לתת לתקווה להחליף את הגזענות

בשבוע שעבר חזר ריטואל דיוני ועדת הבחירות על פסילת הרשימות הערביות וחבריהן. הפעם רוב חברי הוועדה הפוליטית הלכו על "גזענות על מלא" כשתמכו בפסילת עצם הנוכחות הערבית בכנסת ישראל.

בקרוב יגיעו החלטות הפסילה לפתחו של בית המשפט העליון. בית המשפט חלש ופגיע יותר מאי פעם בעבר, אבל יש לקוות שעדיין חזק מספיק כדי לעמוד על משמר הדמוקרטיה ולמנוע פסילה אנטי דמוקרטית וגזענית של מפלגות ואישים, אשר גם המקרה הבעייתי יותר ביניהם, של יו"ר בל"ד סמי אבו שחאדה, לא עומד ברף "המסה הקריטית" הנדרש בחוק לפסילה.

אין להתפלא על כך שבקשות הפסילה הגיעו מהליכוד ומעוצמה יהודית, מפלגות שפעם תפיסות עולמן היו מנוגדות ב-180 מעלות, אך היום הכהניזם והביביזם הפכו לשני צדדים של אותו מטבע הרסני, שבארבע השנים האחרונות זרע כאן שנאה והרס.

יש לקוות שבג"ץ עדיין חזק מספיק כדי לעמוד על משמר הדמוקרטיה ולמנוע פסילה אנטי דמוקרטית וגזענית של מפלגות ואישים, שגם המקרה הבעייתי יותר בהם, אבו שחאדה, לא עומד ברף "המסה הקריטית" בחוק לפסילה

אבל המבחן היה מבחנה של האופוזיציה, ולצערי היא לא עמדה בו – המטרה המרכזית של אותן בקשות פסילה, לא הייתה הפסילה עצמה, אלא ערעור נוסף של הלגיטימציה של המפלגות הערביות. זאת על מנת שהן חלילה וחס לא ישמשו כשותפות לממשלה ולקואליציות חדשות, שתוכלנה להתחיל ולתקן את נזקי השנים האחרונות – והאופוזיציה נפלה לעוד מלכודת שהוטמנה לה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נכשל כישלון חרוץ בגיוס תמיכת הציבור בו, אבל הצליח מעל ומעבר במסע הדה לגיטימציה למפלגות הערביות. אפילו רע"ם, שהייתה שותפה נאמנה בממשלת השינוי, הפכה לפרסונה נון גרטה עבור מפלגות גוש השינוי הנוכחיות.

שלוש ממפלגות גוש השינוי, כל אחת בעוצמה שונה, חוזרות פעם אחר פעם על התחייבותן שלא לשבת בממשלה שתסתמך על קולותיה, או אפילו על הימנעותה. אחת מאותן שלוש תמכה בפסילתה. אחרת ברחה מההצבעה. לשלישית אשר זו הפעם הראשונה שהיא מתמודדת, אין חברים בוועדה שיברחו.

התמיכה והבריחה של האופוזיציה הן בדיוק מה שנתניהו צריך כדי לבצר את שלטונו – אופוזיציה שעושה כל שביכולתה כדי להתנער מהרוב המוחלט שיש לה בקרב אזרחי ישראל. זאת לצד סטירת לחי נוספת לאזרחי ישראל הערבים, שעברו יחד עם האזרחים היהודים את השנים הקשות האחרונות, חלקם הצילו חיים בשבעה באוקטובר, ולחלקם יש קרובים שנרצחו או נחטפו באותו יום ארור. במקום לחבק אותם, האופוזיציה המפוחדת מתנערת מהם ומנבחרי הציבור שלהם.

תמיכת ובריחת האופוזיציה הן בדיוק מה שנתניהו צריך לביצוור שלטונו – אופוזיציה שעושה כל שביכולתה כדי להתנער מהרוב המוחלט שיש לה בקרב אזרחי ישראל. זאת לצד סטירת לחי נוספת לאזרחי ישראל הערבים

אך כאמור, הכניעה ללא תנאי לנרטיב השנאה שמוביל נתניהו היא לא רק עוול מוסרי ל-20% מאזרחי המדינה, שלמרות כל נבואות הזעם, עמדו לצד החברה היהודית בשעותיה הקשות והיו חלק מהמאמץ האזרחי הגדול שהיה כאן, אלא היא גם טעות פוליטית שעלולה לעלות לכולנו במחיר כבד מנשוא.

אזרחי ישראל שייצאו להצביע ב-27 באוקטובר זקוקים לתקווה, צריכים להאמין שיכול להיות כאן טוב יותר, שיכולה להיות כאן ממשלה אחרת, שבאמת אכפת לה מהאזרחים. אבל אופוזיציה שנכנעת לתכתיבי ההדרה של גזעני הקואליציה לא יכולה להציע את התקווה הזו, פשוט כי איננה יכולה להציג נתיב לניצחון.

מה שהיה על סף הבלתי אפשרי כשהסקרים עמדו על כ-60 מנדטים, הפך לחסר סיכוי כשהסקרים נותנים למפלגות גוש השינוי כ-55 מנדטים (יותר כתוצאה מסידור המפה הפוליטית ולא בשל אובדן תמיכה). אופוזיציה שלא יכולה להסביר לאזרחים כיצד ביכולתה להקים ממשלה, לא יכולה לנסוך בהם תקווה, וכשאין תקווה, יש פחות התלהבות ובסוף גם פחות הצבעה.

כך עלול לקרות שהפחד מהברחת בוחרים שלא רוצים ערבים בקואליציה ובכנסת כולה, הוא שיבריח יותר בוחרים שלא יעשו מאמץ להגיע ולהצביע, או שחלק מהם עלול אף לחזור למפלגות גוש נתניהו שבניגוד לאופוזיציה, רוצה לנצח ועושה הכול כדי להצליח בכך.

אזרחי ישראל שייצאו להצביע צריכים להאמין שיכולה להיות כאן ממשלה אחרת, שבאמת אכפת לה מהאזרחים. אבל אופוזיציה שנכנעת לתכתיבי ההדרה של גזעני הקואליציה לא יכולה להציג נתיב לניצחון

די למשחקי הפסילות וההדרות. כדי שיהיה כאן שינוי, האופוזיציה צריכה להפסיק לפחד מנתניהו, להתחיל לרצות לנצח אותו ולהודיע כי לאחר הבחירות כל המפלגות בגוש השינוי הן שותפות פוטנציאליות לקואליציה. במקום להיכנע לשיח השנאה, לעמוד מולו ולהציג לציבור הישראלי אלטרנטיבה אמיתית ובעלת סיכוי להחלפת ממשלת האסון – להחזיר את התקווה.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.