הפעלת לחץ פרסונלי ממוקד על תופעת ה"אגאזאדה" – ילדי האליטה השלטונית והביטחונית באיראן המתגוררים, לומדים ומנהלים עסקים במדינות המערב – משתלבת ישירות בהנחייתו האסטרטגית של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לגופי המודיעין והביטחון – למצוא "רעיונות מקוריים" ומנופי ענישה לא קונוונציונליים מול המשטר בטהרן.

בעוד שסנקציות כלכליות רוחביות פוגעות לרוב באוכלוסייה האזרחית ומשמשות את המשטר כתירוץ לכשלים מבניים, סנקציות פרסונליות ממוקדות תוקפות את "הבטן הרכה" של מקבלי ההחלטות ושל ראשי משמרות המהפכה, תוך ניצול הסתירה הפנימית שבין האידאולוגיה הרשמית לבין מציאות חייהם של מקורבי השלטון.

במישור הדיפלומטי והתודעתי ובמסגרת הלוחמה הפסיכולוגית, פגיעה בנוחות של בני משפחות הבכירים מייצרת נזק ישיר למנגנון הלגיטימציה של המשטר האיראני.

סנקציות פרסונליות ממוקדות תוקפות את "הבטן הרכה" של מקבלי ההחלטות ושל ראשי משמרות המהפכה, תוך ניצול הסתירה הפנימית שבין האידאולוגיה הרשמית לבין מציאות חייהם של מקורבי השלטון

האליטה בטהרן מטיפה באופן עקבי להסתגרות וסגפנות, להקרבה לאומית ולסלידה מתרבות המערב, אך בד בבד מאפשרת לקרובי משפחתה ליהנות מאיכות חיים גבוהה, מחופש הפרט וממוסדות אקדמיים ופיננסיים יוקרתיים בבירות אירופה וצפון אמריקה.

חשיפת הפער הזה, לצד צעדים אקטיביים של ביטול אשרות שהייה והקפאת נכסים – מעצימה את התסכול הציבורי באיראן. דוגמה בולטת למגמה זו היא ביטול אשרת השהייה (הגרין קארד) והגירוש מארה"ב של אחייניתו של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס לשעבר. צעד זה מעביר מסר חד למנהיגות בטהרן: הזיקה המשפחתית והחסינות הכלכלית שמעניקה המדינה אינן תקפות עוד.

מעבר לרכיב התודעתי, לצעדים אלו השפעה סיכולית-אופרטיבית חיונית. בני משפחה רבים לא רק נהנים מאיכות חיים מערבית, אלא משמשים כזרוע ביצועית של המשטר לניהול חברות קש, נכסים פיננסיים ורשתות הברחה. התנהלות זו מעידה, מעל הכול, על רמת התחכום של היושבים בטהרן.

פעילות זו מיועדת להלבין הון ולעקוף את משטר הסנקציות הבינלאומי לטובת מוסדות המדינה וזרועות משמרות המהפכה.

דוגמאות לכך כוללות את בני משפחתו של עלי רזא עסגרי (סגן שר הביטחון לשעבר), בנו של מהדי עראבי, ובתו של מורתזא זהרא'אי, אשר עברו להתגורר בקנדה ובאירופה תוך שימוש במשאבים פיננסיים שהועברו אל מחוץ לאיראן.

פגיעה ממוקדת בתשתיות אלו חוסמת את צינורות החמצן הכלכליים המזינים את מנגנוני הדיכוי והפצת הטרור.

האליטה בטהרן מטיפה להסתגרות וסגפנות, להקרבה לאומית ולסלידה מתרבות המערב, אך בד בבד מאפשרת לקרוביה ליהנות מאיכות חיים גבוהה, מחופש הפרט וממוסדות אקדמיים ופיננסיים יוקרתיים בבירות אירופה ובארה"ב

לצד הפוטנציאל הגלום בכלי זה, יישומו במדינות דמוקרטיות נתקל במורכבויות משפטיות, שכן שלטון החוק המערבי אוסר ענישה קולקטיבית על בסיס זיקה משפחתית בלבד, ללא הוכחת עבירה פלילית.

כדי לממש את המדיניות באופן אפקטיבי וחסין מביקורת שיפוטית, נדרש להסיט את דגש החקירות במערב מזיקה משפחתית גרידא לבחינת עבירות מס, הלבנת הון וניהול נכסים עבור גופים מוכרזים, ככל שאלה קיימים.

במקביל, יש להקים מנגנון סנכרון ותיאום מודיעיני ייעודי בין ארה"ב, קנדה, בריטניה והאיחוד האירופי להחלפת רשימות שחורות, ולשלב צעדים אלו כחלק ממערכה תודעתית גלויה, תוך החצנה תקשורתית יזומה של הנכסים שנחשפו לציבור באיראן.

לסיכום, על אף המורכבויות המשפטיות והחסמים הדיסציפלינריים הנלווים להטלת סנקציות על בני המשפחות של בכירים באיראן, מדובר במנוף לחץ אסטרטגי ראשון במעלה שנדרש לממש באופן אקטיבי ומיידי.

בעידן שבו סנקציות כלכליות מסורתיות מיצו חלק ניכר מאפקט ההרתעה שלהן והפעלת כוח צבאי נושאת עימה סיכונים רחבים, פגיעה ממוקדת באורח החיים, בנכסים ובחופש התנועה של ה"אגאזאדה" במערב מייצרת איום ישיר, מוחשי ואישי על צמרת ההנהגה.

נקיטת קו פעולה בצורה נחושה ועקבית, תוך סיכול ערוצי ההלבנה הפיננסיים והחצנת הצביעות השלטונית לציבור האיראני – עשויה לסדוק את הלכידות הפנימית של מוקדי הכוח בטהרן, להגביר את התסכול העממי מבית, ולשנות את מאזן הרווח וההפסד עבור מקבלי ההחלטות.

בעידן שבו סנקציות כלכליות מסורתיות מיצו את רוב הרתעתן, והפעלת כוח צבאי נושאת סיכונים רחבים – פגיעה באורח החיים, בנכסים ובחופש התנועה של ה"אגאזאדה" היא איום ישיר, אישי ומוחשי על צמרת ההנהגה

דווקא עיתוי זה מחייב את מדינות המערב לפעול ביצירתיות ובאומץ, ולהפוך את הפגיעה באינטרסים האישיים של האליטה למנוף מרכזי שיאלץ את המשטר להגמיש את עמדותיו ולחתור להסכם.

רועי כהנוביץ הוא חוקר, מרצה ויועץ לענייני איראן. עמית מחקר במכון לחקר מרכז אסיה והמזרח התיכון ; מחבר הספר איראן והמפרץ הפרסי.