ביום ראשון שעבר, קצת לפני שנורווגיה הדיחה את ברזיל במשחקי המונדיאל, יצאתי במונית לשדה התעופה. עוד לפני שהספקתי לבדוק בפעם העשרים שהדרכון בתיק, כבר שאל אותי הנהג מתי אני חוזר.

"בעוד שבוע", עניתי.
"טוב מאוד", הוא אמר, "זה לפני סיום המונדיאל".
הסתקרנתי. "למה זה חשוב?"
"כי איך שיסתיים המונדיאל, ביבי וטראמפ יחזרו להיות חברים ויחזרו להפגיז באיראן".

תייקתי את האבחנה הזאת יחד עם כל השאר ששמעתי מנהגי מוניות השנה: בנימין נתניהו ינצח, נפתלי בנט שוב יקבל שישה מנדטים, בני גנץ יילך עם נתניהו, ועוד פנינים.

"איך שיסתיים המונדיאל, ביבי וטראמפ יחזרו להיות חברים ולהפגיז באיראן", אמר נהג המונית. תייקתי את האבחנה עם אלה ששמעתי מנהגי מוניות השנה: נתניהו ינצח, בנט יקבל 6 מנדטים, גנץ יילך עם ביבי

ואז הגיע הבוקר. פתחתי את כותרות החדשות וגיליתי שהמפרץ הפרסי החליט לא לחכות אפילו לחצי הגמר. לטובת מי שהיה ביקום אחר: מאז פברואר מתנהלת מלחמה בקצב משתנה. מצר הורמוז נסגר, מחירי הנפט עושים לוליינות של מטבע קריפטו, וישראל שוב נהנית מגשם של טילים ובוץ לבנוני. באמצע יוני נחתם מזכר הבנות שנתן לכולם שישים יום של שקט, בדיוק מספיק זמן לסיים מונדיאל ברוגע.

ואז, בשלב שמיניות הגמר, איך שספרד הדיחה את פורטוגל, הכול התפוצץ. מטוסים באוויר, טילים מתעופפים, ומהדורות מיוחדות שנפתחות ב"דרמה במפרץ". בערב ארגנטינה הדיחה את מצרים. אין ספק, אנחנו בדרך למלחמה אזורית.

ומה אומרים המומחים? הפרשנים באולפנים, שרק שלשום הסבירו בביטחון מלא מדוע מזכר ההבנות יציב, מדוע "לאף צד אין אינטרס בהסלמה" ומדוע טהרן "מרוסנת ומחושבת", החליפו דיסקט בזריזות מעוררת השתאות והם מסבירים כעת, באותו ביטחון בדיוק, מדוע ההסלמה הייתה בלתי נמנעת וכתובה על הקיר.

אלוף במיל' אחד שרטט חצים על מפה, מזרחן מלומד ניתח את "המסר הפנימי למשמרות המהפכה", ומומחית לאנרגיה הבטיחה שמחיר הנפט יזנק, אלא אם יירד. אף אחד מהמומחים ששמעתי, יש לציין, לא חזה את זה שבוע מראש. ורק נהג המונית שלי, אי שם בין מחלף מורשה לנתב"ג, כבר ידע הכול. הוא רק טעה בלוח הזמנים, האיש נתן לזה עד אחרי הגמר, והמציאות הקדימה אותו. הוא אשם אבל לא אחראי, כמובן.

ומה אומרים המומחים? הפרשנים באולפנים, שרק שלשום הסבירו בביטחון מלא מדוע מזכר ההבנות יציב ו"לאף צד אין אינטרס בהסלמה", מסבירים כעת, באותו ביטחון בדיוק, מדוע ההסלמה הייתה בלתי נמנעת

אז ישבתי לי מול הכותרות, מלא צניעות וענווה, וגיבשתי כמה מסקנות.

אני צריך לחזור ארצה לפני משחק הגמר. לא בגלל הכדורגל, בגלל התחזית. כשנהג מונית ישראלי קושר בין לוח המשחקים של פיפ"א לתוכנית ההפצצות של חיל האוויר, ראוי להתייחס לזה ברצינות של דו"ח מודיעין. אמ"ן היה גאה בהערכת מצב כזו, ובעיקר במחיר שלה: מאה ותשעים שקל כולל מע"מ.

צריך להפסיק לעשות סקרים. באמת, די. מספיק עם המדגמים המייצגים, רווחי הטעות והשאלונים המשוקללים. את כל הסוקרים יש לשלוח לנסיעות במונית, לשוחח עם הנהגים, ולהעביר את התובנות ישר לאולפנים. זה זול יותר, מהיר יותר, ולפי הביצועים של השנים האחרונות, מדויק להפליא. נהג מונית ממוצע מפיק בנסיעה אחת לנתב"ג יותר תחזיות מתממשות מכל מכוני המחקר גם יחד, ועוד נותן קבלה.

אפשר לשקול להחליף את הפאנליסטים באולפנים בקבוצת נהגי מוניות מקריים. פשוט להעמיד תחנת מוניות ליד הבניין, ובכל מהדורה להכניס לאולפן את מי שראשון בתור. זה רק ישפר את המשדר: פחות "מקור מדיני בכיר", יותר "תקשיב אחי, אני אומר לך מה הולך להיות". ואם הפרשנות לא מדויקת, לפחות מקבלים נסיעה עד הבית.

לאור כל האמור לעיל, אני ממליץ, ואני בטוח שבקרוב פיקוד העורף יצטרף אליי, להכניס את הטלוויזיה לממ"ד. רק כדי שנוכל לראות את משחק הגמר בבטחה.

בינתיים אני כאן בחו"ל, עוקב אחרי הכותרות ואחרי טבלת המונדיאל בדריכות שווה. בפאב שליד המלון שלי הציבו מסך ענק ולידו לוח מחיק עליו רושמים את תוצאות המשחקים. כל ערב מתמלא הלוח עוד קצת ואני מרגיש שהקץ מתקרב.

את הסוקרים יש לשלוח לנסיעות במונית, לשוחח עם נהגים. זה זול יותר, מהיר יותר, ומדויק להפליא. נהג מונית ממוצע מפיק בנסיעה אחת לנתב"ג יותר תחזיות מתממשות מכל מכוני המחקר, ועוד נותן קבלה

על פי התכנון אני אמור לנחות ארצה קצת לפני גמר הגביע, ואני כבר מחכה בכיליון עיניים לשיחה עם נהג המונית שייקח אותי משדה התעופה הביתה. יש לי כמה שאלות דחופות בשבילו. בעיקר על הבחירות הבאות. ואולי גם על ההרכב לגמר.

נ.ב. כל קשר בין הכותרת של הפוסט הזה לשם הסרט "גמר גביע" לא מקרי כלל וכלל.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.