ראשות ממשלה כחלטורה

ראש הממשלה בנימין נתניהו המריא לעוד פגישה, טיסה או חלטורה בארה"ב. בוודאי תשאלו למה חלטורה? הרי הוא ראש ממשלת ישראל.

ובכן, בפעם הקודמת שהוא טס לשם והציג את תוכניתו להפלת המשטר האיראני בסיוע הכורדים ומחמוד אחמדיניג'אד, הבכירים האמריקאים כינו את התוכנית "בולשיט".

ראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל) צחי הנגבי סירב בכלל להשתתף בפגישות הללו ובכירי אמ"ן כתבו לו במילים עדינות שזה לא מעשי. אבל נתניהו המשיך עם החלטורה.

ממש כמו החלטורה של ביטחון ישראל באמצעות הסתמכות על "סיכון מחושב" עם יחיא סנוואר. זו שדרכה הוא הזרים מיליארדי דולרים לחמאס דרך קטאר וציפה לקנות שקט כאשר הוא מפטם מפלצת טרור.

הביקור בארה"ב הוא חלטורה, כמו בפעם שהציג תוכנית להפלת המשטר האיראני בסיוע הכורדים ואחמדיניג'אד, שכונתה בפי הבכירים האמריקאים "בולשיט", או כשציפה לקנות שקט בפיטום מפלצת טרור במיליארדי דולרים

חלטוריסט כבר אמרנו? ראשות הממשלה כחלטורה.

נתניהו הוא לא ראש הממשלה, הוא חלטוריסט. על ההפיכה המשטרית של יריב לוין הוא שמע בטלוויזיה. לא הציג אותה לאזרחים לפני הבחירות. בהתנתקות הוא תמך בהצבעותיו, אבל לימים טען שהוא בכלל היה באופוזיציה ואף התנגד. הוא חושב שאיש לא ישים לב לחלטורה של הטיעונים והשקרים שלו.

את משבר הקורונה הוא לקח על עצמו כאילו הוא מבין ברפואה ושיתק מדינה שלמה. לשר לביטחון הפנים הוא מינה עבריין, תומך טרור וכהניסט – אחרי שהוא עצמו הודיע שאותו אדם לא יהיה שר בממשלתו. אבל חלטורה, אז אפשר להביא אנשי צוות שלא יודעים לנגן על תקן מוזיקאים, ונהגים בלי רישיון, ולהקים במה שתתמוטט על ראש החוגגים כי המהנדס הוא אולי חבר מפלגה אבל לא מהנדס מורשה.

באסון מירון הוא טען ש"לא משכו בדש מעילי". את מכתבי ההתרעה שקיבל והדיונים והאזהרות שהועברו אליו במשך שנים הוא לא זוכר. הוועדה, כזכור, לא קיבלה את הסבריו ובמסקנותיה הטילה עליו אחריות אישית. הוא אפילו לא הביא את המסקנות וההמלצות של ועדת החקירה הממלכתית לדיון בממשלה. חלטוריסט. מותם של 45 בני אדם באסון עובר אצלו כמו אצל מפיק חלטורה לחתונה.

בתיקי האלפים הוא לא זוכר כלום, כשיטה. לא את המתנות ולא את השמפניות ולא את הסיגרים ולא את הפרסומים החנפניים בערוצי התקשורת, אשר להם דאג בתפקידו כשר התקשורת.

באסון מירון טען שלא משכו בדש מעילו. את מכתבי ההתרעה, הדיונים והאזהרות שהועברו אליו במשך שנים הוא לא זוכר. ועדת החקירה הטילה עליו אחריות אישית. הוא אפילו לא הביא את מסקנותיה לדיון בממשלה

לא זוכר. הוא גם לא מצליח למצוא זמן לעדות אשר לה הוא חיכה שמונה שנים. גם המשפט שבו הוא ביקש להעיד הוא חלטורה מבחינתו.

בפרשת הצוללות וכלי השיט הוא המציא סוד שבגללו לא סיפר לראשי מערכות הביטחון על האישור שנתן לגרמנים למכור צוללות מתקדמות למצרים. כל "שותפי הסוד" הכחישו את הסוד. על החלטורה הזאת ועדת החקירה ממלכתית נוספת יושבת כבר ארבע שנים ומנסה להבין כיצד ראש ממשלת ישראל מנהל את המדינה.

בדוח ביניים, אותה ועדת החקירה כבר קבעה שנתניהו סיכן את ביטחון המדינה ואת האינטרסים הכלכליים שלה. אבל מה אכפת לו? זו הרי עוד חלטורה בין מלון לטיסה ומסעדת יוקרה עם רעייתו אי שם על פני הגלובוס.

