מהגרים אפגנים בורחים, וארה"ב מהדקת את הסגר האווירי

עבדול ג'אבר נולד באפגניסטן אבל חי את רוב ימיו באיראן, לשם היגרה משפחתו. כשבגר, עשה חיל בעסקי הבנייה בעיר כרמאן, דבר שאפשר לו לחיות ברווחה יחסית עם אשתו, שתי בנותיו, נכדיו ואימו.

אלא ששנות המלחמה האחרונות טרפו את הקלפים. הבסיס הסמוך לעיר הופצץ באופן תדיר והעסקים דעכו במהירות. החסכונות החלו לאזול, וקרובי משפחתו של ג'אבר הפצירו בו לחזור לאפגניסטן.

כך הוא מצא את עצמו מתגורר עם בני משפחתו בבית בוץ עם פאנל סולארי שמספק לו חשמל במהלך היום, כפי שתיאר זאת כתב סוכנות "רויטרס" שפגש אותו בתחילת החודש באפגניסטן.

הסיפור של ג'אבר אינו מקרה בודד, אלא תופעה שהתגברה מאוד בשנה האחרונה עם קריסת הכלכלה האיראנית, האינפלציה המואצת והשחיקה בערך הריאל. איראן הפכה יקרה, ולכן אזרחים אפגנים רבים עוזבים אותה

הסיפור של ג'אבר אינו מקרה בודד, אלא תופעה שהתגברה מאוד בשנה האחרונה עם קריסת הכלכלה האיראנית, האינפלציה המואצת והשחיקה בערך הריאל. איראן הפכה יקרה, ולכן אזרחים אפגנים רבים עוזבים אותה בשל יוקר המחיה וחוסר היכולת להשתכר.

עבדול ג'באר, בן 44, אזרח אפגני שחזר לאחרונה מאיראן שבה התגורר כמעט ארבעה עשורים ועבד בעבודות גימור חוץ של מבנים, יושב לצד אימו בביתם במחוז פראח, אפגניסטן. 1 בספטמבר 2026 (צילום: Sayed Hassib/Reuters)

המנהל האפגני של מעבר הגבול אסלאם קלעה בין אפגניסטן לאיראן סיפר לכתב "רויטרס" כי בכל יום עוברות בין 20 ל-40 משפחות אפגניות את הגבול חזרה לאפגניסטן. הן מעדיפות את שלטון הטאליבן, שלא מאפשר לנשים לעבוד או להסתובב לבד ברחוב, על פני איראן שהפכה יקרה, ענייה ומסוכנת.

סוחר אפגני אחר שנשאר לגור באיראן מספר סיפור דומה. לדבריו, בעבר פערי המחירים בין שתי המדינות אפשרו רווחים של עשרות אחוזים לסוחרים האפגנים: "אבל האינפלציה של המטבע האיראני ושחיקת החסכונות גרמו למצב שבו אין כמעט ביקוש לסחורות. כיום הפרנסה היא בעיקר מעבודות יומיות".

על פי סקר של הארגון הבינלאומי להגירה, רק 29% מהמהגרים האפגנים שעזבו את איראן העידו כי נשארו להם חסכונות כלשהם. אלא שבריחת האפגנים היא רק סימפטום של תופעה שהולכת ומחמירה: השכבות הנמוכות באיראן הולכות ושוקעות כלכלית, ככל שהסגר האמריקאי מתהדק.

על פי סקר של הארגון הבינלאומי להגירה, רק 29% מהמהגרים האפגנים שעזבו את איראן העידו כי נשארו להם חסכונות כלשהם. אלא שבריחת האפגנים היא רק סימפטום של תופעה שהולכת ומחמירה

ביומיים האחרונים הסגר הזה התרחב גם לתחום האווירי, כאשר מדינות רבות הגובלות באיראן הודיעו כי לא יאפשרו למטוסים איראניים נחיתה בשטחן או שימוש במרחב האווירי שלהן.

אזרחים אפגנים צועדים ליד פול-י אברישם ("גשר המשי") לאחר שחזרו מאיראן, במעבר הגבול בין אפגניסטן לאיראן בזראנג' שבמחוז נימרוז. 2 במרץ 2026 (צילום: AFP)

האיום האמריקאי להחיל סנקציות על כל מדינה שתאפשר זאת – עובד. טורקיה, אזרבייג'ן, עיראק ועומאן הן רק חלק מהמדינות שהודיעו אתמול על הצטרפות לסנקציות, מה שגרר איום בתגובה מיידית מצד המחנה הקיצוני באיראן.

מוחסן רזאי, מפקד משמרות המהפכה בעברו וכיום מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, איים כי ישבית כל שדה תעופה שייסגר בפני מטוסים איראניים. מי שלא הצטרפה לסנקציות האמריקאיות בינתיים היא איחוד האמירויות, שגם לא סגרה לחלוטין את הפעילות הכלכלית האיראנית בשטחה.

וכל זה קורה בשעה שנשיא איראן מסעוד פזשכיאן חובט מעל בימת האו"ם בישראל ובארצות הברית, ומאשים אותן ברצח נשים וילדים. באופן גרוטסקי, כמעט במקביל לנאום הזה, ישב שר החוץ שלו עבאס עראקצ'י עם הצוותים האמריקאיים באותו מתחם, ודן עימם בדרכים לסיום המלחמה.

בינתיים לפחות זה נראה כמו עוד ניסיון עקר של המחנה הרפורמיסטי להגיע להבנות עם ארצות הברית. אלא שהפערים בין הצדדים כנראה גדולים מדי, וההנהגה השמרנית שסביב חמינאי היא זו שקובעת

בינתיים לפחות זה נראה כמו עוד ניסיון עקר של המחנה הרפורמיסטי להגיע להבנות עם ארצות הברית. אלא שהפערים בין הצדדים כנראה גדולים מדי, וההנהגה השמרנית שסביב המנהיג העליון מוג'תבא חמינאי היא זו שקובעת.

נהג חולף על פני כרזה הנושאת את דיוקנו של המנהיג העליון של איראן, האייתוללה מוג'תבא חמינאי, במרכז טהרן, איראן. 31 באוגוסט 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

עד כה, למרות הכלכלה הקורסת, אותה הנהגה שמרנית עדיין דבקה במדיניות ההתרסה, בעמידה האיתנה ובהשתקה של הקולות הפרגמטיים שמבקשים להגיע לפשרות עם ארצות הברית.

באיראנית זה נשמע כך: שעתיים לפני נאומו של הנשיא פזשכיאן באו"ם, פגע טיל באוניית סוחר בריטית במצר הורמוז, סמוך לחוף של עומאן. מקריות היא לא תופעה שכיחה במפרץ הפרסי; הטיל אולי פגע באוניית הסוחר, אבל הוא פגש את פזשכיאן ועראקצ'י בניו יורק.

מישהו רצה לסמן למתדיינים באו"ם גבולות ברורים לגבי מי באמת מקבל את ההחלטות באיראן.