בצל הדרמה במצר הורמוז, פרסם נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ביום חמישי שעבר (9 ביולי) צו נשיאותי על עריכת בחירות כלליות למועצה המחוקקת הפלסטינית, שנקבעו ל־28 בנובמבר 2026.

יש יותר סימני שאלה מסימני קריאה ביחס להיתכנות הבחירות למועצה הפלסטינית במצב הנוכחי, אבל זהו גם פתח לחמאס שיקבל לראשונה אפשרות להשתתף בבחירות בגדה.

הצו של אבו מאזן יצא מייד אחרי השגת ההתקדמות בשיחות קהיר לגבי היום שאחרי בעזה, כאשר ועדת החירום של חמאס הודיעה על התפרקותה, ואחרי שחמאס, באתרו הרשמי, קרא לוועדת המומחים של מועצת השלום של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לבוא לעזה.

אבו מאזן חתם על צו לעריכת בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. יש יותר סימני שאלה מסימני קריאה ביחס להיתכנות הבחירות במצב הנוכחי, אך זה גם פתח ראשון לחמאס להשתתף בבחירות בגדה

השאלה היא האם הרשות הפלסטינית מתואמת עם התהליכים בקהיר, או להפך – מהלכיה נועדו להכשיל את שיחות קהיר.

מדוע עולה השאלה? כי הרשות הפלסטינית לא הוזמנה לקהיר, והמשלחת המייצגת את הפלסטינים היא משלחת חמאס.

אם כך, האינטרס של רמאללה הוא לא להעניק לחמאס לגיטימציה כלשהי לייצג את הפלסטינים. ייצוג הפלסטינים, מבחינתם, הוא בלעדי של אשף. אך בקהיר נבנית לגיטימציה חדשה לחמאס, ואשף ברמאללה חייב לתת לזה מענה. מול ההתפתחויות בקהיר, אשף חייב להציג את עצמו כבעל הלגיטימיות הבלעדית לייצג את הפלסטינים, וכמי שינהל בעצמו את הבחירות – לא שום ועדה ובוודאי שלא חמאס.

על פי מקורות בכירים ברמאללה, יש מגעים בין פתח לחמאס על ריצה ברשימה משותפת, כדי למנוע התכתשויות ומתיחות בין שני הארגונים, אם וכאשר אכן הבחירות יתקיימו. הבכיר ששמו עולה כיורש של אבו מאזן, מרוואן ברגותי כבר הודיע שהוא נערך לבחירות. ברגותי התקרב מאוד לחמאס בכלא, וכל חמולת ברגותי עברה תהליכים של הקצנה בכיוון חמאס והארגונים הרדיקליים.

ירושלים – התירוץ הישן החוזר

אבל השאלה מי ינהל את הבחירות בעזה – הרשות הפלסטינית, הוועדה של מועצת השלום או חמאס – איננה הבעיה היחידה. בהודעה של אבו מאזן הודגש כי הבחירות ייערכו גם בירושלים, או אפילו בעיקר בירושלים.

כאן צפויה התנגדות ישראלית עזה, עד כדי חשד כי ההודעה של אבו מאזן היא יותר מענה ללחצים של אירופה ושל העולם הערבי, מאשר רצון כן לחולל רפורמה ברשות הפלסטינית.

בהודעת אבו מאזן הודגש כי הבחירות ייערכו גם בירושלים – אפילו בעיקר בה. כאן צפויה התנגדות ישראלית עזה, עד כדי חשד כי ההודעה היא יותר מענה ללחצי אירופה והעולם הערבי, מאשר רצון כן לחולל רפורמה ברשות

פרשנים ערבים הסבירו כי כל עניין ירושלים נועד להביך את ישראל, וכי ישמש מנוף בידי אירופה – שהתרחקה מישראל בגלל הטרור היהודי – כדי ללחוץ על ישראל. מצד שני, הבחירות הפלסטיניות, אם יתקיימו, יהיו אחרי הבחירות בישראל, אם יתקיימו, כך ששאלת השתתפות מזרח ירושלים בבחירות תעמוד כמבחן לממשלת ישראל החדשה, אם תקום כזאת, מייד עם כינונה.

יש להעריך, שאם אכן הבחירות הפלסטיניות יתקדמו לקראת מימוש, יהיה לחץ על אבו מאזן לוותר על ירושלים, או למצוא נוסחה גואלת לקיום הבחירות בירושלים מחוץ לירושלים. לאו דווקא כדי להקל על ישראל, אלא מכיוון שגם העולם הערבי לא מקבל בלעדיות פלסטינית על ירושלים, ובכך אעסוק ברשומה נפרדת.

