אתמול, עם ציון 25 שנה לאסון ה-11 בספטמבר, ולקראת ציון שלוש שנים לאסון ה-7 באוקטובר, כדאי להיזכר בדבריו של הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן בעת ביקורו בישראל באוקטובר 2023:
"צדק צריך להיעשות. אבל אני מזהיר – למרות שאתם חשים זעם, אל תניחו לו למלא אתכם… לאחר ה-11 בספטמבר כעסנו בארצות הברית. בזמן שחיפשנו צדק והשגנו צדק, גם עשינו טעויות". ביידן כיוון את דבריו לפלישה לעיראק, שהחלה בקול תרועה רמה והסתיימה בדשדוש מדמם.
ביידן ידע מדוע הוא מעביר את המסר הזה דווקא לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו – מי שלאורך עשורים חרחר מלחמות אזוריות, גם אם באמצעות דחיפתה של ארה"ב לפתוח בהן.
"לאחר ה-11 בספטמבר כעסנו בארה"ב", אמר ביידן. "בזמן שחיפשנו והשגנו צדק, גם עשינו טעויות". ביידן כיוון לפלישה לעיראק, שהחלה בתרועה רמה והסתיימה בדשדוש מדמם. ביידן ידע למה הוא מעביר את המסר דווקא לנתניהו
ב-12 בספטמבר 2002, שנה לאחר אירועי 9/11 וחצי שנה לפני הפלישה האמריקאית לעיראק, הופיע מי שהיה אז האזרח הפרטי נתניהו בפני הוועדה לביקורת המדינה של בית הנבחרים האמריקאי ואמר: "מתקפה בעיראק תייצר גל הדף חיובי במזרח התיכון ובאיראן".
הוא גם הבטיח שמיטוט שלטון סדאם חוסיין יביא עימו "השלכות חיוביות עצומות". חצי שנה לאחר מכן, ארצות הברית יצאה למלחמה בעיראק. המשטר אמנם הופל במהירות, אבל עיראק שקעה בכיבוש, במלחמת אזרחים ובטרור והפכה לכר הגידול שממנו צמח דאעש וההשפעה האיראנית על עיראק גדלה פלאים.
ב־2015 הגיע נתניהו שוב לקונגרס האמריקאי, הפעם כדי לנסות לסכל את הסכם הגרעין עם איראן ולשכנע שההסכם לא חוסם את דרכה של איראן לפצצה, אלא סולל אותה. נתניהו נכשל בניסיונות הסיכול הללו ב-2015, אך שלוש שנים לאחר מכן פרש הנשיא דונלד טראמפ בעידודו מההסכם.
אבל במקום לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית, קרה בדיוק ההיפך ממה שנתניהו וטראמפ ביקשו להשיג – בזמן הפרישה האמריקאית איראן קיימה את המגבלות שהוטלו עליה. לאחריה היא בהדרגה החלה להפר אותן, התקינה צנטריפוגות מתקדמות, הגדילה את מלאי האורניום והגיעה להעשרה של 60 אחוזים.
כך, בעידודו של נתניהו, הסכם שנועד להרחיק את איראן מהפצצה, הוחלף במדיניות כושלת שבסופה איראן הפכה למדינת סף גרעינית ובת ברית של רוסיה וסין, שהיו עד הפרישה מההסכם בצד האמריקאי.
בעידודו של נתניהו, הסכם שנועד להרחיק את איראן מהפצצה הוחלף במדיניות כושלת, שבסופה איראן הפכה למדינת סף גרעינית ובת ברית של רוסיה וסין, אשר היו עד הפרישה מהסכם הגרעין בצד האמריקאי
כמי שלא לומד מכישלונותיו, המשיך נתניהו לדחוף את האזור כולו למלחמות נוספות – ביוני 2025 שכנע את טראמפ להפציץ מתקני גרעין באיראן, אבל מאגר האורניום המועשר לא נפגע.
נתניהו לא עצר את לחציו על הנשיא טראמפ לחזור ולתקוף את איראן בטיעון שיש הזדמנות להביא להחלפת שלטון, וכך נולדה לה המלחמה האחרונה שהחלה בפברואר השנה, ונמשכת בעצימות מוגבלת עד עכשיו.
