הממשלה הביאה "בשורה" לחברה הערבית: נקצה 570 מיליון ש"ח לטובת מאבק בפשיעה. אלא מה? יד אחת נותנת והשנייה לוקחת. התקציב שיועבר לגופי הביטחון יקוצץ מתקציבי תוכנית החומש "תקאדום" לפיתוח ביישובים הערביים לשנים 2021-2026 (החלטה 550 של הממשלה משנת 2021).

יצוין כי מהלך דומה בוצע בשנת 2025, אז קוצצו מהתוכנית 220 מיליון ש"ח לאותה מטרה. החברה הערבית נדרשה גם לשלם מחיר גבוה יותר על הוצאות המלחמה, בדמות קיצוץ עמוק במיוחד של 15% מתקציבי התוכנית לשנים 2024-2026, סדר גודל שלא הוחל בקיצוץ הרוחבי שהושת על כלל משרדי הממשלה.

לפי מידע שהתפרסם בעיתון "הארץ", בעקבות כלל הקיצוצים הצטמק תקציבה של תוכנית 550 לכ-18 מיליארד ש"ח. 

החברה הערבית נדרשה גם לשלם מחיר גבוה יותר על הוצאות המלחמה, בדמות קיצוץ עמוק במיוחד של 15% מתקציבי התוכנית לשנים 2024-2026, סדר גודל שלא הוחל בקיצוץ הרוחבי שהושת על כלל משרדי הממשלה

כל זאת כאשר ממילא לצד החלטה 550 התקבלה החלטה נפרדת (549) שהקצתה 1.5 מיליארד ש"ח למשרד לביטחון לאומי לטובת מיגור הפשע בחברה הערבית. לפי נתונים שהתקבלו במענה לבקשת חופש מידע שהגישה התנועה לחופש המידע, בסוף 2025 מומשו מאותו תקציב כ־748 מיליון ש"ח בלבד.

תכנית 550, בתקציב של כ-30 מיליארד ש"ח, כמו תכנית 922 לפניה, היא פריצת דרך בניסיון לתקן את האפליה התקציבית שממנה סבלו היישובים הערביים לאורך עשרות שנים, ואכן הביאה להישגים לא מבוטלים: פיתוח תחבורה ציבורית שכמעט לא הייתה קיימת ביישובים הערביים, הגדלה משמעותית של מספר הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, צמצום פערי התקציב בחינוך והקמת תשתית חינוך בלתי פורמלי, הגדלת היקף התעסוקה של נשים ערביות ועוד.

מחקרים ודוחות מהשנים האחרונות מתריעים על תופעה רחבה של צעירים חסרי מעש ביישובים הערביים, תופעה המקושרת ישירות למיעוט הזדמנויות הדוחף אותם לעולמות הפשע. 25% מהצעים הערבים ו-34% מהצעירות הערביות הם חסרי מעש, שאינם לומדים ואינם עובדים, לעומת 14% מהגברים היהודים הצעירים ו-17% מהצעירות היהודיות. בו בזמן כמעט מחצית התיקים הפליליים שנפתחו לצעירים בגילי 24-18 נפתחו לצעירים ערבים.

תוכנית החומש "תקאדום" הקצתה 1.4 מיליארד ש"ח להתמודדות עם התופעה של צעירים חסרי מעש באמצעות שיפור הזדמנויות בחינוך, בהשכלה גבוהה ובשוק העבודה. זאת על רקע ההכרה בכך שמיעוט הזדמנויות למוביליות חברתית דוחף צעירים ערבים לזרועות ארגוני הפשע. לכן ברור כי לטווח ארוך, הפגיעה בתוכניות לשיפור מצבם של צעירים אלה חותרת תחת מטרות התוכנית. יד אחת נותנת ויד שנייה לוקחת.

מחקרים ודוחות מהשנים האחרונות מתריעים על תופעה רחבה של צעירים חסרי מעש, שלא עובדים ולא לומדים, ביישובים הערביים, תופעה המקושרת ישירות למיעוט הזדמנויות הדוחף אותם לעולמות הפשע

רק כלפי החברה הערבית קיימת תפיסה כי החברה עצמה, כקולקטיב, אשמה בפשע המתחולל בתוכה וצריכה לשלם עליו. דוגמאות לכך לא חסרות. כך למשל בפברואר השנה, במהלך דיון בכנסת שעסק בנושא, ובתגובה לביקורת של ח"כים ערבים על תפקוד הממשלה, אמר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כי "אנחנו לא אשמים שאתם רוצחים אחד את השני".

בשנת 2022 סיפק סמוטריץ' הסבר לפשיעה וגם פתרון:

"ערביי ישראל שרוצים שהמשפחה שלהם תוכל לחיות בשקט ובביטחון צריכים להצביע דווקא לנו – ליהודים שייאבקו בכל הכוח בגלי הלאומנות ששוטפים את רחובות הערים הערביות והמעורבות, ימגרו אותם ויפתחו נאמנות למדינת ישראל ולחוקיה. כשהערבים ינהרו לקלפיות ויצביעו לציונות הדתית הם יפסיקו להירצח ברחובות כמו זבובים ויתחילו לחיות בביטחון".

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מאשים את הנהגת החברה הערבית שהתנגדותה לכניסת שב"כ ליישובים הערביים היא שמכשילה את המאמצים להילחם בפשע. זאת בהתעלם מכך שבעבר שב"כ עצמו התנגד לפתרון זה. החברה הערבית סבלה שנים רבות מפיקוח של שב"כ, למשל מעורבותו באישור מי כשר ללמד בבתי הספר, וכמובן ששב"כ מעולם לא גויס להילחם בפשיעה בחברה היהודית.

יצוין כי האשמת הקורבן אינה עניין חדש ולא הומצאה בממשלה הנוכחית. עוד בשנת 2014 הצהיר מפכ"ל המשטרה דאז, יוחנן דנינו, כי "יש פה עניין תרבותי" וכי מדובר בחברה שבה "לפעמים רצח הוא מנהג" או דרך לפתרון סכסוכים.

מעולם לא נעשה מהלך כזה שבו ציבור יהודי נדרש לממן את מאמצי המשטרה להיאבק בפשיעה ביישובים יהודיים. זהו עוד רכיב ביחסה של הממשלה הנוכחית לחברה הערבית ולמאמצים האינטנסיביים שמשקיעה המשטרה בהצרת חופש הביטוי של מבקריה. היא עושה זאת בדמות מעצרים תכופים של ערבים שפרסמו פוסטים או אפילו חטאו בסימון "לייק" לפוסטים של כותבים אחרים ברשתות החברתיות, פוסטים המבקרים את המלחמה או חס ושלום מביעים צער על הסבל שנגרם לתושבי עזה.

יצוין כי האשמת הקורבן לא הומצאה בממשלה הנוכחית. עוד בשנת 2014 הצהיר מפכ"ל המשטרה דאז, יוחנן דנינו, כי "יש פה עניין תרבותי" וכי מדובר בחברה שבה "לפעמים רצח הוא מנהג" או דרך לפתרון סכסוכים

חלק גדול מהמעצרים כלל לא הבשילו לכדי כתבי אישום. פרקטיקה זו מחלחלת גם למקומות העבודה, כאשר פוסטים והתבטאויות ברשת, אשר כלל אינם מגיעים לסף של הסתה לטרור, גוררים השעיות ופיטורים.

לא רק זאת, אלא שמאמצים רבים מושקעים דווקא באכיפה נגד עבירות בנייה בחברה הערבית, ובמיוחד במגזר הבדואי בדרום, כמובן מבלי שניתן מענה למצוקת הדיור ולבעיה ארוכת השנים של הכפרים הבלתי מוכרים.

על רקע יחסו של בן גביר לחברה הערבית, גם כלל לא ברור האם התקציבים הנוספים יופנו למאבק אמיתי בפשע בחברה הערבית, או לשלל נושאים אחרים, כגון מדור ההסתה שהוקם במשטרת ישראל המנטר את הרשתות החברתיות, או אכיפה מואצת של עבירות בנייה.

עו"ד נוגה דגן-בוזגלו (מתמחה בדיני עבודה, חוקרת ומרצה במרכז אדוה, מתמחה בחינוך, תעסוקה וביטחון סוציאלי. בעלת תואר שני בסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית. פעילה בתחום החינוך מעל 20 שנה, ממייסדי בית הספר קדמה בירושלים – שנועדו להעניק חינוך תיכון איכותי על בסיס קהילתי. היתה חברת ועד מנהל בארגון ה.ל.ה, שפעל לעידוד הורים בשכונות ובעיירות פיתוח למעורבות בבתי הספר.