במחדל ה-7 באוקטובר הוא טען שפשוט "לא העירו אותו". כאילו היה שומר במשמרת הש"ג והגנבים נכנסו לאחר ששבר שמירה. תירוצים של חלטוריסט. לא של מי שאחראי לביטחונה של המדינה עם יותר מעשרה מיליון תושבים.

חלטוריסט שאמור היה להציג תפיסת ביטחון ולהביאה לדיונים מסודרים בפני הממשלה וראשי מערכת הביטחון, אבל סירב לקבל את עמדות ראשי שב"כ וצה"ל והתעלם מהסיכונים שבמניעת חיסול ראשי חמאס.

בהמשך הוא טען כי הוא לא זוכר שראש שב"כ התריע בפניו על מלחמה, ושראש חטיבת המחקר באמ"ן שלח לו ארבעה מכתבי התרעה על הסכנות שההפיכה המשטרית משדרת לאויבינו. ישראל חטפה טבח של אלפי אזרחים בידי מי שהוא עצמו מימן.

במחדל ה-7 באוקטובר הוא טען שפשוט "לא העירו אותו". כאילו היה שומר בש"ג ששבר שמירה. תירוצים של חלטוריסט. לא של מי שאחראי לביטחונה של המדינה עם מעל עשרה מיליון תושבים

בעיקרון נראה שהוא לא קורא מסמכים, מתעלם, לא זוכר שום דבר שעליו לעשות במסגרת סמכותו ואחריותו, ובאותו זמן יוצא לחופשות אינסופיות, כזכור, בקפריסין, ברמת הגולן, בנווה אטי"ב. לתכנן חופשות הוא תמיד זוכר.

חלטוריסט. כבר אמרנו.

ערוצי התקשורת אוהבים לדווח על ישיבות קבינט, על התכנסות במשרד ראש הממשלה, "הערב" בשעות הקטנות של הלילה. אבל בפועל בכל הישיבות הללו הוא מקבל החלטות לבדו, ללא התייעצות עם איש מהקבינט שהוא עצמו מינה כחותמת גומי לרצונותיו.

בזמן ניהול המלחמה הוא המציא סיסמאות על "ניצחון מוחלט", אבל לא ערך אפילו דיונים על "היום שאחרי" בעזה או בלבנון, לא חילץ את החטופים ודאג רק לשימור שלטונו. הצבא קורס מבחינת כוח אדם והוא פשוט לא דואג לפתרון. מבחינתו אפשר להזמין לחלטורה שלו שוב ושוב את אותם אנשים קרועים ממאות ימי מילואים ולהמשיך בניהול המדינה החובבני וחסר האחריות.

מה שהדאיג אותו תמיד היו רק הטיסות לביקורים בבית הלבן, המלונות המפוארים, ההצהרות בטלוויזיה, המספרה של רעייתו. את עבודתו העיקרית כראש הממשלה הוא ניהל ומנהל כחלטורה.

את ראש שב"כ הוא מינה בחמש דקות במושב האחורי – אדם חסר כל רקע, ניסיון או ידע בתחום עבודת שב"כ.

לראש המוסד הוא מינה את מי שאין לו מושג ירוק בעבודת המוסד – מזכירו הצבאי שלא עשה שום תפקיד אלוף פיקודי לפני כן.

למשרת מבקר המדינה הוא מינה את עורך הדין שלו. חלטוריסט, כבר אמרנו.
הכל מתנהל כחלטורה. ראשות הממשלה כחלטורה. כלאחר יד. בזלזול. בשליפות מהמותן. בתירוצים של ילד טיפש בכיתה א'.

כך הוא גם מופיע בבתי המשפט. בלי לקרוא את החומר הרלוונטי, בלי לזכור במה מדובר, בלי לדעת אפילו על מה הוא עצמו תבע מישהו בתביעת דיבה, כשהתברר שההתבטאות שהיא מושא התביעה לא נאמרה על ידי הנתבע מעולם.

והחלטוריסט הזה מבקש שוב את אמונכם.

את ראש שב"כ הוא מינה בחמש דקות במושב האחורי, ללא רקע, ניסיון או ידע בעבודת שב"כ. לראש המוסד מינה את מזכירו הצבאי, ללא מושג ירוק בעבודת המוסד. למבקר המדינה מינה את עורך דינו

האסונות והמחדלים שלו מרוחים בדם לאורכה ולרוחבה של המדינה, אבל מבחינתו המדינה היא חלטורה. הוא עסוק בכבוד, בכסף, בכוח, בהישרדות בשלטון, בטיסות פאר ובדאגה לרעייתו ולבניו שיאובטחו עד סוף חייהם.
ביטחון אזרחי המדינה? זו החלטורה שלו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.