בדצמבר 1928 הגיע סבא שלי, ראובן בצלאל זצ"ל, יחד עם הוריו, לירושלים. היה זה בסופו של מסע תלאות שנמשך קרוב לחודשיים. המסע החל בעיר הראת שבאפגניסטן ועבר דרך ערי איראן, עיראק וסוריה. על המסע עצמו אפשר לקרוא בפוסט "מאפגניסטן לירושלים דרך איראן, סיפורו של מסע משפחתי".
כל מסע נמדד גם ברגע שבו מגיעים ליעד.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.

















תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוסיפור מרתק על אופיה של ירושלים ,משמעותה, והעליה אליה בתחילת המאה הקודמת. אנחנו מדברים על קהילה רחוקה , אפגניסטן, ללא תקשורת אלא רק עם ספרי תפילה וספרים קדושים. סבא של דפנה, רב בקהילתו, מרגיש שהוא חייב לשנות את מרכז חיי המשפחה מאפגניסטן לירושלים. עושה מסע ארוך מאוד חלקו רגלי לעיר הקדושה ליהדות – ירושלים. ירושלים בעיני יהודים היתה מוקד משיכה דתי שהביא אותם להגר לעיר הקודש. האיש לקח את הוריו, עזב את משפחתו היגיע לירושלים ובנה את ביתם בשכונת בית ישראל הדתית. בירושלים של אז חיו זה לצד זה יהודים מוסלמים ונוצרים. רוב היהודים שהיו גם רוב באוכלוסיה , היו שייכים לישוב הישן כלומר שומרי מצוות אדוקים.
בעיני רוחי בירושלים הקטנה של אז היו 90 אלף תושבים חצי יהודים רבע נוצרים ורבע מוסלמים. המתח בין ערבים ליהודים היה אומנם בתחילת דרכו אך כבר גבה קורבנות . מאז חלפה מאה וכלום לא השתנה. רוב יהוד דתי מאוד מיעוטים ערביים חסרי זכויות ומתחים בין כולם. ביום ירושלים חשוב להגיד שאנחנו הרוב לא השכלנו להפוך אותה לעיר מעורבת סמל של קיום משותף.
כתבה מרתקת,
סבי גם עלה בשנים אלו מאפגניסטן שמו מולא יהושע עמרם, היה רב מוהל שוחט בקהילה האפגנית בבית ישראל.
משפחת בצלאל קשורה בקשרי נישואין למשפחתי.
שמחתי לקרוא על המסעות מאפגניסטן לירושלים, פרטים רבים חסרים לי מהחיים בהראט האפגנית.
אשמח לשמוע עוד…