בכל מערכת בחירות אנחנו שומעים את אותן הבטחות. עוד דירות, עוד התחדשות עירונית, עוד שכונות חדשות. הממשלה סופרת יחידות דיור, ראשי ערים מתגאים במגדלים חדשים, ויזמים מציגים הדמיות מרשימות של מגדלי מגורים עם חדרי כושר, בריכות שחייה וחללי עבודה.
אבל יש שאלה אחת שכמעט אינה נשאלת: מי יבנה את הקהילה?
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהכתבה מעניינת ומעוררת מחשבה כרגיל. לא מכיר מספיק את המערכות התומכות, אבל כנראה שצריך דמויות יזמיות ואכפתיות כמו ד"ר יונית סטרולוב, שירימו פרויקט כזה. במקרה הזה מדובר על קהילה בעלת אמצעים ואנחנו נחשפים להרבה פרויקטים שמיועדים לגיל השלישי, שתמורת סכום "סימלי", המתחם לבעלי היכולת ידאג לדיירים לכל צרכיהם.
אולי הרשויות סומכות על הדיירים בעלי היכולת שידאגו לעצמם? כי הרי הכסף הציבורי הולך לצרכים פוליטיים. כנראה שזאת המציאות, ובלי יזמויות מקומיות, כנראה שלא יקרה כלום.
אז המסקנה היא, אם אין אני לי מי לי. מצער כמו שזה נשמע. כנראה שהפתרונות של חיבור דיירים או תושבים לקהילות, יגיעו מיוזמות מקומיות כמו של ד"ר יונית ודומיה, ועל כך, מגיע לה כל הכבוד!