יש להזכיר כי עניין ירושלים עמד בשורש הקרע בין אירופה לאבו מאזן, כאשר בשנת 2019 הוא אישית הבטיח לקנצלרית אנגלה מרקל בברלין כי יחדש את הלגיטימיות של הרשות הפלסטינית בבחירות כלליות. אבל ברגע האחרון, באפריל 2021, דחה אבו מאזן את קיומן באמתלת ירושלים, אחרי שהפלסטינים דווקא נסחפו אחרי בשורת הבחירות. אירופה לא השתכנעה מכך, ובתגובה הפסיקה את המימון השוטף לתקציב הרשות הפלסטינית.

בשיחה עם בכיר פלסטיני, הוא העריך כי הבחירות לא ייערכו בגלל ירושלים, אבל גם הסביר את מניעיו של אבו מאזן. לדבריו, מה שאבו מאזן באמת רוצה זה לקדם את בנו יאסר לתפקיד יורשו. בגלל זה הוא פיצל בין הבחירות לפרלמנט לבין הבחירות לנשיאות, שנקבעו טנטטיבית, בלי תאריך ספציפי, לרבעון הראשון של 2027, מכיוון שיאסר עדיין לא בשל לנשיאות.

הקו של אבו מאזן הוא למנוע מפתח להיסחף לחידוש הטרור, כמענה לטרור היהודי, על מנת שארגון פתח יצטייר כמפלגת שלטון, כאשר יתחילו הלחצים על ישראל לסגת מן הגדה.

הקו של אבו מאזן הוא למנוע מארגון פתח להיסחף לחידוש הטרור, כמענה לטרור היהודי, וזאת על מנת שהארגון יצטייר כמפלגת שלטון, כאשר יתחילו הלחצים על ישראל לסגת מן הגדה המערבית

זה קושר את המהלך לדיפלומטיה בעזה ובלבנון, ולניסיון להעביר את חמאס ואת חזבאללה לפסים של מפלגה פוליטית. הצו הנוגע לקיום הבחירות הוא המסלול המותווה לחמאס להתקדם בו, וזה הקשר בין הודעת אבו מאזן לבין השיחות על היום שאחרי בקהיר.

על מנת להבין זאת יש להשוות בין שני הנוסחים של צווי הנשיאות לבחירות. הצו המקורי, מ־15 בינואר 2021, התנה את ההשתתפות בבחירות בהכרה בהסכמי אוסלו, ואילו בצו המעודכן הושמט התנאי הזה, והלגיטימיות של הבחירות נשענת על הכרזת העצמאות באלג'יר מנובמבר 1988, שקדמה לאוסלו.

יש לציין שחמאס הודיע רשמית כי לא ישתתף בבחירות, אם אלה יושתתו על הסכמי אוסלו. האם יש קשר בין התנאי של חמאס לבין נוסח הצו של אבו מאזן? מה שמוסיף על התהייה הזאת היא ההודעה של חמאס כי הוא מזמין את ועדת המומחים של הנשיא טראמפ לבוא לעזה. האם יש מהלכים שהעין לא רואה? האם קטאר וטורקיה פועלות בסיוע לטראמפ, כדי לחדור לא רק לעזה, אלא גם לגדה?

גם בגדה זה לא מובן מאליו

הרושם כאילו הבעיות הן רק בעניין ירושלים אינו מדויק. נשאלות גם שאלות כמו מי ינהל את הבחירות בעזה, האם בכלל אפשר לנהל בעזה בחירות, וגם בגדה רווית המחסומים והטרור היהודי – קיום הבחירות לא מובן מאליו.

הממשלה הנוכחית תעשה הכול למנוע את הבחירות האלה, אבל הן יהיו אתגר גדול גם לממשלה הבאה, אם תקום, שכן הבעיה הפלסטינית ממילא לא מתוכננת לעמוד בראש סדר היום הלאומי – ובצדק.

הרושם לפיו הבעיות הן רק בעניין ירושלים – לא מדויק. נשאלות גם שאלות כמו מי ינהל את הבחירות בעזה, האם בכלל אפשר לנהל בעזה בחירות, וגם בגדה רווית המחסומים והטרור היהודי – קיום הבחירות לא מובן מאליו

אם כך, זאת לא הפעם הראשונה שאבו מאזן מכריז על בחירות חדשות, בלי להתכוון אליהן. בפעם הקודמת הבחירות נפלו בגלל ירושלים, וכעת נוספו סוגיית הייצוג בעזה ורוחות המלחמה הנושבות בגדה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.