לא מדברים עלינו, מדברים איתנו

מה קורה כשאזרחים ותיקים נכנסים לחדר שבו כותבים מצע של מפלגה? בחודשים האחרונים קיבלתי תשובה לשאלה הזאת.

במסגרת רשת מנהיגות אזרחים ותיקים, שאני שותפה בה, נפגשנו לקראת הבחירות עם נציגי המפלגות ישראל ביתנו, ישר, ש"ס והדמוקרטים. לא הגענו לבקש עוד הנחה, עוד הטבה או עוד הבטחה. הגענו עם הצעות לשינוי מדיניות.

ביקשנו לקדם שני מהלכים מרכזיים: הקמת גוף מתכלל לנושא האזרחים הוותיקים – גוף שירכז את הטיפול בתחום ויחבר בין משרדי הממשלה והגופים השונים – וגיבוש תוכנית לאומית רב-שנתית להתמודדות עם הזדקנות האוכלוסייה.

במסגרת רשת מנהיגות אזרחים ותיקים נפגשנו עם נציגי המפלגות ישראל ביתנו, ישר, ש"ס והדמוקרטים. לא הגענו לבקש עוד הנחה, הטבה או הבטחה, אלא עם הצעות לשינוי מדיניות

אחת הדוגמאות להשפעה האפשרית שלנו היא הפגישה עם חברת הכנסת מירב כהן ממפלגת ביחד. לאחר הפגישה שבה הצגנו את הנושא, היא העבירה לנו את טיוטת מצע המפלגה. עברנו עליה ושלחנו את הערותינו. כך ניתנה לנו הזדמנות להשפיע על המסמך הפוליטי עצמו, ולא רק להציג את עמדותינו בשיחה.

מבחינתי, זה בדיוק ההבדל בין הקשבה מנומסת לשיתוף אמיתי. לא הגענו כדי שישמעו אותנו וימשיכו הלאה, אלא כדי שהידע והניסיון שלנו יקבלו מקום בתהליך גיבוש המדיניות.

אבל הסיפור החשוב מבחינתי אינו רק ההצעות שהבאנו לשולחן הדיון, אלא עצם העובדה שישבנו שם. לא כמי שמבקשים שידאגו להם, אלא כמי שמבקשים להיות שותפים בקביעת המדיניות.

במשך שנים התנהל השיח הציבורי על אזרחים ותיקים בעיקר מעל לראשיהם. דיברו על קצבאות, סיעוד, הנחות ובדידות. אלה נושאים חשובים. אבל בתוך השיח הזה נשכח לעיתים שאזרחים ותיקים אינם רק מי שזקוקים לשירותים. הם גם אנשים שיכולים לעצב אותם.

יש להם ניסיון חיים, היכרות עמוקה עם הקהילה ועם השירותים הציבוריים, וידע שנצבר במשך עשרות שנים. לא פעם הם יודעים דברים שמי שיושב במשרד ממשלתי אינו יכול ללמוד מדוח או ממצגת.

אני פוגשת את זה שוב ושוב בפעילות שלי.

במשך שנים התנהל השיח הציבורי על אזרחים ותיקים מעל לראשיהם. דיברו על קצבאות, סיעוד, הנחות ובדידות, ושכחו לעיתים שאזרחים ותיקים אינם רק מי שזקוקים לשירותים. הם גם אנשים שיכולים לעצבם

כשמדברים על תחבורה ציבורית, השאלה אינה רק אם יש אוטובוס, אלא אם אדם בן 80 יכול לקרוא את המידע בתחנה ולעלות לאוטובוס בבטחה. כשמדברים על עיר חכמה, צריך לשאול מה קורה למי שאינו משתמש בסלולרי. כשמתכננים שכונה חדשה, צריך לחשוב לא רק על מספר הדירות, אלא גם על האפשרות לחיות בה בנוחות ובביטחון בגיל 80 או 90.

אלה אינן שאלות של אוכלוסייה שולית. אלה שאלות על האופן שבו כולנו נרצה לחיות בעתיד.

כאן נכנסות לתמונה הדרישות שלנו לגוף מתכלל ולתוכנית לאומית רב-שנתית.

כיום, האחריות על חיי האזרחים הוותיקים מפוזרת בין משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וגופים ציבוריים. כל אחד מטפל בחלק אחר: בריאות, רווחה, ביטחון כלכלי, תחבורה, דיור וקהילה. אבל החיים אינם מחולקים למשרדי ממשלה.

מדינה שנערכת לחיים ארוכים יותר זקוקה למדיניות שמחברת בין התחומים, קובעת יעדים ומסתכלת קדימה. לא די לטפל בבעיות לאחר שהן נוצרות. צריך לתכנן מראש את המציאות הדמוגרפית המשתנה ולשתף בתכנון את האנשים שחווים אותה.

גוף מתכלל יכול לסייע בתיאום ובפיקוח בין הגורמים השונים, ואילו תוכנית לאומית רב שנתית יכולה לקבוע סדרי עדיפויות, יעדים ומדדים לבחינת ההתקדמות. שניהם נחוצים כדי שהזדקנות האוכלוסייה תטופל כאתגר לאומי ולא כאוסף של נושאים נפרדים.

מדינה שנערכת לחיים ארוכים יותר זקוקה למדיניות בין-תחומית הקובעת יעדים. לא די לטפל בבעיות לאחר היווצרן. צריך לתכנן מראש את המציאות הדמוגרפית המשתנה ולשתף בתכנון את האנשים שחווים אותה

אבל השפעה על מצע היא רק שלב ראשון. מצע אינו מדיניות, והבטחה אינה ביצוע. כדי שרעיון יהפוך לשינוי נדרשים החלטה, תקציב, גורם אחראי ולוח זמנים.

ולכן העבודה שלנו לא תסתיים ביום הבחירות.

נפעל להשתתף בוועדות הרלוונטיות ובצומתי קבלת ההחלטות, נמשיך להיפגש עם מקבלי ההחלטות ונעקוב אחר ההתחייבויות. נדרוש לדעת מה התקדם ומה לא, ונפעל כדי שהרעיונות שהצגנו לא יישארו על הנייר.

אנחנו לא מבקשים שיקשיבו לנו רק בתקופת הבחירות. אנחנו רוצים להיות חלק מהשיח גם כשהממשלה תקום וההחלטות יתקבלו.

ישראל של 2026 אינה יכולה להמשיך להתייחס לאזרחים ותיקים כאל ציבור שצריך רק לדאוג לו. אנשים בני 60, 70 ו-80 ממשיכים לעבוד, להתנדב, ליצור, ליזום ולהוביל. הניסיון והידע שלהם הם משאב חברתי שחשוב לנצל, לא רק לטובת האזרחים הוותיקים עצמם, אלא לטובת החברה כולה.

לקראת הבחירות, זו השאלה שאני מבקשת להפנות למפלגות. לא רק מה תעשו עבור האזרחים הוותיקים, אלא האם תהיו מוכנות לעשות את זה איתנו?

שיתוף אמיתי אינו מסתכם בהזמנה לכנס או בתמונה משותפת. הוא מחייב לתת לאזרחים ותיקים מקום סביב שולחן קבלת ההחלטות, להתייעץ איתם ולבחון יחד איתם אם המדיניות עובדת.

אנחנו, ברשת מנהיגות אזרחים ותיקים, נפעל להיות שם גם אחרי הבחירות. לא רק כדי להציע פתרונות, אלא גם כדי לעקוב אחר יישומם ולדרוש שההבטחות יקוימו.

השפעה על מצע היא רק שלב ראשון. מצע אינו מדיניות, והבטחה אינה ביצוע. כדי שרעיון יהפוך לשינוי נדרשים החלטה, תקציב, גורם אחראי ולוח זמנים. ולכן העבודה שלנו לא תסתיים ביום הבחירות

ישראל מזדקנת. אנחנו לא מתכוונים להסתפק בכך שהפוליטיקאים יכירו בבעיה. אנחנו רוצים להיות שותפים לפתרון.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.