המשטרה מייצרת את העבריינים שהיא מתגאה בעצירתם

בכל פעם שגל חיסולים נוסף שוטף את הרחובות, האולפנים מתמלאים באותם דפי מסרים שחוקים. המשטרה ממהרת להאשים את "חוסר שיתוף הפעולה של המגזר", פוליטיקאים מדברים על "תרבות של אלימות", והפרשנים מציגים גרפים מדממים ומסבירים מדוע המשטרה פשוט "לא מסוגלת" להתמודד עם ארגוני הפשע.

כמי שמבלה את מיטב ימיו בחדרי החקירות ובבתי המעצר, ומייצג מדי יום חשודים ונאשמים בעבירות הפליליות החמורות ביותר, הן בחברה הערבית והן בחברה הכללית, אני מבקש להפוך את המראה.

האמת המרה, המסתתרת מאחורי חומרי החקירה החסויים, מבהילה בהרבה: המשטרה אינה חסרת אונים. על פי התרשמותי היא פשוט מנהלת פנקסנות צינית ומזעזעת על גבם של הילדים שלנו.

האמת המרה, המסתתרת מאחורי חומרי החקירה החסויים, מבהילה בהרבה: המשטרה אינה חסרת אונים. על פי התרשמותי היא פשוט מנהלת פנקסנות צינית ומזעזעת על גבם של הילדים שלנו

במהלך עבודתי כסנגור פלילי, אני נחשף פעם אחר פעם למנגנון מודיעיני מעוות, שאותו אני מכנה "פרדוקס הסוכן המשטרתי". המערכת אוהבת להציג את המאבק בפשיעה כסרט פעולה, אך בפועל, יחידות המודיעין משתמשות בדור העתיד של החברה הערבית כבשר תותחים לצרכים הסטטיסטיים שלהן.

איך זה עובד? נער נורמטיבי בן 18, ללא שום עבר פלילי, נקלע לקו האש. הוא נסחט על ידי ארגון פשע מקומי, מאוים, ומאלצים אותו לבצע משימה "קלה" כמו להעביר חבילה, להחביא נשק או לספק מידע.

משטרת ישראל, באמצעות אמצעי מעקב מתקדמים, האזנות סתר ורשת של מודיעים, רואה את זה קורה בזמן אמת. היא יודעת בדיוק מי הנער, מי מאיים עליו ומה הוא מתבקש לעשות. במדינה מתוקנת, המשטרה הייתה מתערבת מייד, קוטעת את שרשרת העבירה ומצילה את הצעיר לפני שהוא טובע.

אבל בישראל, המשטרה מעדיפה לעמוד מן הצד ולתת לתיק "להתבשל". נראה שהמודיעין מקבל החלטה מודעת שלא לעצור את כדור השלג, מתוך שיקול קר ואינטרסנטי: הם זקוקים לכך שהצעיר יבצע פשע חמור מספיק, כזה שיקשור אותו ישירות לראשי הארגון.

המטרה שלהם, על פי ניסיוני, אינה מניעת הפשע או הצלת חיים, אלא צבירת חומרי ראיות לעסקת "עד מדינה" עתידית או לצורך בניית תיק עסיסי נגד "דג שמן" בעולם הפשע, שיביא בעקבותיו כותרות בעיתונים.

נער נורמטיבי בן 18, ללא עבר פלילי, נקלע לקו האש. נסחט על ידי ארגון פשע מקומי, מאוים, ומאולץ לבצע משימה "קלה" כהעברת חבילה, מידע, או החבאת נשק. המשטרה מעדיפה לעמוד מן הצד ולתת לתיק "להתבשל"

הדוגמאות שנתקלתי בהן לפעילות המשטרתית בשטח ממחישות עד כמה מרכזי הפער הזה בין המטרה המוצהרת של המשטרה – מניעת פשיעה והגנה על הציבור – לבין השימוש באמצעים מודיעיניים שמטרתם לאפשר בניית תיק ולהגיע לדרגים הבכירים בארגון. המשטרה עושה שימוש נרחב בסוכנים ובעדי מדינה כדי לחדור אל תוך ארגוני הפשיעה, לאסוף ראיות ולהגיע אל מי שנמצאים בראש הפירמידה.

אלא שכאן בדיוק מתחילה השאלה שהמשטרה אינה יכולה להתחמק ממנה: מה קורה לאדם שנמצא בתוך המעגל העברייני, ומה המחיר שהוא נדרש לשלם כדי שהמערכת תוכל להגיע ליעד הבא שלה?

כאשר סוכן מופעל לאורך תקופה, כשהוא ממשיך להיות חלק מהסביבה העבריינית ומקיים קשר עם החשודים, הגבול שבין חשיפה של פשיעה לבין השתתפות במרחב שבו היא מתרחשת – מחייב פיקוח הדוק ושקיפות.

כאשר המשטרה פועלת בשיטות האלו, היא מפסיקה להיות מגנה ומצילה, והופכת לשותפה פסיבית בייצור עבריינים. הכתובת כמעט תמיד על הקיר של המודיעין, אך המערכת, למיטב שיפוטי, בוחרת לחכות לגופה או לפשע חמור כדי לגזור קופון תקשורתי.

הנזק שמחוללת המדיניות הזו הוא אנוש. כשצעיר ערבי מבין שהריבון לא יגן עליו בזמן שהוא נסחט, אלא רק ימתין שהוא ייפול כדי להשתמש בו כפיתיון, הוא מאבד את טיפת האמון האחרונה בחוק. הוא מבין שהדרך היחידה שלו לשרוד היא להתמסר לחוקי הרחוב.

אין בכך כדי לומר שכל הפעלה של סוכן פסולה או שהמשטרה אינה רשאית לבנות חקירה לאורך זמן. להפך: אלה כלים חשובים במאבק בפשיעה. אבל דווקא משום כוחם, חובה לשאול מי מגן על מי שנמצא בתחתית השרשרת, ומתי איסוף הראיות מפסיק להיות אמצעי למניעת פשיעה והופך למטרה בפני עצמה.

כשצעיר ערבי מבין שהריבון לא יגן עליו בזמן שהוא נסחט, אלא רק ימתין שהוא ייפול כדי להשתמש בו כפיתיון, הוא מאבד את טיפת האמון האחרונה בחוק, ומבין שהדרך היחידה שלו לשרוד היא להתמסר לחוקי הרחוב

זו הסיבה שהמשטרה חייבת לעשות בדק בית עמוק ודחוף בתוך עצמה, בשיטות העבודה שלה ובאתיקה המקצועית שמנחה את מפקדיה.

תפסיקו להאשים את התרבות ותפסיקו לחפש תירוצים סוציולוגיים. הפשיעה משגשגת לא בגלל היעדר משטרה, אלא בגלל משטרה שמקריבה במודע, כך נראה, את דור העתיד של כולנו על מזבח יחסי הציבור של עצמה.

עו"ד מוטלק בדראן מייצג חשודים ונאשמים בעברות פליליות. התמחה בפרקליטות מחוז מרכז. חבר בלשכת עורכי הדין במחוז צפון.