"כוח רדואן" הוא יחידת העילית היבשתית של חזבאללה. לארגון הטרור הלבנוני יש מערכת חינוך עצמאית משלו, נפרדת ממערכת החינוך הלאומית הלבנונית, המשמשת כ"פס היצור" לכוח רדואן – מנגנון שיטתי להטמעת אידאולוגיה אנטישמית, אנטי-ישראלית ואנטי-דמוקרטית בקרב דורות צעירים.

תכנית הלימודים הלאומית הלבנונית קפואה, למעשה, מאז שלהי שנות ה-40 בכל הנוגע להיסטוריה מודרנית – ויוצרת ואקום חינוכי. רשתות החינוך של חזבאללה ("אל-מהדי", "אל-מוסטפא", "אל-אימדאד" ותנועת הנוער "האימאם אל-מהדי") ממלאות אותו באינדוקטרינציה.

ספרי לימוד עם תכנים אנטישמיים קלאסיים המיושמים על "הציונים", העדפת פרשנות מיליטנטית של ג'יהאד, נאמנות למנהיג העליון של איראן מעל לריבונות הלבנונית, ותרבות שהאדה המוטמעת מגיל הגן – כל אלה מרכיבים את המנגנון.

המימון האיראני הישיר – לרבות דיווחים על הברחות מזומנים פיזיות ב-2026 – הופך את המערכת לרכיב בייצוא "המהפכה האסלאמית". כשעולות שמועות על הסכמי נירמול אפשריים עם לבנון, השאלה "מי בישראל אחראי להתמודד עם האיום הקוגניטיבי הזה?" הופכת רלוונטית מתמיד. 

מאות אמצעי לחימה אותרו בפעילות צה"ל בבית ספר באל-חיאם שבדרום לבנון, מרץ 2026 (צילום: דובר צה"ל)

האם מערכת החינוך של חזבאללה מקנה אידיאולוגיה?

מערכת החינוך הלבנונית אינה רק מוסד להעברת ידע. היא זירה מרכזית במאבק על הזהות הלאומית, הריבונות והעתיד הפוליטי של המדינה.

כשני שלישים מהתלמידים לומדים בבתי ספר פרטיים, בעוד בתי הספר הציבוריים סובלים מתקציבים נמוכים, תשתיות לקויות ושחיקה מתמשכת של כוח ההוראה.

משרד החינוך וההשכלה הגבוהה (MEHE) והמרכז לחקר ופיתוח חינוכי (CRDP) אחראים על תכנית הלימודים הלאומית, אך הרפורמה המשמעותית האחרונה נערכה בו בשנות ה-90, בעקבות הסכם טאיף שנחתם ב-1989.

מאז, הוראת ההיסטוריה המודרנית נותרה למעשה קפואה סביב תקופת העצמאות של לבנון (אמצע שנות ה-40). החובה החוקית לעדכן את התכנית מעת לעת נותרה על הנייר בלבד.

ההימנעות מנושאים שנויים במחלוקת – מלחמת האזרחים (1975–1990), המערכות מול ישראל (ב-1982 וב-2006), היחסים עם חזבאללה ועם סוריה ואיראן – נועדה, על פי טענת תומכיה, לשמור על יציבות עדתית במדינה שברירית.

אולם בפועל, הקיפאון יוצר ואקום חינוכי: היסטוריה מודרנית אינה נלמדת באופן אחיד, זהות לאומית משותפת נחלשת, ומיומנויות חשיבה ביקורתית אינן מתפתחות כראוי. כל עדה מפתחת נראטיב משלה מחוץ לבית הספר, מה שמחליש את הזהות הלבנונית המשותפת ומקשה על פיוס אמיתי.

לתוך הוואקום הזה נכנס חזבאללה עם מערכת חינוך מקבילה משוכללת, הממומנת ומכוונת מאיראן. זהו "קו הייצור של רדואן" – המנגנון שמייצר מדי שנה אלפי בוגרים המחונכים לראיית ישראל כאויב דתי ופוליטי, לנאמנות למנהיג זר בטהרן, ולהקרבה עצמית בשירות "ההתנגדות".

זה אינו חינוך דתי סטנדרטי או פטריוטי בלבד; זו אינדוקטרינציה שיטתית. חשוב לדייק: התכנים הרשמיים אינם מציגים אנטישמיות בוטה כפי שמתועד ברשתות חזבאללה – אך הקיפאון יוצר ואקום שחזבאללה ממלא בחומרים אידאולוגיים קיצוניים.

מחבלי כוח רדואן שנעצרו בפעילות גולני בדרום לבנון. 15 באוקטובר 2024 (צילום: דובר צה"ל)

מה מצבה של מערכת החינוך הממלכתית בלבנון?

לימודי החובהבמערכת הלבנונית הרשמית כוללים ערבית, שפה זרה ראשונה (אנגלית או צרפתית), מתמטיקה ומדעים, חינוך אזרחי, אמנות וחינוך גופני. בשלב הביניים מתווספים מדעי החברה (היסטוריה, גאוגרפיה ואזרחות).

אולם ספרי ההיסטוריה הרשמיים אינם מכסים באופן אחיד את התקופה שלאחר העצמאות. מלחמת האזרחים, המערכות מול ישראל, הסכסוך עם חזבאללה והיחסים עם סוריה – אינם נלמדים באופן ביקורתי או אחיד.

ניסיונות לרפורמה שתעדכן את התכנים – כמו "מפת הדרכים לרפורמה" שהושקה ב-2023 בתמיכת אונסק"ו וגורמים בינלאומיים – מדגישים מעבר ממיקוד בידע למיומנויות חשיבה ביקורתית ואזרחות פעילה, אך ההתקדמות בהם איטית בשל המצב הכלכלי, שביתות מורים והשפעות המלחמות.

מחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) על תיאור יהודים וישראל בספרי לימוד ערביים ומוסלמיים מציין כי התכנים הקיצוניים יותר מצויים בעיקר במערכות-משנה כמו זו של חזבאללה, יותר מאשר בתכנית הלאומית הלבנונית.

עם זאת, המחסור בנראטיב משותף מאפשר ליזבאללה ולגורמים אחרים למלא את הוואקום.

מה הן רשתות החינוך במערכת של חזבאללה?

חזבאללה מפעיל מערכת חינוך מקבילה המשמשת הן כשירות חברתי והן ככלי להטמעת אידאולוגיה ולגיוס דורות חדשים.

רשת "אל-מהדי", שהוקמה ב-1993 על ידי "האגודה האסלאמית לחינוך והוראה" הכפופה למועצה המבצעת של הארגון, כוללת לפחות 17 בתי ספר (ועד כ-26 יחידות) באזורים שיעיים ומשרתת עשרות אלפי תלמידים.

לפי מרכז המחקר "עלמא", מנכ"ל רשת "אל-מהדי" הוא ד"ר חסן יוסף, והדגש הפדגוגי הוא על לימודי מדעים מדויקים לצד תכנים דתיים וערכי "ההתנגדות".

רשת "אל-מוסטפא" היא רשת אליטיסטית ויקרה יותר, המיועדת לבניהם של בכירי הארגון ולשיעים אמידים, ופועלת תחת השפעתו הרוחנית והפדגוגית של נעים קאסם – כיום מזכ"ל חזבאללה – ומכשירה את העתודה הפיקודית והניהולית. השיעורים מתמקדים בלימודי תאולוגיה המבוססים על פרשנות קנאית, והתלמידים משולבים בפעילות הציבורית-פוליטית של הארגון.

רשת "אל-אימדאד" משרתת אלפי תלמידים ממשפחות עניות, ומעניקה חינוך דוקטרינרי איראני לצד סיוע סוציאלי.

מעבר לבתי הספר, פועלת תנועת הנוער "האימאם אל-מהדי" שהוקמה ב-1985, המונה, לפי הערכות, בין כ-42 אלף לכ-75 אלף חברים. תנועת הנוער משלבת פעילויות חינוכיות עם אימונים אידאולוגיים וצבאיים-למחצה, כולל מחנות קיץ בהשתתפות עשרות אלפי ילדים.

ילדים בגיל הרך משתתפים בפעילויות עם סיסמאות נגד ישראל והאדרת דמויות כמו מזכ"ל חזבאללה לשעבר, חסן נסראללה והטרוריסט הלבנוני עימאד מורניה. לפי דוח מרכז המידע למודינין ולטרור (ITIC), רוב הנערים עוברים בגיל 16–17 מתנועת הנוער ישירות למסגרות של חזבאללה, והרשתות משמשות להטמעת אידאולוגיית "המהפכה האסלאמית" ולגיוס נאמנות.

מזכ"ל חזבאללה נעים קאסם בנאום טלוויזיוני ששודר בתחנת אל-מנאר ב-20 בנובמבר 2024 (צילום: Al-Manar / AFP)

האם בבתי הספר של חזבאללה מלמדים מדעים? 

מערכת החינוך של חזבאללה – רשתות "אל-מהדי" ו"אל-מוסטפא" – משלבות בין מצוינות מדעית וטכנולוגית לבין רדיקליזם דתי, אנטישמיות וחינוך להקרבה עצמית.

בניגוד לחלק מהארגונים הדתיים-פונדמנטליסטיים בדתות אחרות, ארגונים איסלמיסטים רבים אינם שוללים כליל את המודרנה, לפחות לא את המדע והטכנולוגיה.

התלמידים של חזבאללה לומדים מתמטיקה, פיזיקה, כימיה ומחשבים ברמה גבוהה – לרוב באנגלית או בצרפתית – כדי לעבור בהצטיינות את בחינות הבגרות.

אולם אותם כלים רציונליים אינם מיועדים לחשיבה ביקורתית או לפלורליזם; הם נרתמים לבניית קאדר טכנולוגי וצבאי בשירות דוקטרינת "וילאיית אל-פקיה" האיראנית. המדע אומץ – אך גויס לשירות הדוגמה: המדע אינו משחרר את התודעה, אלא משכלל את כלי הנשק.

ברשתות החינוך של חזבאללה, מוסדות דתיים-פונדמנטליסטיים, מאמצים את לימודי המדעיים במלואם – לא מתוך פתיחות לעולם, אלא כצורך אסטרטגי-פונקציונלי לבניית כוח למנגנון האינדוקטרינציה למלחמה.

ערוצי האינדוקטרינציה כוללים שלילת הדמוקרטיה לטובת ציות למנהיג העליון האיראני, תרבות "שהאדה" כבר מגיל הגן – לרבות הצגות עם מדים ורובי דמה ודימוי נפילה כשהידים – והצגת כל פשרה או הסכם שלום כבגידה דתית.

דוח הליגה נגד השמצה תיעד תכנים אנטישמיים מובהקים בספרי הלימוד של רשתות החינוך של חזבאללה; ודוח ITIC תיעד את הטמעת תרבות השהאדה (ההקרבה העצמית, מלשון "שאהיד") מגיל צעיר.

חשוב להדגיש: רוב הילדים הלבנונים אינם לומדים במערכת החינוך של חזבאללה. רוב בתי הספר הפרטיים-נוצריים והחילוניים-פרטיים מחנכים לערכים מערביים, והתכנים הקיצוניים ממוקדים גאוגרפית ודמוגרפית באזורי השליטה של חזבאללה (הדרום, הדאחייה) ובמחנות הפליטים.

כלי רכב של צבא לבנון עוברים ליד שלט המציג את תמונותיהם של מנהיג חזבאללה חסן נסראללה ומועמד התנועה לפרלמנט מוחמד פניש בעיר נבטיה בדרום לבנון, 15 במאי 2022 (צילום: Mahmoud Zayyat/AFP)

האם יש תכנים אנטישמיים בספרי הלימוד של חזבאללה?

הדוח המפורט ביותר על התכנים הוא של הליגה נגד השמצה שניתח ספרי לימוד וחומרים דיגיטליים מבתי הספר של חזבאללה. הספרים, שיצאו בהוצאה המזוהה עם הרשתות ומשמשים ברשתות "אל-מהדי" ו"אל-מוסטפא", מכילים תכנים אנטישמיים חמורים.

חזבאללה טוען כי מדובר ב"היסטוריה אסלאמית קלאסית", אך השילוב עם הקשר מודרני ל"ציונים" ועם קריאות לג'יהאד הופך אותו, לפי דוח הליגה, לאינדוקטרינציה שיטתית.

בספר "אנחנו וההיסטוריה" לכיתה ו': פרק היסטורי המתאר את היהדות כמלמדת שהיהודים הם "אדוני העולם", ומאשים יהודים ב"חמדנות", בזיוף התורה ובקנוניה. בספר "האסלאם הוא המסר שלנו", גם הוא לכיתה ו', מופיעה מסקנה מפורשת לפיה "הציונים הם אויבים בשל תכונות הבגידה והרמייה", לצד דמות הקוראת ל"ג'יהאד של הלוחמים המתנגדים".

באתרי בתי הספר ובחומרי תנועת הנוער תועדו, לפי הדוח, שירים על "זדון היהודים", סיסמאות "מוות לישראל" וטקסים שבהם ילדי גן מצטלמים עם תמונות "שהידים". (כל הציטוטים לעיל מובאים כפי שתועדו בדוח הליגה).

כרזה ענקית ועליה דגל איראן בכיכר המהפכה האסלאמית בטהרן, 14 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

מי מממן את מערכת החינוך של חזבאללה? 

איראן היא המממנת העיקרית של חזבאללה. בנאום פומבי ב-2016, לאחר חקיקת חוק אמריקאי נגד מימון הארגון, אמר נסראללה כי "תקציב חזבאללה, הכנסותיו, הוצאותיו, כל מה שהוא אוכל ושותה, נשקו וטיליו – באים מהרפובליקה האסלאמית של איראן".

הערכות מערביות מדברות על סיוע איראני של מאות מיליוני דולרים בשנה, שחלקם מועברים למוסדות החברתיים והחינוכיים. בהיבט החינוכי, איראן מפעילה "כוח רך" דרך הנספחות התרבותית בביירות, מרכז תרבות האמאם ח'ומייני, קורסי פרסית, מלגות ללימודים באיראן ואירועי "יום ירושלים".

מאז כניסת חזבאללה לעימות הצבאי הישיר עם ישראל ב-2023, נקלע הארגון למשבר פיננסי חריף; הפגיעה במפקדות ושיבוש נתיבי ההברחה פגעו ביכולתו לממן את מוסדותיו.

על פי דיווח של Iran International, שצוטט בהרחבה בתקשורת הישראלית, דיפלומטים איראנים בכירים – ובהם, לפי הדיווח, עלי לאריג'אני – ניצלו דרכונים דיפלומטיים כדי להעביר מזוודות מזומנים בטיסות מסחריות לביירות.

עם זאת, מדובר בדיווח עיתונאי המבוסס על מקורות מודיעיניים, שטרם הוכח משפטית; איראן וחזבאללה מכחישים, וגם המקורות שצוטטו בישראל ציינו כי יש להתייחס לדיווחי Iran International בזהירות.

במישור הממוסד, "מוסד השהיד" הלבנוני (סניף של המוסד האיראני) מממן את חינוך ילדי החללים, וחברת אחזקות מזוהה מלבינה כספים לטובת מערך החינוך והבריאות. מטרת-העל היא יצירת דור שיעי נאמן לציר איראן-חזבאללה, ולא למדינה הלבנונית הריבונית.

מה ההשלכות של מצב החינוך בלבנון על ביטחון ישראל?

האידאולוגיה הנלמדת בבתי הספר הקשורים לחזבאללה אינה אינה דמוקרטית-פלורליסטית, אלא תיאוקרטית-אוטוריטרית בהשראת איראן: נאמנות למנהיג זר, דחיית "הדמוקרטיה המערבית", והעדפת "חברת ההתנגדות" על פני ויכוח ציבורי חופשי.

יצירת מוסדות מקבילים (חינוך, בריאות, ביטחון) מחלישה את יכולת המדינה הלבנונית לבנות מערכת אחידה ומקשה על פיוס עדתי. עבור ישראל מדובר באיום אסטרטגי ארוך טווח: לא רק כוחו הצבאי של חזבאללה היום, אלא הדור הבא הגדל על עוינות קיומית כלפי ישראל.

כל הסכם שיתעלם מהאיום החינוכי – שלום, נורמליזציה או הסדר ביטחוני – עלול להישבר תחת הגל הבא של אינדוקטרינציה.

מה כדאי לישראל לעשות מול ההסתה במוסדות חזבאללה?

כל עוד מערכת החינוך של חזבאללה ממשיכה לייצר דורות של עוינות אנטי-ישראלית ואנטי-דמוקרטית, הסכם בין ישראל ללבנון שיהיה צבאי-כלכלי בלבד יישאר רדוד. הניסיון מלמד שהסכמים שאינם נוגעים בשורשי הסכסוך – ובכלל זה החינוך והאידאולוגיה – שבירים.

לפי קו טיעון זה, ישראל יכולה לדרוש, כתנאי לכל הסדר, רפורמה חינוכית בלבנון: עדכון תכנית בהיסטוריה מודרנית ביקורתית, פיקוח בינלאומי על תכני חינוך פרטיים, ושינוי מהותי ברשתות החינוך של חזבאללה.

ללא דרישות כאלה, קיים חשש שההסכם יעניק ללבנון לגיטימציה בינלאומית בזמן שהמערך הקוגניטיבי של חזבאללה ממשיך להיבנות.

מי אחראי בישראל להתמודד עם ההסתה של חזבאללה?

הצבא והמודיעין מתמודדים עם האיום הקינטי והמיידי, אך האינדוקטרינציה היא איום אסטרטגי ארוך טווח. בישראל לא מוגדר גוף יחיד ומוביל האחראי על "המערכה הקוגניטיבית" מול אינדוקטרינציה כזו.

משרד החוץ והדיפלומטיה הציבורית עושים מאמצים אך מגיבים לרוב למשברים; המשרד לעניינים אסטרטגיים מתמקד ב-BDS ובאיום האיראני אך לא תמיד משלב את הזירה החינוכית; ומשרד החינוך אינו עוסק ב"חינוך נגדי" בינלאומי.

דוחות איכותיים נעשים על ידי ארגונים אזרחיים כמו ITIC – אך המדינה לא תמיד הופכת אותם לכלי דיפלומטי מרכזי. התוצאה, לפי קו טיעון זה, היא אחריות מפוזרת ותגובה חלקית.

הצעה אפשרית: הגדרת אחריות ברורה – יחידה ייעודית ל"לוחמה קוגניטיבית" שתתאם בין מודיעין, דיפלומטיה והסברה, ותציב את תוכן החינוך כתנאי מדיד לכל הסדר.

מה יש לצפות מהממשלה הבאה לעשות מול חזבאללה?

הבחירות הקרובות בישראל הן הזדמנות לבחון את מדיניות המועמדים בסוגיה זו. שאלות שניתן להפנות לכל מועמד: מהי התוכנית הקונקרטית להתמודדות עם "קו הייצור של רדואן" – חשיפה, לחץ בינלאומי ודרישה לרפורמה חינוכית?

האם תוצב רפורמה חינוכית בלבנון כתנאי מדיד לכל הסכם נירמול? והאם יוקם גוף ייעודי שיתאם בין מודיעין, דיפלומטיה והסברה?

מי שמסתפק בתשובות כלליות על "הסברה טובה יותר" מתעלם מאיום ארוך-טווח שבו היריב בונה דורות במוסדות חינוך.

לסיכום: "קו הייצור של רדואן" – מערכת החינוך המקבילה של חזבאללה – ממומן מאיראן, מנצל את חולשת המדינה הלבנונית ואת הוואקום בתכנית הלימוד, ומחנך דור שלם לעוינות קיומית כלפי ישראל.

התמונה מלמדת שזו מדיניות, לא גזירת גורל – ובמקום אחר במרחב (מצרים, סעודיה) כבר הוכח שרפורמה חינוכית אפשרית כשיש רצון. 

שלוש שאלות שכדאי להציג למתמודדים בבחירות

• כשמדברים על נורמליזציה מול מדינה שכנה שמערכת החינוך המקבילה שבשטחה מחנכת דור שלם לראות בנו אויב שיש למחוק – מה שוויו ארוך-הטווח של הסכם כזה, ומה מצופה מהמנהיגות הישראלית לדרוש בתמורה?
• אם רפורמה חינוכית אמיתית כבר התרחשה במקומות אחרים במרחב – מדוע נתייחס להיעדרה כאן כ"טבע הדברים" ולא כבחירה שאפשר וצריך לדרוש לשנותה?
• כשמדיניות מול האיום מצפון נבחנת בקלפי – מי מהמתמודדים מציב את תוכן החינוך של הצד השני כתנאי מדיד, ולא רק כסיסמה על "הסברה טובה יותר"?

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.