המשטר האיראני עדיין חי ובועט, בניגוד למצב ששרר קודם לכן – היום איראן שולטת במצרי הורמוז, והמלחמה התפשטה ברחבי האזור. גם כאן נתניהו הבטיח ניצחונות קלים שהתגלו כקשים עד בלתי אפשריים להשגה.
כל זאת כמובן לצד ניהול המלחמה בעזה, שהגשימה את אזהרתו של ביידן, והייתה מונחית זעם ונקם – יותר מאשר היגיון ואסטרטגיה.
ב-2002 פרש נתניהו בפני שומעיו בוועדה בקונגרס את שלושת ה-W שלו – Winning Winning Winning. אבל התפיסה הפשטנית הזו הביאה את ארצות הברית ואיתה את האזור כולו לסבב בלתי נגמר של מלחמות לא מסתיימות, של יציבות מעורערת ושל כל דבר פרט לניצחון. זה קרה גם כי המלחמות של נתניהו, גם אלו שהוא מנהל בעצמו וגם אלו שהוא דוחף אחרים לפתוח בהן, נכשלות בחיבור הנחוץ כל כך בין כוח צבאי למהלכים מדיניים.
תפיסת ה"ניצחון" הפשטנית הביאה את ארה"ב ואת האזור כולו לסבב בלתי נגמר של מלחמות לא מסתיימות, יציבות מעורערת, וכל דבר פרט לניצחון. המלחמות של נתניהו נכשלות תמיד בחיבור הנחוץ בין כוח צבאי למהלכים מדיניים
כך קרה גם מאז השבעה באוקטובר, כשנתניהו הוביל לחימה בחזיתות רבות, אך זנח לחלוטין את השדה המדיני, וכשהשדה הזה נזנח, לצד האצת הפעולות לקביעת עובדות ברחבי הגדה המערבית שימנעו הסדר עתידי – התוצאה אינה רק כשל מוסרי וצבאי, אלא נזק אסטרטגי ממשי.
בימים האחרונים הגיעה המחשה נוספת לכישלון דרכו של נתניהו, כשבריטניה הודיעה על איסור יבוא מוצרים מההתנחלויות ועל צעדים נגד חברות ואנשים המממנים, בונים או מאפשרים את התרחבותן. וזאת כשמדינות מערביות נוספות הצטרפו למהלך או שוקלות צעדים דומים.
גם אם יש הגיון בצעדים בינלאומיים שיש בהם כדי לעצור את התפשטות ההתנחלויות ברחבי הגדה המערבית, עצם ההחלטה הזו מהווה כישלון צורב למדיניות החוץ של נתניהו.
מנהיגות אסטרטגית אינה היכולת לשכנע מעצמה אחרת להפעיל כוח, אלא בראש ובראשונה היכולת להבין מה יקרה אחרי הפעלת הכוח. נתניהו מוכיח פעם אחר פעם שאין לו תפיסה אסטרטגית, אין לו יכולת לראות מעט רחוק יותר מהרגע שבו מופעלים התותחים, אין לו מסוגלות להפוך כוח צבאי לעוצמה מדינית.
ישראל זקוקה לארצות הברית לא רק כדי שתספק לנו נשק או תילחם לצידנו. אנחנו זקוקים לה גם כשותפה ערכית שמסייעת לנו לראות מעבר למערכה הבאה, שמסייעת לנו בעוצמתה הרכה, לא פחות מאשר בכוחה הצבאי.
מנהיגות אסטרטגית אינה היכולת לשכנע מעצמה אחרת להפעיל כוח, אלא היכולת להבין מה יקרה אחרי הפעלת הכוח. נתניהו מוכיח שוב ושוב שאין לו תפיסה אסטרטגית או מסוגלות להפוך כוח צבאי לעוצמה מדינית
אחרי כמעט רבע מאה של הבטחות שווא שרק עוד מלחמה אחת תסדר את המזרח התיכון, הגיע הזמן ללמוד את הלקח הפשוט ביותר – כוח צבאי הוא כלי הכרחי לביטחון, הוא אינו תחליף למדיניות ולאסטרטגיה.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו