"אני שמח לבשר על הצטרפותו של יו"ר סיעת כולנו וחבר הכנסת לשעבר רועי פולקמן, לנבחרת ישר", פרסם השבוע בפייסבוק יו"ר מפלגת "ישר" ומועמדה לראשות הממשלה, גדי איזנקוט.
בהמשך הפוסט, יו"ר מפלגת "ישר" פירט לגבי עשייתו החיובית של פולקמן, שהיה לדבריו "שותף לקידום שורה של תוכניות וחוקים, בהם תוכנית מחיר למשתכן, חוק שכירות הוגנת, חוק דיור בהישג יד, רפורמת התקינה, חוק המאפשר דחיית תשלומי משכנתה במצבי אבטלה, והרפורמה בבנקאות".
עד כאן הכול טוב ויפה. אלא שאיזנקוט, אדם ישר וראוי אשר הלוואי שיחליף את בנימין נתניהו בתפקיד ראש הממשלה, שכח לציין פרט די חשוב ברזומה של פולקמן – האיש שבעבר התנגד לפסקת ההתגברות הפך את עורו והביע תמיכה בסעיף המאפשר לעקוף את החלטות בג"ץ. "אני חד-משמעית בעד פסקת ההתגברות, זה ידוע", אמר לפעילי כחול לבן שהפגינו מחוץ לביתו במאי 2019.
איזנקוט, אדם ישר וראוי, שכח לציין פרט די חשוב ברזומה של פולקמן – האיש שבעבר התנגד לפסקת ההתגברות הפך את עורו והביע תמיכה בסעיף המאפשר לעקוף את החלטות בג"ץ
באותה שיחה עם פעילי כחול לבן, הוסיף מי שהיה אז יו"ר סיעת כולנו של משה כחלון: "בעבר אמרתי שלא אשב עם ראש ממשלה עם כתב אישום והיום שיניתי את דעתי ואני מוכן לשקול את זה".
מובן שמותר לאדם לשנות את דעותיו, אך אדם ליברל שרוצה ממשלה המחויבת לשלטון החוק מוכרח לשאול את עצמו – האם אני רוצה להכניס לכנסת אדם כמו פולקמן, שתמך בפסקת ההתגברות ושקל חבירה לנתניהו גם לאחר שהוגש נגדו כתב האישום? האם הוא עדיף על פני כל אחד או אחת בעשירייה השנייה של "הדמוקרטים"?
פולקמן הוא לא היחיד ברשימה של "ישר" שהביע עמדות מדאיגות עבור מי שרוצים מדינה יהודית-דמוקרטית, שוויונית ושוחרת שלום. לפני כחודשיים הייתה זו ענבר הרוש גיטי, חברה בנבחרת "ישר" שכיהנה בעבר כמנכ"לית תנועת "אחריי", שבמענה לשאלת העיתונאי ניר גונטז', "מה עמדתך ביחס למדינה פלסטינית?", סיפקה את התשובה ה"מהממת": "לא פייר שאתה שואל אותי על זה".
בנבחרת "ישר" נכללת גם אלקס ריף, מנכ"לית עמותת "לובי המיליון" (עמותה הפועלת לקדם את הצרכים והזכויות של ישראלים דוברי רוסית בישראל ובני משפחותיהם), שתמכה במינוי רומן גופמן לראש המוסד, אף שכפי הנראה התנהל בצורה בעייתית, בלשון המעטה, סביב הפעלתו של הנער אורי אלמקייס.
ליברל שרוצה ממשלה המחויבת לשלטון החוק מוכרח לשאול את עצמו – האם אני רוצה להכניס לכנסת אדם כמו פולקמן, שתמך בפסקת ההתגברות ושקל חבירה לנתניהו גם לאחר שהוגש נגדו כתב האישום?
חבר נוסף ברשימה הוא מתן כהנא, איש ימין מדיני וכלכלי מובהק (שנבחר לראשונה לכנסת כחבר ברשימת "ימינה") שביקר את בג"ץ לאחר שזה הכשיר את מועמדותה של חברת מפלגת העבודה, אבתיסאם מראענה, לכנסת, יזם הצעות חוק האוסרות שביתה בגופים חיוניים, והסתייג משילוב נשים ביחידות קרביות מיוחדות.
במפלגת "ישר" יש אנשים טובים, איכותיים וראויים (ודאי כשמשווים אותם למה שיש לנו היום) אך עם תפיסה מדינית-חברתית-כלכלית שהולמת מפלגת ימין.
שאול מרידור, לשעבר ראש אגף התקציבים במשרד האוצר ומנכ"ל משרד האנרגיה, והיום מועמד לכנסת מטעם מפלגת "ישר", אמר לאחרונה בריאיון כי "אחרי ה-7 באוקטובר לדבר על שתי מדינות – זה לא להבין את המציאות".
גם איזנקוט עצמו הצהיר לאחרונה – בתגובה לדבריו של מנסור עבאס בעד הכרה במדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל – כי "אין מדינה פלסטינית – ולא תהיה גם בממשלה שנקים".
מה החלופה שאיזנקוט ומרידור מציעים לפתרון שתי המדינות? מדינה אחת בין הים לירדן, שלא תהיה יהודית ובטח שלא דמוקרטית? עד עתה לא שמענו תשובה רצינית מהשניים, שאולי שכחו שקונספציית "ניהול הסכסוך" היא שהובילה לטבח 7 באוקטובר.
