הרחק מהעין ומהלב של הרוב המוחלט של אזרחי המדינה, מנסה הממשלה לבצע טרנספר של ישוב שלם, ולא בפעם הראשונה.

מאות מתושבי תל ערד שהועברו לכפר ב-1952 על ידי המדינה שחמדה את אדמותיהם באזור לקיה, נדרשו כעת, בחלוף 74 שנה, להרוס את בתיהם במו ידיהם. אחרת ייקנסו בקנסות גדולים שיותירו אותם לא רק ללא הבית, אלא גם ללא כל רכושם.

ומי שעד כה לא הוצאו צווי הריסה לבתיהם, יודעים שכל רגע הצווים עלולים להגיע. כל זה קורה כי למדינה יש תוכניות אחרות לשטח, שבו ובסביבתו יש כוונה להקים ארבעה יישובים יהודים "כפריים-קהילתיים".

מאות מתושבי תל ערד שהועברו לכפר ב-1952 על ידי המדינה שחמדה את אדמותיהם באזור לקיה, נדרשו כעת, בחלוף 74 שנה, להרוס את בתיהם במו ידיהם. אחרת ייקנסו בקנסות גדולים שיותירו אותם ללא ביתם ורכושם

אבל ה"כפריות" שמורה ליהודים בלבד, את התושבים הערבים המדינה רוצה להעביר לשכונות צפופות. כמה שיותר בדואים, על כמה שפחות שטח. אז מה אם אורח החיים החקלאי לא רק נטוע בתרבות הבדואית, אלא מהווה גם את עיקר הפרנסה של התושבים? מבחינת המדינה הם יכולים לעשות חקלאות באדניות, העיקר שתוכל "לייהד את הנגב".

בינתיים תושבי תל ערד נאחזים בקרקע שלהם. מי שבתיהם נהרסו עברו לגור בבית הספר הסמוך, אחרים מקימים אוהלים, או מבנים רעועים, העיקר להישאר בקרקע. הם יודעים שאם יעזבו אותה ולו לרגע אחד, היא תילקח מהם.

הנגב הפך בשנים האחרונות למעבדה של גזענות. בשם ה"ייהוד" מוקמות עשרות חוות בודדים, לצד עוד ועוד יישובים "כפריים קהילתיים" ליהודים בלבד, כששטחי המחייה של התושבים הערבים הבדואים, שמראש מתפרסים על כ-2% בלבד משטחי הנגב, הולכים ונלקחים מהם.  

המדינה, על כל מוסדותיה, פתחה במתקפה משולבת על ערביי הנגב. בתי המשפט, רשות מקרקעי ישראל, מוסדות התכנון, המשטרה וכמובן הגוף המתקרא "הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב", שמטרתו האמיתית היא לא לפתח, אלא לצמצם ככל שניתן את השטחים בהם מתגוררת החברה הערבית הבדואית.

אלפי מבנים כבר נהרסו בשנים האחרונות, וההריסות ממשיכות בכל הכוח, מותירות אלפי משפחות ללא קורת גג.

ה"כפריות" שמורה ליהודים בלבד. אז מה אם אורח החיים החקלאי נטוע בתרבות הבדואית ואף מהווה את עיקר פרנסת תושביה? מבחינת המדינה הם יכולים לעשות חקלאות באדניות, העיקר שתוכל "לייהד את הנגב"

גם מבקר המדינה היוצא מתניהו אנגלמן הצטרף לחגיגה: "בשלושים השנים האחרונות גדל מספרם של הבדואים בנגב פי שישה", הזהיר המבקר בנחרצות ביקורתית בדוח שפרסם לאחרונה על "אובדן המשילות בנגב". כי כמו עבור שאר רשויות המדינה – גם עבור מבקר המדינה הבדואים אינם באמת אזרחים שווי זכויות, אלא בעיקר "בעיה אסטרטגית".

הזעקה על "אובדן המשילות" בנגב הפכה לסיסמת קרב משותפת לרבים, החל ממבקר המדינה ועד למועמדי האופוזיציה. גם נפתלי בנט הגיע לאחרונה לנגב, לא כדי להתעניין איך פותרים את הבעיות ומחזקים את הנגב – אלא כדי להסית נגד תושבי הנגב הבדואים:

"אם לא נתעורר מהר, אנחנו נתעורר ל-7 באוקטובר בנגב. הכול באשמת הממשלה", התריע. זו הבשורה הגדולה של המועמד לראשות הממשלה ביחס לאוכלוסייה, שרבים ממנה נרתמו באומץ לב להציל חיים ב-7 באוקטובר, אחרים נחטפו ונרצחו.

במקום לעודד חיים משותפים – המדינה על כל רשויותיה עושה כל שביכולתה בכדי לזרוע ייאוש. אפילו עיד אל אדחא לא עצר את ההריסות – ככה זה כשהמטרה של "ייהוד הנגב", מקדשת את כל האמצעים.

הדחיקה של תושבי הנגב הבדואים מקרקעותיהם היא לא חדשה. ההיסטוריה רצופה תוכניות להזזת הבדואים – פעם קראו להן פראוור, פעם בגין, והיום השם החדש הוא "יישור קו" – שמה של התוכנית החדשה של "שר התפוצות והמאבק באנטישמיות" עמיחי שיקלי לגזול את אדמות האזרחים הערבים.

שר שמבקש לקדם תוכנית "לטיפול בתביעות הבעלות של האזרחים הבדואים" ומראש מצהיר ש"חלק גדול מהן פיקטיביות" – מסמן מראש את המטרה של עוד תוכנית נישול שתיכשל.

"אם לא נתעורר מהר, נתעורר ל-7 באוקטובר בנגב", התריע בנט. זו הבשורה הגדולה של המועמד לראשות הממשלה ביחס לאוכלוסייה, שרבים ממנה נרתמו באומץ לב להציל חיים ב-7 באוקטובר, אחרים נחטפו ונרצחו

הגיע הזמן שהמבט של התקשורת והציבור הישראלי כולו יופנה לנגב. לחצר האחורית, שבחסות חוסר העניין התקשורתי והציבורי הופכת לזירת מלחמה של המדינה באזרחיה. הגיע הזמן גם שתהיה כאן ממשלה שתפעל כדי לחזק את הנגב ואת תושביו, לא כדי להילחם בהם. 

ג'עפר פרח הוא מייסד מרכז "מוסאוא" לזכויות האזרחים הערבים בישראל. עבד שנים רבות בעיתונות המקומית והבינלאומית ותרם להקמת ארגונים שעוסקים בזכויות אדם וערוצי הטלוויזיה "הלא. טי. וי" ו"מוסאוא". כיהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים הערבים, מאז צעירותו נטל חלק בולט במאבקים חברתיים ובפעילות למען זכויות הציבור הערבי. תושב חיפה.