, 10 בספטמבר 1952, יומיים לאחר ששמו נכלל בכתב אישום באשמות קשירת קשר, הימורים וזיוף (צילום: AP Photo)

אמריקה מייצאת את מודל ה"מאפיה"

הממדים הבינלאומיים של הפשע המאורגן האמריקאי היו תופעה שגורמים רשמיים בוושינגטון הבינו והכירו כבר מן ההתחלה. בראשית המאה ה-20 מילאו דיפלומטים ופעילים אמריקאים תפקיד מוביל בגיבוש ההסכמים הבינלאומיים הראשונים שאסרו על מכירה בלתי מורשית של סמים מעבר לגבולות בינלאומיים.

עם הזמן, נקטו הרשויות הפדרליות צעדים יזומים ואקטיביים אף יותר כדי לבלום את זרימת הסחורות המוברחות אל תוך ארצות הברית.

הממדים הבינלאומיים של הפשע המאורגן האמריקאי היו תופעה שבוושינגטון הבינו והכירו כבר מן ההתחלה, ועם הזמן נקטו צעדים יזומים ואקטיביים יותר כדי לבלום את זרימת הסחורות המוברחות 

ב-1930 הקים הנשיא הרברט הובר את "הלשכה הפדרלית לסמים" – גוף שהפך לאבי-אבותיה של מנהלת אכיפת הסמים בת זמננו (ה-DEA). תחת שרביטו של הנציב הראשון והנועז שלה, הארי אנסלינגר, הקימה הלשכה רשת ענפה של משרדים וסוכנויות ברחבי המדינה וברחבי העולם.

גישתו של אנסלינגר לבעיית הסמים הייתה פשוטה, אך שאפתנית מאין כמוה: חיסול סחר הסמים מחייב פעולה אמריקאית אקטיבית מעבר לים.

הארי ג'יי אנסלינגר, נציב הלשכה הפדרלית לסמים נרקוטיים במשרד האוצר, 24 בספטמבר 1930 (צילום: AP Photo)

ככל שארצות הברית גדלה בכוחה ובהשפעתה בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, כך אנסלינגר וסוכניו יעצו באופן פעיל לממשלות זרות בענייני סמים והפעילו עליהן לחץ דיפלומטי אדיר.

ממקסיקו דרך טורקיה ועד תאילנד הרחוקה – המודל האמריקאי הפך להשראה המרכזית להקמת לשכות מאבק בסמים מקומיות.

ככל שארצות הברית גדלה בכוחה ובהשפעתה בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, כך אנסלינגר וסוכניו יעצו באופן פעיל לממשלות זרות בענייני סמים והפעילו עליהן לחץ דיפלומטי אדיר

אחרי בחירתו של ריצ'רד ניקסון לנשיאות ב-1968, נשיאי ארצות הברית הפכו יותר ויותר את אכיפת המאבק בסמים לעמוד תווך מרכזי במדיניות החוץ והפנים של ממשליהם. תחת ניקסון, גם הקונגרס האמריקאי החל לגלות יוזמה רבה יותר בחקיקת חוקים דרקוניים שנועדו לפגוע ישירות בארגוני פשע.

עם התבססותה של ארצות הברית כמעצמת-העל היחידה בעולם, מדינות אחרות פשוט הלכו בעקבותיה. בעזרת וושינגטון ועל פי דרישתה, הוצאתם מחוץ לחוק של תופעות כמו סחיטה מאורגנת (Racketeering) והלבנת הון הפכה לנורמה בינלאומית שאין עליה עוררין.

נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון מבקש תוספת תקציב למלחמה בסמים ואומר כי מדובר ב"מצב חירום לאומי", 17 ביוני 1971 (צילום: AP Photo/Harvey Georges)

כוח ההנהגה הגלובלית של ארצות הברית הגיע לשיאו בשנת 2000, אז הסכימו 120 מדינות לחתום רשמית על "אמנת האו"ם נגד פשע מאורגן חוצה גבולות".

לציון האירוע ההיסטורי, אירחו גורמים איטלקים נציגים בכירים מרחבי העולם דווקא בעיירה קורליאונה שבאיטליה – מקום הולדתה של דמותו הבדיונית (ויטו קורליאונה) שגילם מרלון ברנדו ב"הסנדק".

כוחה של ארצות הברית הגיע לשיאו בשנת 2000, אז הסכימו 120 מדינות לחתום רשמית על "אמנת האו"ם נגד פשע מאורגן חוצה גבולות". האירוע ההיסטורי צוין דווקא בעיירה קורליאונה שבאיטליה

עם החזרה המטפורית הזאת לקורליאונה, נסגר סופית המעגל ההיסטורי של תפקידה של ארצות הברית ביצירת ה"מאפיה". ארצות הברית לא רק עיצבה את האופן שבו מדינות העולם מנהלות ואוכפות את החוק נגד הפשע המאורגן; היא גם עיצבה את האופן שבו העולם מבין ותופס אותו תרבותית.

המילה "מאפיה", כמו גם המונחים "אומרטה" (קוד השתיקה) ו"לה קוזה נוסטרה" (הדבר שלנו), אכן הגיעו במקור מאיטליה. אבל הרעיון הגלובלי של מהי מאפיה – משקף אך ורק את גלגולה האמריקאי.

העיירה קורלאונה שבסיציליה, דרום איטליה, בזמן החתימה על אמנת האו"ם נגד פשע מאורגן חוצה גבולות, 13 בדצמבר 2000 (צילום: AP Photo/Corrado Giambalvo)

תעשיית הבידור מייצרת מותג עולמי

עצם הרעיון של "פשע מאורגן" נטוע עמוק בפוליטיקה הרפורמיסטית של ארצות הברית בשלהי המאה ה-19. הדאגה הציבורית הנרחבת מפני תופעות של זנות, הימורים ושימוש נרחב באלכוהול, הובילה פעילים חברתיים לראות בפעילויות הללו משהו שהוא הרבה מעבר לסתם "חוליים חברתיים".

בדומה למנגנוני ה"מכונה הפוליטית" המושחתים ששלטו בערים אמריקאיות רבות באותה תקופה, גם ספקי ה"חטא" (vice) ברחובות נדמו כמי שמרכיבים מערכות מושחתות ומשומנות של "פשע מאורגן".

בדומה למנגנוני ה"מכונה הפוליטית" המושחתים ששלטו בערים אמריקאיות רבות בשלהי המאה ה-19, גם ספקי ה"חטא" (vice) ברחובות נדמו כמי שמרכיבים מערכות מושחתות ומשומנות של "פשע מאורגן"

אבל בעיני מבקרי התקופה של המאה ה-19, הפשע המאורגן לא היה נחלתו הבלעדית של סוג מסוים של כנופיה או קונספירציה; על פי תפיסתם, פשעים כמו זנות והימורים בלתי חוקיים כללו שורה ארוכה של שחקנים, ובהם גם פוליטיקאים בכירים.

הגישה הרחבה הזאת החלה להשתנות באמצע המאה ה-20. עלייתם המסחררת של סינדיקטים וקרטלים בהנהגת דמויות כמו אל קפונה, "לאקי" לוצ'יאנו ואחרים, גרמה לרבים לראות צורך ציבורי להתמקד אך ורק בקבוצות האחראיות לפשע המאורגן. יתר על כן, מבריחי האלכוהול הגדולים והעוזרים שלהם נטו להגיע לרוב מרקעים אתניים מסוימים; לעיתים קרובות מאוד הם היו איטלקים או יהודים, או אולי אירים.

ג'ייקוב גוזיק, שנחשב למנהל הכספים של אל קפונה המנוח, עולה לדוכן העדים בפני ועדת הסנאט לחקירת פשיעה מאורגנת בוושינגטון, 22 במרץ 1951 (צילום: AP Photo/Bill Allen)

כפקיד הבכיר בוושינגטון לענייני המאבק בסמים, הארי אנסלינגר נאחז במתאמים האתניים הללו והעצים אותם אף יותר. כאשר חוקרי הקונגרס יצאו בשנות ה-50 לבדוק לעומק את היקף הפשע המאורגן בארצות הברית, אנסלינגר סיפק למחוקקים מאות מסמכים מסווגים שפירטו את ההיסטוריה, המבנה והעסקים המסועפים של ארגוני פשע ברחבי המדינה.

מסקנות המחקר הרשמי הראשון הזה, שפורסמו בקול תרועה רמה ב-1951, הותירו רושם עז ומתמשך. "ארגון פשיעה מרושע הידוע בשם 'המאפיה'" פועל ברחבי המדינה", הכריז הדוח. למאפיה האמריקאית יש "קשרים במדינות אחרות" והיא שולטת בסחר ה"חטא", בסמים ובתחומי סחיטה אחרים, כך לפי הדוח הרשמי.

מסקנות המחקר הרשמי הראשון שפורסמו בקול תרועה רמה ב-1951 הותירו רושם עז ומתמשך. "ארגון פשיעה מרושע הידוע בשם 'המאפיה'" פועל ברחבי המדינה", הכריז הדוח

הציבור האמריקאי, שהוכה בתדהמה, בלע בצמא את הממצאים המטרידים הללו והפנים אותם מיד. כ-30 מיליון צופי טלוויזיה מרותקים צפו בשידורים החיים מהחקירה הראשונה של הקונגרס בנושא הפשע המאורגן ב-1951 – מספר שהיה גדול בהרבה ממספר הצופים ב"וורלד סיריז" (גמר אליפות הבייסבול) באותה שנה. חקירות פומביות נוספות של הקונגרס משכו אף תשומת לב ציבורית גדולה עוד יותר.

ראש ה-FBI ג'יי אדגר הובר מפציר בוועדת הסנאט לחקירת פשע להמשיך בחשיפת הפשע המאורגן, שלדבריו "זיהם קהילות רבות מדי בארצנו", 1951 (צילום: AP Photo)

בשנת 1963, ג'ו ולאצ'י, סוחר סמים מורשע, הציע לחשוף בפני הקונגרס האמריקאי רבים מהסודות השמורים ביותר של המאפיה האמריקאית. הוא לא אכזב את צופיו.

ולאצ'י תיאר בפרוטרוט את המבנה הארגוני, את טקסי החניכה המדממים ואת ההיסטוריות הנסתרות של משפחות הפשע השונות השולטות במדינה. מעל הכול, הוא חשף את מה שלדעתו היה שמה האמיתי והסודי של המאפיה האמריקאית: "לה קוזה נוסטרה".

ולאצ'י תיאר בפרוטרוט את המבנה הארגוני, את טקסי החניכה המדממים וההיסטוריות הנסתרות של משפחות הפשע השונות, וחשף את מה שלדעתו היה שמה האמיתי והסודי של המאפיה האמריקאית: "לה קוזה נוסטרה"

סקירה באורך ספר מלא של הגילויים המרעישים הללו, שיצאה תחת השם "מסמכי ולאצ'י" (The Valachi Papers), הפכה עד מהרה לרב-מכר בינלאומי.

על בסיס "מסמכי ולאצ'י", כמו גם על דיווחים עיתונאיים אחרים מאותה תקופה, חיבר הסופר מריו פוזו את קווי העלילה של הרומן המפורסם שלו, "הסנדק". גם הבמאי פרנסיס פורד קופולה שאב השראה רבה מ"מסמכי ולאצ'י", לאחר שהסכים לביים את העיבוד הקולנועי ליצירתו של פוזו.

ג'וזף ולאצ'י ממשפחת הפשע ג'נובזה מעיד על הפשע המאורגן והמאפיה בשימוע בסנאט בוושינגטון, ב-27 בספטמבר 1963 (צילום: וורן ק' לפלר, ספריית הקונגרס)

שרשרת האירועים ההיסטורית שקישרה בין אנסלינגר, ולאצ'י והסרט "הסנדק", שינתה בסופו של דבר את האופן שבו חלקים גדולים מן העולם מדברים וחושבים על פשע מאורגן.

בעקבות יציאת הסרט "הסנדק" לאקרנים ב-1972, דמויות בולטות בעולם התחתון בצרפת, במקסיקו ובטורקיה חדלו לפתע לקרוא לעצמן פשוט "בוסים". פושעים בכירים רבים העדיפו במקום זאת להיקרא "סנדקים", בין אם המילה המקומית לכך הייתה parrain, padrino או baba.

שרשרת האירועים ההיסטורית שקישרה בין אנסלינגר, ולאצ'י והסרט "הסנדק", שינתה בסופו של דבר את האופן שבו חלקים גדולים מן העולם מדברים וחושבים על פשע מאורגן

לפני הפרסום המרעיש של "מסמכי ולאצ'י", מאפיונרים מעולם לא כינו את החברה הסודית שלהם "לה קוזה נוסטרה". אך אחרי שעיתונים איטלקיים פרסמו בהרחבה את עדותו של ולאצ'י, גנגסטרים סיציליאנים מיהרו לאמץ את השם המפוצץ בלי שמץ של אירוניה או היסוס.

שני מאפיונרים מניו יורק, ויטו ג'נובזה מימין ומייק מירנדה, בוועדת החקירה בסנאט בוושינגטון, 2 ביולי 1958 (צילום: AP Photo/Henry Burroughs)

דרמטית אף יותר הייתה המידה שבה המילה "מאפיה" חלחלה עמוק לאוצר המילים של שפות רבות ברחבי העולם. משקיפים ועיתונאים, בארצות הברית ומחוצה לה, החלו להתייחס יותר ויותר לתת-תרבויות פליליות ותיקות – כמו ה"טריאדות" הסיניות וה"יאקוזה" היפנית – כאל "מאפיות אסייתיות" בזכות עצמן. וכאשר משבי השינוי הפוליטי סחפו את מדינות מזרח אירופה, עיתונאים מיהרו להכריז על הופעתן של "מאפיות חדשות" ברוסיה ובבלקן.

דרמטית אף יותר הייתה המידה שבה המילה "מאפיה" חלחלה עמוק לאוצר המילים של שפות רבות ברחבי העולם. תת-תרבויות פליליות ותיקות – כמו ה"טריאדות" בסין וה"יאקוזה" ביפן – הפכו ל"מאפיות אסייתיות"

גנגסטרים מצידם מעולם לא היו חסינים לתשומת לב ציבורית, ולעיתים קרובות הם עיצבו את התנהגותם בדיוק על פי מה שראו או קראו בעיתונים, בתיאטרון או בקולנוע. אחרי מלחמת העולם השנייה, חברי ה"יאקוזה" היפנית, למשל, אימצו בשמחה את מראהו הקלאסי של הגנגסטר ההוליוודי בחליפות מחויטות.

במקביל, כיום ישנם כמה קרטלים מקסיקאים שממש מחייבים את המגויסים החדשים שלהם לצפות בטרילוגיית "הסנדק", כדי להבין לעומק הן את המקצוע החדש והאכזר שלהם, והן את "תרבות הנאמנות" הנדרשת בארגון.

ואכן, ייתכן שתחושת התרבות המשותפת הזו, שנוצרה במידה רבה על ידי התקשורת האמריקאית, היא זו שסייעה לקדם שיתוף פעולה הדוק וגדול יותר בין פלגים של מאפיות ברחבי העולם.

כאשר קבוצות שונות בתכלית, כמו "לוס זטאס" המקסיקאית, הקאמורה האיטלקית וה"וורי" הרוסים מתאחדות כיום כדי לנצל יחד הזדמנויות עסקיות בלתי חוקיות – הן מזהות זו את זו כמי שמייצגות, כל אחת בדרכה, רק גרסה אחת מתוך אותה מסורת של "המאפיה".

ייתכן שתחושת התרבות המשותפת הזו, שנוצרה במידה רבה על ידי התקשורת האמריקאית, היא זו שסייעה לקדם שיתוף פעולה הדוק יותר בין מאפיות ברחבי העולם

השפעתה של המאפיה האמריקאית על הכלכלה והחברה בארצות הברית דעכה משמעותית במהלך מחצית המאה האחרונה. אבל החותם התרבותי והמושגי שהותירו פקידים, רפורמטורים ואמנים אמריקאים על המושג עצמו של "פשע מאורגן" – נותר חזק מתמיד.

גנגסטרים בהחלט מילאו תפקיד חשוב ומשמעותי בהיסטוריה האמריקאית. אבל הייתה זו ארצות הברית, והיא לבדה, שהפכה את ה"מאפיות" לרלוונטיות ולמושג שגור בעולם כולו.

ריאן ג'ינג'ראס הוא פרופסור במחלקה לביטחון לאומי בבית הספר של הצי האמריקאי ללימודים מתקדמים, ומומחה להיסטוריה של טורקיה, הבלקן והמזרח התיכון. הוא מחברם של שבעה ספרים, ובהם "Mafia: A Global History", שעתיד להתפרסם בקרוב. ספרו "Sorrowful Shores: Violence, Ethnicity, and the End of the Ottoman Empire" נכלל ברשימות המועמדים הסופיות לפרס ספר רוטשילד ולפרס הספר של אגודת הידידות הבריטית-כוויתית. הדעות המובעות כאן אינן מייצגות את בית הספר של הצי ללימודים מתקדמים, את הצי האמריקאי, את משרד ההגנה או כל גוף אחר בממשלת ארצות הברית.