גם יורם כהן, בכיר במפלגת "ישר" וראש שב"כ לשעבר (וללא ספק איש רציני וראוי), מגדיר עצמו כאיש ימין.
מה החלופה של איזנקוט ומרידור לפתרון שתי המדינות? מדינה אחת בין הים לירדן – לא יהודית ולא דמוקרטית? לא שמענו תשובה רצינית מהשניים, שאולי שכחו כי קונספציית "ניהול הסכסוך" היא שהובילה לטבח
איני בא לתקוף את מפלגת "ישר" – שרוב חבריה אנשים ראויים וטובים – או את העומד בראשה, שהוא איש אמיץ, ערכי והגון. מותר שתהיה מפלגת מרכז-ימין שרוב אנשיה אוחזים בגישה קפיטליסטית (אפילו שצו השעה הוא להגדיל את ההשקעה בשירותים הציבוריים) ומתנגדים לפתרון שתי המדינות. יתרה מכך – אשמח מאוד אם בראש הממשלה הבאה יעמוד הרמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט.
הבעיה שלי אינה עם מפלגת "ישר" אלא עם אנשי שמאל-ציוני-ליברלי שמתכוונים להצביע ל"ישר" או ל"ביחד" בראשות נפתלי בנט, במקום לרשימה המצוינת של "הדמוקרטים" – שוודאי מבטאת את תפיסת העולם שלהם בצורה מדויקת יותר משתי מפלגות המרכז או המרכז-ימין.
בסופו של דבר, כולנו רוצים נציגים שיצביעו בהתאם לערכינו וכאלה שבשום תסריט לא יערקו לשורות המחנה הנגדי. או במילים אחרות – כאלה שאפשר לסמוך עליהם.
אנשי שמאל ציוני שמתכוונים לתת את קולם ל"ישר", סבורים שנכון להצביע לרשימה שעל פי הסקרים יש לה סיכוי גבוה לעבור את הליכוד במנדטים ולהיות ל"סיעה הגדולה ביותר".
לאלה ראוי להזכיר את הבחירות שהיו כאן בפברואר 2009 – מפלגת קדימה בראשות ציפי לבני גרפה אז 28 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה בכנסת. הליכוד בראשות נתניהו זכה למנדט פחות (27). אף על פי כן, מי שהקים ממשלה היה בנימין נתניהו משום שלגוש הימין היו אז 65 מנדטים. כלומר, מה שמכריע בסוף הוא גודל הגוש, לא המפלגה הגדולה.
הבעיה שלי אינה עם מפלגת "ישר" אלא עם אנשי שמאל-ציוני-ליברלי שמתכוונים להצביע ל"ישר" או ל"ביחד" של בנט, במקום לרשימה המצוינת של "הדמוקרטים" – שוודאי מבטאת את תפיסת עולמם בצורה מדויקת יותר
לכן גם אני מתומכיה של פסקת התגברות – התגברות על הנטייה המפורסמת של אנשי מרכז-שמאל לעשות חישובים סטטיסטיים ולנהות אחר אגדת המפלגה הגדולה, במקום להצביע על פי צו מצפונם.
הגיע הזמן להפסיק לטשטש עמדות. אחרי 4 שנים עם ממשלה גזענית, רקובה, אנטי-חברתית וכושלת, ונוכח שיח ציבורי שנע בין ימין לימין קיצוני-כהניסטי, חובה לחזק את הכוחות הליברליים והדמוקרטיים שישיבו אותנו לנתיב של תבונה ושפיות.
מי שרואה בעצמו שמאל ציוני-ליברלי ואפילו מרכז-שמאל, מוטב שיצביע לנעמה לזימי, גלעד קריב, משה רדמן ונמרוד שפר, שלא מתביישים להיות שמאל-ציוני, מאשר לרועי פולקמן, מתן כהנא, אלקס ריף וענבר הרוש גיטי.
הצבעה שכזו היא הדבר הנכון – "אסטרטגית" וגם מוסרית. לאיש מרכז-שמאל או שמאל ציוני, עדיף "דמוקרטים" עם 15 מנדטים ו"ישר" עם 25, מ"דמוקרטים" עם 10 ו"ישר" עם 30.
שהרי, גם אם יקרה השינוי המיוחל ותקום פה ממשלה אחרת (שפויה, הגונה וממלכתית), בהובלת גוש מתנגדי נתניהו, חשוב שיהיה בה מרכיב ליברלי חזק ש"יטה את הספינה" לכיוון דמוקרטי, שוויוני וליברלי.
הגיע הזמן להפסיק לטשטש עמדות. אחרי 4 שנים עם ממשלה גזענית, רקובה, אנטי-חברתית וכושלת, ונוכח שיח ציבורי שנע בין ימין לימין קיצוני-כהניסטי, חובה לחזק את הכוחות הליברליים והדמוקרטיים
חיוני שיהיה בממשלה כזו אגף ליברלי איתן שיגן על מערכת המשפט, יפעל לביצור הדמוקרטיה ולשמירה על תקשורת חופשית וכן, יחתור לסיום הסכסוך ויחשוב שזה "פייר" לשאול על פתרון שתי המדינות.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו